תירוש ויצהר (שו"ת) רב

אינה נותנת אוזן קשבת. גם הזמין אותה שתלכה עמו שנית לד"ת והיא מסרבת לבוא לד"ת והוא לא זכה להבנות ממנה ולא קיים פו"ר והוא רך בשנים וכבר התירו לו רבנים גדולים שי'

הנה גם לדעתי יש להתיר לו לישא אשה אחרת עפ"י כל האופנים שכתב כ"ת והרבנים דעמו שי' שישליש בעבורה ג"פ וגם בטוחות שיעמוד עמה לד"ת בכל עת שתתרצה ותזמינו ובאופן שיהי' עפ"י נימוסי וחוקי המדינה ורשיון הממשלה יר"ה בהיתר ק"ר כדין מסרבת לעמוד לד"ת ולקיים ד"ת הראשון והיא כמורדת. ובשו"ת ספר יהושע (חאע"ז סוס"י צ"ח) פוסק דמסרבת לעמוד לד"ת חשובה עוברת ע"ד וכן פסק בשו"ת אבני צדק (חאע"ז סי' מ') במסרבת להתיר לבעלה לישא אשה אחרת מטעם מורדת ועוברת ע"ד ומעיד שם בשם הגאון בעל חו"ד שעשה מעשה באשה שסירבה לעמוד לד"ת והסכימו עמו גאוני דורו זי"ע ועי' בשו"ת ח"ס (חאע"ז קס"ז) ובתשו' אבן השוהם (סי' א') ובתשו' מהר"ם שיק (אע"ז סי' קט"ו) ובשו"ת נטע שורק (אע"ז ס' כ') דבמסרבת יש להתיר גם בלא ק"ר וכן התיר בשו"ת אוריין תליתאי (סי' קמ"ד) ועי' בשו"ת דברי חיים תאע"ז סי' ה'

איברא דיש מהאחרונים שדחו דאף דמבואר בש"ע אהע"ז (סי' קט"ו) דהעוברת ע"ד יוצאת בלא כתובה היינו כשהיא נותנת מכשול לבעלה כמש"כ הב"ש שם. אמנם ראיתי שכ' האחרונים לתרץ דהגאונים הנ"ל סוברים דדוקא לענין שתהי' יוצאת בלא כתובה התנו שתהי' נותנת מכשול לבעלה משא"כ כשרוצה ליתן כתובה. וגם כ' בשו"ת ד"ח (סי' נ"א) דאם האשה מסרבת לעמוד לד"ת ומעגנת אותו הוי מוע"ד באיסור שנוגע לבעלה משום שאינו יכול לקיים מצות פו"ר כיון שאגוד בה וגם מביאתו לידי הרהור עבירה ע"ש. ומפני טרדותי העצומים הנני מסיים בברכה והאריכות למותר: ידידכם. סימן פב. בשם ה' פלונסק

שוי"ר לכ' י"נ הרב המאוה"ג מ' יצחק מאיר בארנשטיין שי' אבד"ק באלסק

בדבר האברך מ' אברהם משה ליכטענשטיין מפה שנשא אשה בעירו זה קרוב לט' שנים ודר עמה קרוב לשנה ואח"כ מרדה בו זה קרוב לח' שנים שהיא אינה רוצית לדור עמו ואינה רוצית לקבל ממנו גט פטורין ואומרת שכל ימי חייה לא תקבלה ממנו ג"פ ולא תדור עמו וכי נגמר בדעתה לצערו ולהכעיסו שישב גלמוד כל ימי חייו בלא טובה. כן תורף דבריה. ופעמים בלי מספר הזמין אותה לדתוה"ק שתציעה טענותיה הן לקרב הן לרחק והוא מוסכם שיעמוד עמה לד"ת בפני איזה ב"ד שתבחרה ותרצה אבל היא באחת אינה שומעת לקול מורים ואינה רוצית לבוא לד"ת בפני שום ב"ד שבעולם. ועוד בקיץ תרס"ה כתב אלי כ"ת בזה"ל: כי כל מה שטוען האברך מ' אברהם משה נגד אשתו הצדק אתו ועד כמה יעגן ומצוה לרחם עליו ולסייע לו בסיוע שיש בו ממש וכו' עכ"ל. שוב קבלתי מכתב מכ"ת ובתוך דבריו כתב וז"ל: איחרתי עד כה בתשובתי יען כי גיסו של האברך ר אברהם משה הוא ר' פייביל מפה הבטיח לי שישתדל אצל גיסתו שתעמוד לדין וכו' אולם אחרי רואי כי אין קץ לדברי רוח להמתין יותר בל אוכל ומצאתי לנחוץ להודיע לכ"ת שליט"א אשר שלחתי אליה איזה פעמים שתעמוד לדין ולא השיבה דבר וזה לערך שתי שנים אשר בעלה הי' פה ושלחתי ג"כ לה כמה פעמים שתעמוד עמו לדין ולא רצתה לבוא ואז עוררתי את כ"ת במכתב כי מהראוי ונכון להתיר את בעלה האומלל מכבלי העיגון וכו' עכ"ל. וגם אנכי ובית דיני שלחנו אל האשה הרעה הזאת התראות שאם לא תבואה לד"ת נתיר לבעלה כדתוה"ק והיא מסרבת לבוא. גם דברתי עם אביה של האשה המורדת והוא יודע את צדקו של חתנו ומשתתף בצערו אבל הועיל בל יוכל מאומה ומסכים שיעשה חתנו מ' אברהם משה נגד אשתו אשה רעה מר וכו' כל אשר ביכולתו והאברך בוכה במר נפשו כי הוא נע ונד זה כשמונה שנים עדי אובד משתי עולמות חייו אינם חיים ואינו יכול לסבול עוד החמס שעושית לו אשתו המרשעת והוא רך בשנים וא"א לו לעמוד בלא אשה גם לא קיים עוד מצות פו"ר ודופק על פתחי לפתוח לו שערי העזרה ולצאת לישע לו לחלצו ממיצר ומרדת שחת ולהתירו מכבלי העיגון ולהתיר לו לישא אשה אחרת דכמה שקדו חכמים ע"ת עגונות ובפרט בעיגון דאיש דקשה יותר מעגונא דאיתתא כמבואר בט"ז אהע"ז סי' קי"ט

ב) והנה לעד"נ כי דינא דההוא איתתא מבואר בש"ס כתובות (דף ס"ג ע"ב) היכי דמיא מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה וכו' ובש"ע אהע"ז (ס' ע"ז סעיף ב') האשה שמנעה בעלה מתשמיש היא הנקראת מורדת וכו' ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הריני מצער אותו בכך וכו' ובהג"ה שם וי"א דבזמן הזה שאין נושאין ב' נשים לא משהינן לה י"ב חדש אם רוצה לגרשה ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אחרת (מרדכי סוף אע"פ בשם ראב"ן) ויש חולקים שאין להתיר לו לישא אחרת וכו'. ונ"ל דדוקא תוך י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש אם הוא רוצה לגרשה צריכה לקבל ממנו גט בע"כ או מתירין לו לישא אחרת דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם וכן נראה להורות עכ"ל. ובשו"ת מהרשד"ם מיקל ג"כ במורדת משום דהוי ס"ס שמא לא גזר רק לאחר כלות אלף החמישי ושמא אין מורדת בכלל החרם. וכן ש"ב הגאון מליסא ז"ל בתשובותיו הנספחים לס' נחלת יעקב (סי' ה') החליט למעשה דאין חר"ג במורדת וסיים שם וק"ו היא מהאיש המורד שכופין אותו אף דגט מעושה הוא חשש דאורייתא וק"ו חדר"ג דל"ש כה"ג ע"ש. וכן בשו"ת חתם סופר (חאע"ז ח"ב סי' קס"ז) הוא נמנה להתיר חרדר"ג במורדת והוא הסכים יותר להתיר לו לישא אחרת מלגרשה בע"כ. ועי' בשו"ת ויחי יעקב חא"ע סי' ט'

ב) הן אמת דבאהע"ז (סי' ע"ז בח"מ סקט"ז) וב"ש (סקי"ט) כ' דגבי מורדת קיל יותר הגירושין בע"כ ואף היש חולקין שאין להתיר לישא אחרת תוך יב"ח אבל מתירין לו לגרשה בע"כ ע"ש אבל לאחר יב"ח גם לישא אחרת שרי כנ"ל. ועי' בשו"ת אבני צדק (חאע"ז סי' מ') ובשו"ת דברי חיים (חאע"ז ח"א סי' ה' ובסי' נ"א) ובנוב"י מה"ת (סי' קנ"א) ובשו"ת רע"א מה"ת (סי' פ"ב) וע' לעיל (סי' ע"ו פ"א) ולדעתי טוב יותר להצריך היתר ממאה רבנים כדעת זקני בשו"ת מהר"ם פאדבה (סי' י"ג) וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאע"ז (סי' פ"ו) כיון דרמ"א בסי' ע"ז כ' מתירין לו היינו עפ"י היתר ק"ר ע"ש

ד) אכן כתובה אין צריך להשליש בנידן דידן ועיין נוב"י מה"ת (חאע"ז סי' ק"ב) והיא הוית מורדת יותר מי"ב חדשים שאבדה כתובתה רק צריך להשליש עבורה ג"פ

וכן ראיתי בשו"ת יד"נ הגאון ז"ל אוריין תליתאי (סי' קמ"ד) שמתיר לישא אחרת במסרבת לבוא לד"ת הוית גם עוברת על דת כנ"ל בשם הדברי חיים (סי' נ"א) ומביא שם בשם הגאון מליסא ומשו"ת תועפות ראם (חאע"ז סי' ג') להתיר במורדת גם בלי מאה רבנים אבל לדעתי לעשות היתר דוקא ע"י מאה רבנים עכ"ל והרבה יש לדבר בזה ועיין בשו"ת מחנה חיים (ח"ב סי' כ"ח). ומה שכתבו הח"מ