תירוש ויצהר (שו"ת) קצו

עליו ע"ש. ועי' בשדי חמד (מע' אישות סי' א' אות ה') ד"ה והנה מ"ש בשם הפ"מ כו'. ובד"ה נמצינו למדין כו' מה שהאריך בענין אם נוכל לומר דידע ומחל כשנשתהה עמה גם אחר שידע מהמום. שהביא בשם כמה מחברים דמצי למימר סבור הייתי שאוכל לקבל ועכשיו אני רואה שאין אני יכול לקבל ע"ש. ומה שמביא שם משו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' י"ט) גבי מצורעת דיכול לגרשה בע"כ או לישא אחרת עלי' ובכה"ג אפשר שיכול לומר סבור הייתי שאוכל לקבל וכו' ע"ש. וגם מבואר באחרונים באשה שהיתה בעת החתונה יותר מבת שלשים שנה. ואמרינן בש"ס ב"ב (דקי"ט ע"ב) דאשה שנשאת ביותר מכ' אינה יולדת אלא עד ארבעים שנה. ועי' בשד"ח מע' אישות סי' א' אות מ"א. א"כ יוכל להיות דאיתנייהו הכא הנהו תרתי. היינו ביטול פו"ר עם טענת מאוסה ברגל"ד עיין בדבריהם

ב) יש להתירו לישא אחרת משום שהאשה הנ"ל היא מסרבת לעמוד לדתוה"ק. וכבר כ' בס' יהושע (אהע"ז סי' צ"ח) דאשה שמסרבת לעמוד לד"ת דינה כעוברת על דת. ומתירין לבעלה החדר"ג. וכ"כ בשו"ת דברי חיים מהד"ק (אהע"ז סי' נ"א) ובשו"ת אבני צדק (אה"ע סי' מ') בשם הגאונים בעל חות דעת ומהרא"ל מסטאניסלב ומטאלטשאווא ז"ל ועוד גאונים שעשו כן להלכה. הן מטעם מורדת הן מטעם עוברת ע"ד במה שאינה רוצית לעמוד לד"ת. כמבואר בשו"ת דברי חיים (ח"א סי' ה'). ועיין מזה בשו"ת ח"ס (אה"ע סי' קס"ז) ובשו"ת אבן השוהם (סי' א'). ובשו"ת מהר"ם שיק (אה"ע סי' קט"ו). ובשו"ת נטע שורק (אה"ע סי' כ'). שכ' דבמסרבת יש להתירו אף בלא ק' רבנים איברא דיש מאחרונים שדחו זה דאף דמבואר בש"ע (אה"ע סי' קט"ו) דהעוברת ע"ד יוצאת בלא כתובה. היינו כשהיא נותנת מכשול לבעלה כמ"ש הב"ש שם. אמנם ראיתי מי שכ' לתרץ דהגאונים הנ"ל סוברים דדוקא לענין שתהי' יוצאת בלא כתובה התנו שתהי' נותנת מכשול לבעלה משא"כ כשרוצה ליתן כתובה. וגם כ' בשו"ת דברי חיים (סי' נ"א) דאם האשה מסרבת לעמוד לד"ת ומעגנת אותו הוי עוע"ד באיסור שנוגע לבעלה משום שאינו יכול לקיים מצות פו"ר כיון שאגוד בה וגם מביאתו לידי הרהור עבירה כאמור

הן אמת דמרמ"א וח"מ וב"ש (סי' ע"ז) שכ' סתם משמע דלא בעינן כלל היתר מק' רבנים במורדת. וע' בנוב"י מה"ת (סוס"י קנ"א) וכ"כ בשו"ת רע"א (מה"ת סי' פ"ב). אבל לדעתינו טוב יותר להצריך היתר מק' רבנים כדעת שו"ת מהר"ם פאדבה (סי' י"ג). וכ"כ בשו"ת בית שלמה (חאה"ע סי' פ"ו). כיון דרמ"א (בסי' ע"ז) כ' מתירין לו היינו עפ"י ק' רבנים עיי"ש. וכן ראיתי בשו"ת אוריין תליתאי (סי' קמ"ד). שמתיר לישא אחרת במסרבת לבוא לד"ת. וכן בשו"ת חתם סופר (חאה"ע סי' קס"ז) מתיר באשה שהיא מסרבת לציית ד"ת לישא אשה אחרת

ג) יש להתיר כיון שהיא מסרבת לדור עמו בעירו הוי' היא בכלל מורדת. וכמבואר בש"ע אה"ע (סי' ע"ה) ברמ"א בשם תשו' מיימוני דאם יש אמתלאות וטעמים לדבריו האשה צריכה לילך אחריו. והכא יש אמתלאות יותר גדולים מענינו של המעוגן אשר עפ"י חוקי הממשלה אינני רשאי לדור בריגא אף יום א'. ובכל שעה הוא בפחד ומורא שלא יגרשו אותו בין אלו הן הגולין. בודאי לית דין צריך בושש שהאשה צריכה לילך אחריו. וגם מבואר שם ברמ"א סק"א בשם שו"ת תרומת הדשן (סי' תי"ו) דאם לא יוכל להחיות ולפרנס עצמו כופין אשתו שתלך עמו למקום שירצה ע"ש. וכאן בנ"ד הלא הר"נ מלבד שאינו יודע בריגא מטיב מו"מ ומסחר. עוד הלא עפ"י חוקי הממשלה אסור לו לעשות שם מסחר וקנין. ומה גם לקנות או לבנות בית בעיר. ובפרט שאשתו דורשת שישליש השטרי שלישות מהונו וממעותיו שלא יהי' בידו במה לעשות מסחר וקנין. ובעירו אדרבה כבר יש לו ביתו בית חומה הבנוי לתלפיות מעזבון אביו ז"ל וכבר הורגל לנהל עסקי אביו שנשארו לו בירושה הכי יש בכחה לעכב. וכי משועבד הוא אליה להיות כעבד כפות תחת רצונה מבלי לשלוח במסחר ידו. ועי' בשו"ת נוב"י (סי' ס"ז) דגם בהתנה בתנאים רו"א בתנאי כפול שידורו בעיר אבי הכלה ואחר החתונה לא מיתדר לי' לבעל במקום שדר בו חמיו כו' ומביא בשם הגאון מהר"י אבד"ק אה"ו דכופין האשה שתלך אחריו כו'. ובמקום הנוגע לדחקות פרנסה גם הנוב"י ז"ל מודה ע"ש. וע"ש בש"ע דמוציאין ממקום שרובו עכו"ם למקום שרובו ישראל. ועיין בשו"ת חתם סופר (חאה"ע סי' ק"ן ובסי' קנ"ב) בשם מהר"ם ב"ר ברוך שבגליון המרדכי פ' שני דייני (סי' רע"ה) דיכול לכופה לילך אחריו מעיר לעיר ואם לא תאבה ללכת אחריו יש לה דין מורדת וע"ש בד"ה אמנם כו'. ועי' בשו"ת ח"ס (סי' קנ"ב) מה שמביא בשם מהרי"ק (סוס"י ס"ג) אמנם אודות האיש אשר התנו עמו ארוסתו ואבי' ליתן לו נדוניא ועתה פושטים לו הרגל הנראה בעיני שיעמידם לפני ב"ד טובי העיר ואם יסכימו שהם מעוותי' אותו אז יבקשו מאתם שיכתבו הדברים לפני מ"צ והם יעיינו בדבר להתיר לגרשה בע"כ או לישא אחרת וכו' די"ל דמיירי דהיא פסקה ג"כ ע"ע וכו' אבל בלא פשעה וכו' ע"ש. ובח"ס שם (סי' ק"ן) כ' מדברי הרמ"א (סי' נ"ב) דלאחר שנשאה ודאי לא יכול לבגוד באשתו משום שאין נותנים לו מה שפסקו לו וכו'. אבל המעיין בדברי הרמ"א הנ"ל יראה לעין דדוקא שאבי' פסק או אחר אז אינו יכול לבגוד באשתו. דז"ל משום שאין נותנים לו. לשון נסתר. וכן במתני' בפלוגתא דאדמון ורבנן הוא בפוסק מעות לחתנו. אבל בנידון דידן שכבר המעות מסולק להבאנק על שמה. והברירה בידה להרשות לבעלה שיקח המעות מהבאנק ולשלוח במסחר ידו כדרך העולם. והיא עושית ההיפך ואינה רוצית לדור עמו רק בתנאי ובאופן שישליש השטרי שלישות. ולא רק מהנדוניא שהיא הכניסה לו אבל גם מהנדוניא שהי' לו מבית אביו והוא ילך בטל שהבטלה מביאה לידי שעמום. א"כ זאת היא פשיעה גמורה מצידה. והר"ז מורדת גמורה

סוף דבר אנו נמנים לדבר מצוה להתירו מכבלי העיגון מטעמים המבוארים לעיל. ובצירוף מצוה דפו"ר דלא קיים עדיין דבזה הסכימו רוב גדולי הפוסקים דלא גזר ר"ג במקום מצוה. ויעי' בש"ע אהע"ז (סי' א' סעי' י') ותשו' הרדב"ז (ח"א סי' ר"ה וסי' קכ"ו קע"ה ותנ"ח). ותשו' מהר"ם אלשקר (סו"ס צ"ה). ושו"ת מהר"ם אלשיך (סי' פ"ו) ושו"ת מבי"ט (ח"ג סי' נ"א) ושו"ת מהרש"ל (סי' ס"ט) ואכמ"ל. ובפרט במקום הרהורי עבירה דחמור טפי וכמש"כ הנוב"י מה"ת (חאהע"ז סי' ו') דאפילו להפוסקים הג"מ ונמוק"י שרגמ"ה גזר אפי' במקום מצוה. היינו בביטול פו"ר. אבל במקום כשלון עבירה לא גזר לכ"ע ע"ש. ובנ"ד הוא בן כ"ב שנים בחום ילדותו ויש לחוש לקילקולא. ובשו"ת ברכת משה (קוה"ת סי' ל' אות א' ב'). ובשו"ת באר משה (סי' ג' וסי' ט"ו). ובשד"ח מע' אישות (סי' ב' אות כ"ד). עכ"פ בנידן דידן יש לנו כמה צדדי היתר ברורים ונכונים. וגם מצד טענת מאוסה ומטעם עוע"ד שמסרבת לד"ת ומטעם ביטול פו"ר והרהורי עבירה, וא"כ אפי' אם בא' מהיתרים אלה אין החלטה להתיר. אבל בצירוף כולם יחד הוי ס"ס להיתירא ומותר לכ"ע וכמש"כ הרשד"ם מאהע"ז (סי' ע"ח) להתיר חר"ג מטעם ס"ם. כיון דאפילו באיסורים הקשים והחמורים של תורה הקילו בס"ס ומכש"כ בזה. ואליבא דאמת יש היתרים דכ"א בפ"ע הוא יסוד חזק להתירו מכבלי העיגון

והנה מבואר בספרי גדולי האחרונים דאם האשה עוע"ד מתירין לבעלה לישא אשה אחרת אף בלא השלשת גט וכתובה. וע' מזה בשו"ת נוב"י (אהע"ז סי' ק"ב). ובשו"ת מראה יחזקאל (סי' צ"ח). ובפרט כשהיא מסרבת לבוא לד"ת בודאי אין לנו לדאוג בעבורה ולא מפקחינן כלל לטובתה. בכ"ז אנו מתירין רק באם ימסור הגט לשליח בעבורם