תירוש ויצהר (שו"ת) כ

תשביתו דקרא ביטול תו לא מצי עשה גרוע כזה לנתק תרי לאווי אבל הש"ס אזיל אליבא דר"י דס"ל אב"ח אלא שריפה ושפיר הוי נל"ע וא"ש עכ"ל

באופן אחר יש ליישב דאיתא בש"ס תמורה ד"ד דאין עשה מנתיק תרי לאווי ומצאתי בס' ראש יוסף ריש חולין להגאון בעל פרמ"ג שכ' לחדש דאליבא דרבא דסובר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ לית ליה הכלל דתרי לאווי לא הוי נל"ע עיי"ש סברתו משום דלשיטת רבא אין כלל קושית הש"ס דיש לתרץ משום דאין עשה מנתיק כולו רק מקצתו היינו ביחיד ולא בציבור. ועיין בס' לב אריה ריש חולין בישוב קושית המהרש"א ז"ל ובס' שם משמואל ריש חולין ודבריהם כעין הראש יוסף. א"כ ניחא שפיר דהא גם בחמץ הוי תרי לאווי ב"י וב"י

אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר כמדא"ר ל"ת אע"מ כאביי [דכן דעת רבים מגדולי הפוסקים בשיטת הרמב"ם ז"ל דסובר כאביי עיין לח"מ פ"ו מה' בכורות וכ"כ במל"מ פ"ג מה' גירושין הי"ט. והנה הלח"מ שם הקשה הא קיי"ל כרבא בכ"מ מלבד ביע"ל קג"ם ותי' כיון דאיתא בתמורה (ד"ה ע"ב) דלאביי שסובר אע"מ יהי' שינוי קונה ולרבא לא קני א"כ תלי' בפלוגתא אחרת עיי"ש. ובשו"ת נוב"י מה"ת חאע"ז סי' קכ"ט כ' דתליא בפלוגתא דר' יאשיה גבי דם הפר עיי"ש ולענד"נ עפ"י שכ' האחרונים דפלוגתא דאביי ורבא תלי' אם נאמר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"כ אע"מ כאביי דאמר אי נימא לא מהני אמאי לקי ואם נימא לשאב"מ לוקין א"כ באמת כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כדברי רבא דהא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ אביי סובר כר"י במכות (דף ט"ז ע"ב) ועיין מכות (דף ד' ע"ב) ועיין כן בס' עדות ביעקב דרוש ב'. וא"כ הרמב"ם דסובר לאו שאין בו מעשה אין לוקין שפיר סובר כאביי והא דלא חשבינן זאת ביע"ל קג"ם משום דנכלל בדין דלאו שאין בו מעשה דפסקינן דאין לוקין ועיין בשו"ת בשמים ראש הח' סי' כ"ה אבל אי נימא דהרמב"ם סובר כאביי ניחא שם ודו"ק. וכן ניחא לי אי נימא דהרמב"ם סובר כאביי הא דמקשה בס' רישא דדהבא סי' ט' על מש"כ הרמב"ם פ"ט מה' עבדים ה"ו אסור לשחרר עבדו וכו' ואם שחררו משוחרר והא כיון דרבא סובר בתמורה (דף ד') גבי בהרימכם את חלבו ממנו דהוי לאו הבא מכלל עשה דאי עביד לא מהני והרמב"ם פוסק כרבא עיין בשו"ת נוב"י מה"ק חאע"ז סי' ע"ז ולמה אם שיחררו משוחרר הא לא מהני אף דלעולם בהם תעבודו הוי לאו הבא מכלל עשה עיי"ש. אכן להסוברים דהרמב"ם פוסק כאביי ניחא] א"כ לשיטתו שפיר מקשה הש"ס במימר למה לקי הא הוי להנל"ע. ומתרץ הגמ' דבתרי לאווי לא הוי נל"ע ולשיטתו שפיר הקונה חמץ בפסח לוקה ולא הוי נל"ע משום דהוי תרי לאווי. אבל בש"ס פסחים הוא אליבא דהילכתא כרבא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולשיטתו לית לן הכלל דתרי לאווי כדברי הראש יוסף וכאשר תי' שם קושית התוס' ריש חולין ממה שהקשה שם המהרש"א מהא דתמורה דהוי תרי לאווי ותי' דהתוס' אזלו אליבא דהלכתא כרבא וא"כ גם כאן בתוס' פסחים (דף כ"ט) ובגמ' (דף צ"ה) שפיר סוברים דאף דהוי תרי לאווי הוי להנל"ע. ועיין בס' אור חדש עה"ת פ' תולדות ועפ"י ד"ק ימתיקו דברינו אלו וע' בס' אדני פז פ' בחקותי ובס' ליקוטי שושנים פ' בהר ובס' ברכת אברהם ביצה ודף י"ב) ובס' אור חדש פסחים ר"פ כ"ש ד"ה ואי תני חיה

ובחידושי הארכתי בזה ת"ל בדברי הרמב"ם פ"א מה' גזילה שכ' איזה גזל זה הלוקח ממון אדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלין זה גזל. ואיזה עושק כל שבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים ואח"כ כשתבעו כבש הממון אצלו בחזקה זה עושק ומקשים מש"ס ב"מ (דף קי"א) אמר רבא זה עושק זה גזל ולמה חלקן הכ' לעבור עליו בשני לאווין ועיין בשו"ת חסדי אבות סי' ד'. ולענד"נ דאיתא בש"ס ב"מ (דף ס"א) לעבור עליו בשני לאווין והקשו בתוס' א"כ נוכל לומר דקאי אגזל גופי' ולעבור עליו בשני לאוין ותי' משום דאין לוקין לא שייך לעבור בשני לאוין דמה נ"מ עיי"ש שכן פי' זקיני במהר"ם לובלין. והמהרש"א הקשה א"כ גם בעושק ל"ל שני לאוין הא אין לוקין מטעם נל"ע עיי"ש מה שתי' ועפ"י סברא זו תי' בראש יוסף ריש חולין דברי הש"ס תמורה (דף ט') ודפח"ח. וראיתי בס' לוית חן ואור יקרות פ' קדושים שתי' בהקדם סברת התוס' מכות (דף ט"ו ע"א) ובחולין דפ"א דבסמיכי הלאוין אין עשה מנתיק תרי לאוי ובאינם סמוכין מנתיק שפיר א"כ אי קאי על עושק הוי תרי לאוי דסמוכין ולא הוי נל"ע ולוקין ויש נ"מ בתרי לאוי. אבל אי קאי אגזל לא לקי משום דהוי להנל"ע דאינם סמוכין ועיין כן בשעה"מ ה' חו"מ

אכן ראיתי בס' יד מלאכי כלל שמ"ז שהקשה דהתוס' סותרין אהדדי למש"כ בתוס' ב"מ (דף ה' ע"ב) ד"ה בלא דמי דנ"מ לעבור בשני לאוין אף בגזל שאין לוקין עיי"ש ועי' לזקיני בס' פנים יפות דברים (ד"ט ע"א). ולדו"ז בס' לחמי תודה (דף ר"מ). ולענד"נ ליישב לפי דברי הלוית חן הנ"ל א"כ דווקא אי נימא דגזל הוי תרי לאוין אבל אי הו בגזל ג' לאוין אפשר דגם באין סמוכין לא הוי נל"ע ושפיר לוקין. א"כ אי נימא דקאי ל"ת ג"כ אגזל הוי לאו דגזל ולאו דל"ת ולאו דריבית ואונאה ודו"ק. וכעין זה תי' בשו"ת בית יעקב הובא בי"מ שם דהכוונה דל"ת קאי אלאו דגזל היינו כפי שהלאו דגזל קאי אלא תעשוק ושפיר לוקין עיי"ש והיינו או כתירוץ המהרש"א הנ"ל או כסברת הל"ח דהוי סמוכין והבן

אבל ראיתי בי"מ שם שהלך בשיטה אחרת דכוונת התוס' דאם יש אופן לספח הלאו השני לענין שלוקין אז מוטב לומר לעבור בב' לאוין במקום שלוקין. אבל גם באין לוקין יוכל להיות תרי לאוין עיי"ש סברא נפלאה

ולפי"ז הכל ניחא די"ל דהרמב"ם ז"ל ל"ל הסברא מהגמ' דאין עשה מנתיק תרי לאווי דהא הוא כ' בפי' המשניות פ"א דתמורה טעם למימר דלא הוי נל"ע משום דהלאו כולל יותר. משמע דלא קאי בתי' הגמ' שם. וכעין סברת הראש יוסף חולין הנ"ל אליבא דרבא. וכעין מש"כ באור חדש תולדות ועיין בברכת אברהם ביצה (דף י"ב) והארכתי בזה בישוב הרמב"ם פ"א דבכורות שפלפל עליו בצל"ח לר"ה (דף ד' ע"א). א"כ לשיטתו אין שום נ"מ אי קאי הלאו דלא תגזול על עושק דהא גם בעושק הוי להנל"ע כקושית המהרש"א ז"ל. דאין לתרץ תי' הלוית חן מטעם תרי לאווי דסמיכי דלשיטת הרמב"ם אין נ"מ כלל. וכסברת הד מלאכי דבאם אין נ"מ י"ל דקאי תרי לאווי אף באם אין לוקין לכן פסק הרמב"ם דגזל הוי ענין מיוחד מעושק והבן

ובדרך זה תירצתי הרמב"ם דסובר אין יוצאין במצה של טבל בפ"י מה' חמץ. והקשו מש"ס פסחים (דף ל"ה ע"ב) דאתי' כר"ש דאאחע"א אבל להרמב"ם דסובר אחע"א בכולל ומוסיף קשה [ועיין בתשובתי בתורה מציון שנה ו' ח"א סי' ב' בזה]. ולהנ"ל ניחא דהא בתוס' סוכה (דף ל') הקשו במצה ש"ט הא הוי מצהב"ע אכן בשו"ת שיא כ' דהוי עדל"ת אכן בתוס' קידושין (דף ל"ט) כ' מירושלמי דעשה דלפני הדיבור לא הוי עדל"ת. אכן בש"ס יבמות (דף ה') סובר דגם עשה דלפני הדיבור הוי עדל"ת. ולשיטת ש"ס דילן נוכל לתרץ בהקדם תירוץ זקיני הגה"ק רשכבה"ג בס' חמדה גנוזה בראש השנה (דף י"ג) דאין עשה דוחה תרי לאוין עיי"ש דפח"ח. אבל זה דווקא לשיטת הש"ס תמורה דגם בנל"ע אין עשה מנתיק תרי לאווי אבל להרמב"ם לשיטתו סובר דעשה דוחה אף תרי לאווי. וצריך לתרץ