תירוש ויצהר (שו"ת) קצט

ויהי ערב וכו' מה תאמר הי' להתחיל תחלת הקרא וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. לא נכון להתחיל בליל ש"ק בזה מפני דרשת רז"ל טוב מאד זה המות. והשתא דלא אפשר באופן אחר שרי למפסק קרא. כנלע"ד לישב המנהג עכ"ל ועי' בס' עיון תפלה הנדפס בסידור אור זרוע בסדר קידוש ליל ש"ק שהנכון לומר וירא אלקים את כל אשר עשה וכו' עיי"ש

ו) עוד מביא שם הח"ס שהראו לו בס' מגן גבורים. שמביא בשם בנו של המחבר ס' יכין ובועז לחדש דהיכא דאיכא אתנחתא או זקף קטן שפיר דמי ע"ש. ועפ"ז נוכל לתרץ הרבה קושיות הנאמרים בכלל זה. ועי' קושי' הרשב"א (ברכות די"ד) גבי מעריב דבני מערבא ערבית דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ד' אלקיכם אמת. דהאיך היו מפסיקין. והא כל פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן. וראיתי בס' הר סיני (פ' שלח שמביא מס' תפארת צבי) שנדמ"ח שהשיב להשואל מדוע אנו מדלגין את ההלל. והא כל פרשה דלא פסקה וכו'. והשיב כיון שהוא בדרך תפלה שרי ומביא ראי' לזה מהך סוגיא דברכות ע"ש ועיין לעיל. אכן בס' הר סיני תירץ כיון שמצאנו פסוק כזה בפ' אחרי. דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם. א"כ שפיר דמי. עיי"ש דפח"ח שמתרץ כמה קושיות עד"ז

ז)וראיתי בס' ילקוט הגרשוני בחי' למס' גיטין (דנ"ה) (דף פ"א מדפי הספר) שמביא מס' עין דמעה להגאון ר"ש קלוגער זצ"ל דאם הי' כוונת התינוק רק להודיע שיודע סוף הפסוק הי' די שישיב לו רק התחלת הפסוק הלא ד' זו חטאנו לו. ולמ"ל עוד ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. ועי"כ ראה ריב"ח סימן שיהי' מורה הוראה. דהא קיי"ל כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן. ולכן סיים התינוק כל הפ' ולא סגי לי' ברישא דקרא. הלא ד' זו חטאנו לו. היינו מכח דכל פסוקא דלא פסקי' משה וכו'. אך א"כ קשה איך ריב"ח אמר רק חצי הפסוק ולא יותר. אך י"ל כיון דהכ' בדרך שאלה ותשובה נאמר. ובע"כ דנאמר בשנים. דרוה"ק שואל מי נתן למשיסה יעקב. וכנס"י משיבים הלא ד' זו חטאנו לו וכיון דנאמר בתחלה בשנים לכך מותר לפסקו בשנים כמש"כ המג"א (סי' תכ"ב) עיי"ש. אבל סיפא דקרא דנאמר ע"י אחד. לכך הי' אסור להתינוק להפסיק. ולכן מזה מוכח דהוי בר הוראה. דבלא"ה כיון שראה התינוק שריב"ח אומר חצי הפ'. א"כ הי' מותר לו לפסוק הפסוק לתרתי. אך התינוק בע"כ שהי' חכם והבין הדין שיש חילוק בין פסוק הנאמר ביחיד ובין פסוק הנאמר בשנים. ולכך סיפא דקרא הנאמר ביחיד לא הפסיק התינוק ואמר כל הפסוק ומוכח דיהי' מורה הוראה בישראל עכ"ל. ולדעתי ניחא הא דריב"ח רק חצי פסוק אמר והפסיק. ע"ד גירסת הירושלמי (פ"ג דהוריות) דריב"ח אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ד'. והתינוק אמר זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך. ועי' מש"כ בגירסת הירושלמי בס' שמן אפרסמון (פ' בראשית). ולדעתי ניחא גירסא זו גם למש"כ בס' אמרי זאב (דפ"ו). ועי' בס' ילקוט הגרשוני (דף ס"ה מדה"ס) כיון דבסיום דברי ריב"ח יש אתנחתא שרי להפסיק כמש"כ לעיל אות ו'. ויש לדבר בזה במה שאומרים בשעת הגבה וזאת התורה אשר שם משה לפני ב"י (כפ' ואתחנן) על פי ה' ביד משה (בפ' בהעלותך). ועיין בזה בס' אשכול ענבים. ובחידושי עה"ת שם ואכמ"ל: סימן עח

ב"ה יום ג' נשא א"ח דשבועות שנת תר"ן פה קראסניבראד

לידידי ש"ב מחו' הבחור כהלכה חו"ב וכו' מ' אלעזר משה שיחי' הלוי איש הורוויץ בקראקא

בדבר קושיתך שכתבת לי במש"כ הרמב"ם בהקדמה לס' היד בחשבו סדר הקבלה ממשה רבינו ע"ה עד רב אשי. כ' ומכלל החכמים שקבלו מרבא ר' אשי ורבינא וכן כ' אח"ז נמצא מר' אשי עד משרע"ה ארבעים דורות ואלו הם רב אשי מרבא ורבא מרבה וכו' וק"ל מגמ' ערוכה (קידושין דע"ב:) דאמרינן שם יום שמת ר"ע נולד רבי. יום שמת רבי נולד רב יהודה. יום שמת ר"י נולד רבא. יום שמת רבא נולד רב אשי. וא"כ איך אפשר דרב אשי קיבל מרבא. הא נולד ביום שמת רבא. ותימה רבתי שלא ראיתי לא' מן הראשונים ואחרונים שעמד בזה על דברי הרמב"ם ז"ל ומקום הניחו לי אבותי וכו' וצע"ג עכת"ד. הנה קושיתך הקשיתי גם אנכי זה כביר ותירצתי לי ע"פ המובא בתוס' שבת (דף ק"נ ע"א) ד"ה וריב"ק דברי הש"ס קידושין הנ"ל בגירסא "עד" שלא מת וכו' וכ"כ בתוס' ב"ב (דקי"ג) ד"ה ומטו. וא"כ ממילא ניחא דאפשר גם להרמב"ם ז"ל הי' הגירסא 'עד' שלא מת רבא נולד רב אשי. ובאמת נראה הגירסא הזאת מהראי' שהביא הש"ס שם מהא דוזרח השמש ובא השמש "עד" שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנא' ונר אלקים מרם יכבה ושמואל שוכב. וכן הובא הגירסא במד"ר (חיי פרשה נ"ח) וזרת השמש ובא השמש וכו' אלא עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חברו וכו' וכן הוא במד"ר קהלת (פ"א אות ו') עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה מזריח שמשו של צדיק אחר. וכן הוא ביומא (דף ל"ח) ובמס' קידושין (שם) אין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר. משמע שכבר הוא בעולם. ואיתא בזוה"ק (פ' לך דפ"ב) צדיק כתמר יפרח וכו' מה תמר כיון דגזרין לי' לא סליק עד זמן סגיא אוף צדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוהי עד זמן סגי ומבואר שם בהגהות דרך אמת להרח"ו ז"ל וז"ל ולא קשיא מה שאחז"ל מד שלא מת וכו' כי אמת שהצדיק נולד עד שלא מת הצדיק אבל אינו עדיין במעלותא למלאות מקומו עד זמן רב עכ"ל הרי הביא גם הוא הגירסא הזאת עד שלא מת וכו' ועיין ש"ס תענית (דכ"ה ע"ב) וב"ב (דפ"ב) הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק וכו' לכך נאמר ארז ועיי"ש בפי' הרשב"ם. (ויש לדבר בזה ממה דהובאה דרשא זאת בתנחומא לך פ"ה. במדבר פט"ו. ובמדרש רבה לך פמ"א. במדבר פ"ג. ובמדרש תהלים מצ"ב ובפרקי דר"א פי"ט] נחזור לעניננו דאם נאמר כגירסא זאת שפיר כ' הרמב"ם ז"ל דרב אשי הי' תלמידו דרבא. ובזה נתישב לי ג"כ מש"כ הרא"ש (סוכה פ"א ה"ט) דרבא הי' תלמידו דרב יהודא. ולכאורה קשה ג"כ הא איתא שם יום שמת רב יהודא נולד רבא ועיי"ש בק"נ ובפ"י סוכה (ד"ז). אך אם נאמר דגם להרא"ש הי' הגירסא עד שלא מת רב יהודא נולד רבא. ניחא שפיר. גם מצינו בש"ס כתובות (דקי"א) א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים וכו' עיי"ש הגירסא בצדו וכן בש"ס נדה (דנ"א) מתיב רב אשי וכו' אמר רבא הכי קאמר וכו' עיי"ש. מכל זה אנו רואים דעד שלא מת רבא נולד רב אשי וראו זה את זה. ועיין בש"ס מעילה (ד"ג ע"כ) א"ל רב אשי לרבא עיי"ש. וכן בסנהדרין (די"ט) ועיין בש"ס עירובין (דף ק"ב)