תירוש ויצהר (שו"ת) רג

שם סקט"ז והב"ש סקי"ט להסוברים דאין מתירין לו לישא אחרת (בתוך י"ב חודש) מ"מ מותר לגרשה בע"כ לא ידעתי מאי חילוק יש ביניהם כי לפי הטעם דמהר"י קולין (סי' ס"ג) דשמא תקדיח תבשילו ויאמר שהיא מורדת א"כ שניהם שווין וממ"נ אם נעשה הדבר לפני ב"ד והם דנין בה דין מורדת לא שייך האי טעמא דמהרי"ק כמש"כ בב"ש (סק"כ) וא"כ יש להתיר גם לישא אחרת כמו לגרש בע"כ ואם לא נעשה בפני ב"ד א"כ גם לגרש בע"כ לא יוכל שמא תקדיח תבשילו. ואי לאו דמסתפינא הו"א לכאורה הסברא נותנת איפכא דיותר יש להתיר לישא על אשתו מלגרש בע"כ דבשלמא אם נושא אשה אחרת בנשואין שלו מקיים מ"ע דפו"ר אבל כשמגרש בע"כ בגירושין אכתי לא מקיים מידי דהא עדיין לא נשא אחרת ומצינו סברא כזו בגמ' אימר לא יהבי לי' אחריתי ואף דדעת זקיני במהר"ם פאדבה לסי' י"ג) דיותר יש להתיר לגרש בע"כ והובא בח"מ וב"ש (סי' קי"ט) היינו משום דהוא ס"ל סברא אחריתי והוא דרגמה"ג ז"ל החרים שלא לישא אשה על אשתו אף במקום מצוה ולגרש בע"כ לא החרים במקום מצוה כמבואר שם בתשובתו באורך ומנ"ל דמהרי"ק ז"ל ס"ל חילוק זה וא"כ כיון דהרמ"א לא ס"ל חילוק זה דהא לא חילק שם (בסי' קי"ט) וכן (בסי' א') בין גירושין בע"כ ובין לישא אחרת וא"כ הדר יש לומר אדרבא יותר טוב לישא אחרת כנ"ל ודומה למאי דאמרינן בעלמא גבי עדל"ת דבעינן בעידנא וכו'. וראיתי אח"כ בשו"ת נוב"י (מה"ק חאע"ז סי' א') שכ' ג"כ דיותר חמור גירושין בע"כ מלישא אחרת והראי' דחרם שלא לישא אחרת קבע הגאון בה זמן עד סוף אלף החמישי והחרם שלא לגרש בע"כ לא מצינו בשום מקום שקבע בו זמן ע"ש. והרבה הארכתי בעומק הלכה זו ואין עיתותי בידי לבוא באריכות

ה) ובעיקר הדבר שנתווכחו בו המחברים במקום שמתירין חרגמ"ה איזו משניהם קיל טפי כדי להתיר לו אם לגרש בע"כ או לישא אחרת. לדעתי אין בזה מקום לדון כלל דדוקא היכא שמתירין לו לעשות איסור לצורך דבר דגם בעת שעושה הדבר עושה איסור אלא שבוחרין בזה לצורך הדבר הגדול כגון באוחזו בולמוס שמותר לאכול גם בשר נבילה או טריפה בשביל פקוח נפשו דבשעת אכילת הבשר חתיכת איסור קא אכיל כי לא נתהפכה החתיכה להיות היתר בבואה ליד החולה אלא דבשביל פקוח נפשו הותר לו גם ע"י אכילת דבר איסור בזה שפיר מאכילין לו הקל הקל תחלה דלמה נתיר לו לעבור על איסור חמור בשביל פ"נ כל שאפשר לו להחיות נפשו באכילת חתיכת איסור קל. משא"כ בנ"ד שרגמ"ה תיקן שלא לגרש בע"כ וגם תיקן שלא לישא אשה על אשתו וחיזק תקנותיו באזהרת חרם והטיל פרט להתיר למי שיזדמן שאשתו מורדת או נשתטית וכיוצא אלא שמסר הדבר לחכמים בהסכמת ק"ר אחר אשר יתברר להם שזו באמת המורדת או הנשתטית שראוי להתיר לו יען שכבר אפשר שלא תהי' זו מורדת או נשתטית באופן כזה שיהי' ראוי להתיר לו. ומעתה הנה זה ודאי דמי שאין אשתו מורדת או נשתטית יעבור על חרגמ"ה ויגרש אשתו בע"כ והשני כמו כן יעבור על חרגמ"ה וישא לו על אשתו יש לדון מי משניהם עבר עבירה היותר חמורה ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים או לענין תשובה וכיוצא אבל כשאנחנו מתירין לו היכא שאשתו מורדת הלא אין ענין ההיתר שמותר לו לעבור על חרם רגמ"ה בשביל שאשתו מורדת אלא שההיתר הוא שנתברר שהיא המורדת שבה לא תיקן רגמ"ה ובין אם נתיר לו לגרש בע"כ או לישא אחרת עליה אנו מתירין לו דבר שמעולם לא תיקן רגמ"ה לאוסרו בזה שמותר בכל מה שאפשר לו או בוחר לעצמו הן לגרשה בע"כ הן לישא אחרת ומה חפץ מעתה לדון איזו משניהם חמור יותר להתיר לו הקל הלא בין בזו בין בזו אין עושה דבר האסור ומה שיבחור לו לעשות הרי יעשה דבר שלא חל בו חרגמ"ה כלל ואף לענין טומאה בקרבן צבור מבואר בש"ס יומא דאי טומאה הותרה בצבור עבדין טמאים אף היכא דאפשר בטהורין ע"ש בש"ס בזה שהוא רק ענין תקנה ובזה הפרט לא החל להיות בו תקנה והדברים ברורים לכל משכיל ע"ד אמת

ו) וכן מבואר בשו"ת ספר יהושע (חלק אע"ז סוס"י צ"ח) דגם במסרבת מלעמוד לד"ת חשובה עוברת עד"י ויכול לגרשה בע"כ אפי' בתוך יב"ח ע"ש. וגם בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ק"ד) נמנו שם כמה גדולים לחתום על פסק ב"ד נגד אשה שמרדה בבעלה להתיר לו לגרשה בע"כ יע"ש. ומפורש בתשובה למהר"ם מרו"ב המועתק בתשב"ץ קטן (סי' תע"א) שהשיב במורדת על בעלה ואינה חפיצה גם לקבל גט בעינא לי' ומצערנא לי' נתיר לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות כי דבר פשוט לכל דכל כה"ג לא יעלה על לב איש לבטלו מפ"ו ע"ש. וגם בהגהות מיימוני (הלכות אישות פי"ד) העתיק תשובת מהר"ם מרו"ב באשה הניסת מאמה להיות מורדת בבעלה ואין רצונה בגט שאם לא תחזור בה אחר התראה יזרוק לה גט בע"כ. הרי מפורש דאף למהר"ם מרו"ב שהובא בהגהות מרדכי כתובות פרק אע"פ רמז ר"צ במורדת בטענות מאוס עלי וכו' והן הן דברי תשובת מהר"ם מרו"ב שבשו"ת השרב"א ח"א סי' תתס"א במורדת בבעינא לי' ומצערנא לי' ס"ל גם למהר"ם מרוט"ב דרשות ביד הבעל לגרשה בע"כ או לישא אחרת ואין לנו מעתה שום דעה האוסרת בכה"ג וחידוש על הרמ"א סי' ע"ז בשם הגהות מרדכי ות' הרשב"א שחולקים וס"ל דאין להתיר לו לישא אחרת והלא גם המה לא כתבו שלא להתיר לישא אחרת רק במורדת בטענות מאוס עלי ולא המורדת בבעינא לי' ומצערנא לי' כמבואר כן בתשב"ץ ובהגמ"י הנ"ל ועכ"פ אחר י"ב חודש גם הרמ"א ז"ל הכריע דיכול לגרשה או לישא אחרת עלי'

לכן לדעתי אין כאן לא איסור ולא חרם דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן כרבותינו הקדושים מאורי התורה אשר הורו לנו להתיר בכגון דא ושיהי' ברשיון וחוקי המלוכה: ידידו סימן פג

בשם ה' ובעזרתו ד' שבט תרפ"א פלונסק

החוה"ש לכבוד ש"ב הרב הגאון וכו' מ' יוסף תאומים שי' אבד"ק דיטרויט באמעריקא . א)מכתבו השגתי וע"ד האברך האומלל מ' מעירנו המתגורר עתה בדיטרויט וזה כעשרה שנים שהוא שרוי בלא אשה כי נסע לאמעריקא מפני שאשתו מ' בעיר... היא שוטית ואינו יכול לדור עמה מחמת שטותה ודופק על פתחי כ"ת שי' לתת לו היתר לישא אשה אחרת כי עד כמה ליצטער וליזל וכ"ת כי נכמרו רחמיו עליו כי רע ומר גורלו מאד דרש מפה גביית עדות אם האשה היא באמת שוטית. והנה לאשר באמת יש בזה מצוה גדולה להתיר את האיש מכבלי העיגון לכן הנני שולח לכ"ת רצוף בזה הגביית עדות שעשה אודותיה הרב אבד"ק ראדזאנאוו וההיתר שלו שהוא מצטרף א"ע לק"ר. כי האשה הנ"ל היא טפשית גמורה מחוסרת דעת ושכל ואינה יכולה לנהוג דרך נשים וספירת ז' נקיים רק ע"י אמה ואין אדם דר עם נחש וכו' וכמו הגביית עדות הרצוף בזה כן כל בני עירה ובעיר יודעים כי היא כגולם בלי שום שכל אנושי מה שקורין יודעיודקע גמורה ממש כבהמה בצורת אדם ואביה העשיר רימה את האברך הנ"ל בפח רשתו בהבטחות זהב וכסף שלו והאברך היה יתום עני בחוסר כל וצעיר לימים בלי הבין