תירוש ויצהר (שו"ת) רד

את האיד והצרה שמכינים לו לקטוף ימי חייו מנוער. כי תו"מ בבואו לבית חמיו ראה את אידו כי אשתו תמיד כלואה בבית באין לה דעת לצאת מקיר דירת אבותיה החוצה ובאם לפעמים יצאה היה ביחד עם אמה אשר משכה אותה עמה גם אין לה שכל ליקח לעצמה או לתת לבעלה אכילה ומזון ילד שלה הי' חולה לא הרגישה שום עגמת נפש וכאשר מת הילד לא הרגישה להצטער ולהתאבל ממש כאלו לא נעשה ולא היה שום דבר ובכ"ע כאשר ראתה איזה איש עובר ברחוב והיא עמדה בדירתה אצל החלון הפתוח היא חרקה נגדו לשונה מפיה ושוחקת נגדו בלי ידעה מה היא עושית ובלי הכירה את האיש אשר לדרכו הוא מהלך

ב) והנה אחר הדברים האלה כי היא מכה בלתי סרה והוא בא בקובלנא ושפך צקון לחשו לומר עד מתי אחי' חיי צער כאלה ועד מתי אשב גלמוד בלא אשה ובלא עזר להועיל ולמה אגרע וכבר עברו יותר מעשרה שנים וכי כך אשתומם כל ימי חלדי ח"ו. גם אנכי מצידי הנני מצטרף ע"פ היתר ק' רבנים מג' מדינות כמבואר בב"ח אע"ז (סי' קי"ט) הובא בח"מ וב"ש (אע"ז סי' א') בשם הכלבו ובשו"ת הב"ח (סי' צ"ג) ובשו"ת מהר"ם ב"ב בסופו וכדברי הנודע ביהודה (סי' ג' מה"ק) אחר שישליש סך הכתובה ותוס' כתובה ואחר שכבר השליש גט ביד שליח וכבר הנהיגו כהב"ח כל גדולי האחרונים הנוב"י ותשו' ברית אברהם ותשו' פרשת מרדכי ואחריהם נהגו כן כל גדולי ישראל שבכל דור ודור

ובשו"ת דברי חיים חאע"ז סי' מ"א להגה"ק מצאנזס ז"ל כ' כי אפילו שהאשה אינה נשתטית כפי דיני השוטה המבואר בש"ע אין חום מיחוש לזה כ"א רק אינה ראויה לדור עם הבעל כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש ב"א יש כח ביד מאה רבנים להתיר ולאו דוקא בנשתטית עכ"ל. וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאע"ז סי' צ"ה ח"ל: וגם ברור בעיני שלענין להתיר חדר"ג לא בעינן שתגיע למדרגת שוטה לכל דיני תורה אלא כיון שנטרפה דעתה באופן שא"א כלל לנהוג עמה מנהג אישות מתירין לו חדר"ג יע"ש. ובתשובה הארכתי בזה מדברי הרמב"ם פ"ט מה' עדות ה"ט והאחרונים כתבו מקור לדבריו. ולעד"נ ראי' מקרא דשמואל א' כ"א מדהע"ה בשנותו את טעמו דלא עשה דייקא מהני סימנים לקרוע כסותו וכו'. שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק הח' אע"ז קנ"ג שהעיר ממדרש תהלים ל"ד וילקוט ורש"י שמואל שם ועיין בשו"ת ח"ס מה"ת אע"ז סי' ב' ובפ"ת אע"ז סי' א' סקט"ו ובשו"ת עין יצחק ח"ב סי' ט' להגאון מקאוונא ז"ל מביא ראי' מגיטין (דס"ד ע"ב) הא שוטה בעלמא היא ושם כל עיקר שטותה היא במה שמחזקת לשמור ד"א בטעות שהוא גיטה ע"ש ובשו"ת משיב דבר סי' ב' מתיר למי שאשתו היתה סרוכה בחדא מילתא כי אחיה מת מכש"כ בנ"ד

וכבר התירו גם בקיים פו"ר עיין נוב"י (מה"ת סי' ו') חאע"ז ובשו"ת מהרי"ם פאדבה (סי' ט"ז) שהתירו רק משום הרהורי עבירה ומביא מש"ס סוטה ד"ח ותוס' שם. וכ"כ דו"ז הגאון בשו"ת דברי ר' משולם (סי' י"ד) אם כי כבר הקשה ע"ז השואל בשו"ת נודע בשערים מה"ת (סי' כ"ה) אבל כבר תירצתי ת"ל בספרי פנות הבית סי' פ' וכ"כ הטו"ז אע"ז (סי' קי"ט) ועיין בשו"ת באר משה בשם הגאון מלבוב ז"ל ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סוס"י צ"ה) ובשו"ת הרשב"א (ח"ג תמ"ו) וכן התיר בשו"ת משיב דבר (סי' ד') גם ביש לו בנים ובשו"ת מהרשד"ם (סי' ק"ס חיו"ד) ובטו"ז (קי"ט סקי"ד) כ' שצער האיש לעמוד בלי אשה גדול יותר משל אשה ויש לחוש יותר על עיגון איש ממה דחשו חז"ל לעגונא דאיתתא

ד) ועיין בשו"ת דברי חיים (מה"ק סי' ה') ומהד"ת (סי' מ"ה) ובשו"ת רמ"ץ (סי' ז') ובשו"ת מאמר מרדכי (סי' מ"א) ובשו"ת מהר"י הלוי (ח"ב סי' ב') ויש לצרף גם ההיתר מלעיל סי' ע"ו מפני שמאוסה עליו ואיני יכול לסבול אותה מפני שטותה וחסרון שכלה מכש"כ בנ"ד שנודע הרמאות שעשו נגדו להביאו ברשת המחוסרת שכל אנושי מפני שהי' יתום עני וצעיר

וביותר יש להתיר ממה שכתבתי לעיל סי' ע"ו מפני שהוא אינו יכול לשוב למדינותינו והיא אינה יכולה ליסע אליו כי גם מקיר דירתה החוצה אינה הולכת בלי אמה ולפי חוקי הארצות לא יתנו אותה לכנוס לאמעריקא. ובסוף תשובת ברכת משה (ל' ל"א ל"ב) במעשה באשה שהי' משפטה לארץ גזירה והוא לא יוכל ליסע שמה מפני שהדרך מסוכן מכש"כ כאן הכי לעולם ישב גלמוד: ידידו. סימן פד

בשם ה' יום ה' י"ב למה"י תרנ"ד פלונסק

לכ' יד"נ הרב הגאון מ' נחום שי' אבד"ק קרסניבראד

מכתבו היקר קבלתי. ושלחתי לו היום תקנות הזביחה שנעשו בק"ב בהיותי רב שמה. כבקשתו. עי' בספרי שו"ת פנות הבית סי' ק"י]. ועתה שוב שנית הנני למלאות בקשתו. ואני שולח לו הקונ' בדבר מראות בריאה ומעשה שהי' כך היה

א) בתחילת הקיץ דשנת תרמ"ז הייתי בגור ושם היה אז הרב הגאון מ' משה אליעזר וויינטרוב אבד"ק גרעניץ- גניוועשוב והי' מו"מ של הלכה בינינו בענינים אלו. כי פ"א נכנס הרב הנ"ל לקודש פנימה והציע לפני אדמו"ר שליט"א איזה שאלות בזה והשיבו הלוא ישנם כאן רבנים ותדבר עמהם. והוסיף לאמור לו (כפי שסיפר לי הרב הנ"ל) תוכל לדבר בזה עם הרב מקרסניבראד שישנו כאן. וכן הוה. ותורף המו"מ שהי' בינינו. באשר לפענ"ד גדלה המכשלה ר"ל במה שאינם משגיחים על השו"ב בעניני מראות הריאה שכמעט לא ישמע בעירות שיארע כלל שאלה בענינים אלו. ואם לומר שאינם נמצאים שינוי מראות בעתים הללו. זה שקר מכמה טעמים. א' דהרי כיון שכתבו סימנים איך ירגיש הבודק בפנים יעוין שמלה חדשה (סעי' י"ט). בוודאי שהי' זה מילתא דשכיחא במדינות אלו. ואיך נאבד בזמנים אלו מכל וכל. ב' דהרי בעל העיטור כתב דלא איצטרך לאשמעינן דלובן בריאה כשר דהא כל ריאה נוטה ללובן והובא ביתה יוסף (סי' מ"ד), ואנן בדידן דפסקינן דלובן בריאה טריפה. והת"ש (בסי' ל"ח ס"ק ח') כ' בשם אורח מישור דאפילו כלובן ביצה קודם בישול טריפה. ואיך אפשר שזה לא שכיח. ג' דהא מראה געל וודאי טריפה ומפורש בפוסקים דאפילו נקודה קטנה וכל הנוטה לגעל. וקיי"ל דאם יש מראה פסולה על הבועה. דיש לפתוח ולהוציא המוגלא ולראות אם הקרום שב למראה ריאה או עכ"פ למראה המותר. וכיון שהכל יודעים דשכיחי בועות בריאה. וגם זה ידוע מאד דמוגלא דרכה להוריק הקרום איך אפשר שלא ימצא לפעמים על בועה נקודה נוטה לגעל. ד' דהא שכיחי מורנא בריאה כידוע שכל השו"ב כשמוצאים מורנא מכשירים אפילו כמה נקבים שניכרים להם שהם נקבי מורנא. לפי שכבר ניכרים היטב נקבי מורנא בימינו וידוע דטבע המורנא להאדים או להשחיר טרם עשותה נקב ויעוין שפתי דעת (לסי' ל"ו ס"ק י"ח) ולבושי שרד (ס"ק מ"ג) דמחמירים בהשחיר וכן בראש אפרים. אלא שהרב דעת קדושים מיקל ומעיד דאורחא בהכי. ועכ"פ נמצא כמה פעמים נקודות אדומות או שחורות שנעשים ע"י מורנא והמורנא אינה יוצאת. דאטו בכל פעם יוצאת. וכיון שהקרום