תירוש ויצהר (שו"ת) קצז

ובהשלשת כתובות ובטוחות כנ"ל. ובאופן זה אין לפקפק עוד כי פשוט וברור שעפ"י דתוה"ק מותר לישא אשה אחרת על אשתו. ואחר אשר יסכימו ע"ז מאה רבנים כנ"ל ואין כאן לא איסור ולא חרם. ושיהי' ברשיון הממשלה. ואני מחכה לשמוע חו"ד: הנני בזה שארו וידידו. בעזה"י

נשלח לי גב"ע מהרב הגאון מפלונסק ומהרה"ג מראדום שהוא כעת בווארשא. בדבר האברך מפלונסק איך שנפרד מאשתו מריגא. איך שאחר הנשואין כשני חדשים דר עמה בריגא ואח"כ נסע לביתו כי לא רצה לדור בריגא. ואשתו אינה רוצית לילך אחריו רק שידור עמה בריגא והבעל מעוגן זה ד' שנים וצועק הבעל שאין לו פרנסה בריגא ובפלונסק יש לו פרנסה בריווח. וגם אבי הבעל מת והניח לו ירושה וא"א לו לעקור מפלונסק. וגם חוץ מזה טוען האברך כי א"א לו לדור בריגא מחמת החק מהממשלה יר"ה שהיא חוץ לתחום מושב יהודים ואינו רוצה להיות שם בפחד תמיד. וכבר נסעו הבעל והרה"ג מפלונסק נ"י לריגא לעמוד שם עם אשתו לד"ת אצל הרב מריגא. והאשה אינה רוצית לעמוד עמו לד"ת בשום אופן. וגם חוץ מזה אומרת שאף אם מרצה הבעל לדור עמה בריגא לא תדור עמו רק שישליש לה כל השטרי שלישות שיש לו מהנדוני' שלה וגם ישליש כל הונו בריגא בהבאנק ופרנסתו תהי' מהרבית שיעלה. אף שהפרנסה יהי' דחוקה על כל זה אומרת שאינה מרוצת באופן אחר. וגם הרה"ג מראדום שהוא כעת בווארשא שלח לה התראה שתבוא לווארשא לדון עמו כי אבי' עשיר ואלים בעירו ע"כ יהי' הד"ת בווארשא ואם אין רצונה לבוא בעצמה תוכל לשלוח מורשה. והיא מסרבת מלעמוד לד"ת. אח"כ שלח הרב הגאון עוד הפעם להרב בריגא שיתרה בה עוד הפעם והיא אינה רוצית לשמוע. פה תורף הגב"ע ששלחו אלי. ודעתי בזה שאין על הבעל חדר"ג מחמת שלשה טעמים: הא'. שאף שספק לנו אם פולין ורוססיא נחשבין כשני ארצות שבמשנה עכ"ז יכול הבעל לומר קים לי ואין עליו חדר"ג. וחוץ מזה מחמת שאינו רשאי לדור בריגא כנ"ל. ועוד מחמת שהיא מסרבת מלעמוד לד"ת ולילך למקום הבעל לדון. וגם מחמת פרנסה שיש לו בפלונסק ולא בריגא. וגם מחמת שאינה רוצית לדור רק שישליש כל הונו ונדונייתה וגם הבעל לא קיים פו"ר עדיין. זה תורף ההיתרים בקיצור. וכדי לבאר הדברים קצת באריכות הנני לכתוב

דהנה דבר זה מבואר בקדמונים ובב"ש סי' ע"ה ובחת"ס אהע"ז סי' ק"ן ד"ה אמנם. שכל היכא שהחיוב על האשה לילך אחר הבעל לדור במקום שרוצה הבעל והיא מסרבת נקראת מורדת ומפסדת כתובתה לאחר י"ב חודש מההתראה ראשונה וגם מתירין להבעל לאחר יב"ח לישא אחרת. ומעתה בנ"ד דדעת רוב פוסקים דלא כר"ת אלא דהאשה מחוייבת לדור במקום שרוצה הבעל כל ששניהם במדינה אחת ושני המקומות שלו ושלה שוין. ומדינת רוססיא ופולין כתב הריב"ש הובא בחלקת מחוקק סי' ע"ה סו"ס נ"א דכל שהם תחת מלך א' מדינה אחת מיקרי כי במלכיות תלי' מילתא והיינו שהמלכיות מקפידות שלא לבוא אנשים ממדינה זו למדינה זו וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סי' פ"ו ד"ה ובענין עיי"ש דכל שהולכים לסחור מזו לזו מדינה אחת מיקרי וכן מוכח ברא"ש סוף כתובות לפי טעמו שם. וגם כתבי הפוסקים דמה שאינו מוציאה מכרך לעיר לאו בגודל תלי' מילתא אלא כל שמןצאין לקנות כל מיני מזון במקום הבעל כמו בעירה מחוייבת לילך אחריו ועיי' בזה בתשו' אלשיך. אך הב"י סובר דבלשון תלי' מילתא וכ"ה בב"ש דכל שאין מדברים במקום זה בלשון שבעירה שני מדינות מיקרי ולדידהו אפשר דפולין ורוסי' שני מדינות מיקרי ואינו מוציאה ממקומה. ואף דמבואר בהשאלה בנ"ד דבריגא אין הבעל מוצא פרנסתו רק בפלונסק ובזה כתב התה"ד הובא ברמ"א דמחוייבת לילך אחריו. והריב"ש שחולק כבר כתבו דהריב"ש לא מיירי רק בספק אם יהי' לו פרנסה במקום שהוא רוצה כמבואר בריב"ש סי' פ"א אבל אם יש לו פרנסה בודאי במקומו גם הריב"ש מודה לתה"ד דמחוייבת לילך אחריו אבל ז"א דכבר כתב המהרי"ט בתשו' ח"א סי' מ"ז דגם התה"ד מודה דממדינה למדינה או מכרך לעיר לעולם אין הבעל יכול לכופה אף בשביל פרנסה והתה"ד לא קאמר אלא שיכול להוציאה ממקום הנשואין בשביל פרנסה. וא"כ להב"י הנ"ל אינה מחויבת לילך אחריו בנ"ד. ומכש"כ דהרמ"א חושש לדעת ר"ת דלעולם אין הבעל יכול להוציאה ממקומה. אך באמת כיון שיש לו ספק אם מחויבת לילך אחריו והאשה יכולה לטעון קים לי שאינני מחויב לילך אחריו אבל הבעל ג"כ יכול לומר קים לי דפולין ורוססיא מדינה אחת ואינני מחויב לדור במקומה במקום שאין לי פרנסה וכל אחד אינו יכול לכוף את חברו. אבל עכ"פ כיון דאין הבעל מחויב לדור במקומה א"כ מחוייבת לקבל ממנו ג"פ כיון שאינו יכול לישא אשה אחרת והוא מחויב בפו"ר וגם מחמת הרהור עבירה אף דהיא אין עלי' שם מורדת אבל עכ"פ גם איסור חדר"ג אין על הבעל כל שאין הבעל מחוייב לדור עמה במקומה וז"ב ופשוט הא חדא. ועוד בנ"ד בלא"ה מודו כ"ע שהדין עם הבעל אף לר"ת ואפילו אם נאמר שהם חשובים שני מדינות כיון דאין רשות להבעל לדור בריגא מפני חק הממשלה יר"ה ואינו מחויב לסכן נפשו ולדור במקום שאין לו רשות ולהיות שרוי תמיד בפחד ואף אם לא יהי' רק קנס ממון מ"מ נפשות מיקרי. כמבואר ברמב"ם גבי מסור דאפילו על ממון הקל הותר עצמו וכו' דמממון יכול לבוא גם לידי נפשות. וכן פשיטא לי' להמהרי"ט הנ"ל דבמקום שמעלילין אינו מחויב לדור במקומה ואדרבה יכול להוציאה למקומו עיי"ש במהרי"ט. ואף דאין זה ברור דהרי אונס רחמנא חייבה לא אמרינן ומה לה באנסו הרי לא נשאת לו אדעתא דהכי וכמו שטען הישועות יעקב הובא בפ"ת שם סי' ע"ה סק"ב אבל מ"מ כיון דאין הבעל יכול לדור בריגא שוב אין עליו איסור חדר"ג כל שאינה הולכת אחריו כיון שהוא מחויב בפו"ר ומחמת הרהורי עבירה שחמור יותר מבמקום מצוה עי' תוס' סוטה (דף ח') ד"ה אם. וא"כ ברור הדבר דאין על הבעל שום חדר"ג. וגם הרבה אחרונים כתבו דבמסרבת לבד מלעמוד לד"ת עוברת על דת מיקרי וכמבואר בדברי חיים מהגאון מצאנז ז"ל. ואפילו אם תאמר האשה שיבוא הבעל לדון עמה בעיר ריגא ודאי דאין הבעל מחויב. חדא דכמה פוסקים סוברים דהבעל מקרי מוחזק ונתבע בדין זה כמבואר בברית אברהם הובא בפ"ת סי' ע"ה ולדעתי לגבי חדר"ג שהוא רק תקנה תמיד הבעל מקרי מוחזק ונתבע וכמש"כ הרשב"א שהובא בר"ן סו"פ מי שהי' נשוי גבי שטר שכתוב בו כ"ה בניסן וניסן סתמי'. דכל שהדין עם האחד מצד הדין והשני בא מחמת תקנה אז הבא מחמת תקנה עליו הראי' דכל ספק בתקנה מבואר בהה"מ ובפוסקים דמוקמינן אדינא. וה"נ הבעל מקרי מוחזק ונתבע. וגם גוף הענין דהתובע הולך אחר הנתבע היא