תירוש ויצהר (שו"ת) קצה

וכל מעותיו. היינו הנדוניא שלו והנדוניא של אשתו חפץ להשאיר בבאנק בריגא כאשר עד כה. רק שאשתו לבדה תיסע עמו לדור בפלונסק. באשר כאן יש לו מקור לפרנסתו מעזבון אביו ז"ל כנ"ל. אבל היא באחת כי לא תבוא לפלונסק. והסכימה רק לדור עמו בריגא. וזה דבר שא"א שידור אדם במקום אשר בכל רגע הוא בפחד ומורא מפקידי הפוליציא. במקום שאין לו זכות ישיבה (פראוואזשיטעלסטווא) ואשר בכל שעה יכולים לגרשו משם ולהרוס מצבו ולשבור אותו לרסיסים כידוע. גם נתנה לפניו תנאי שגם בריגא לא תלך לדור עמו רק אם ישליש כל השטרי שלישות שיש לו על הנדוניא שלו מהבאנק דריגא. גם מהנדוניא שהכניס מבית אביו. שלא ישאר בידו שום תמו"א וראי' אף על רו"כ א' מהונו. ומקור פרנסתם בריגא תהי' מהרבית שיהי' ממעותיהם בהבאנק מה שיגבה השליש אשר תחת ידו יהיו שטרי השלישות שלו כנ"ל והשליש יתן להם לפרנסת ביתם מידו כנ"ל. ובראותו אשר אחר כמה וכמה ימים ימי עמל שישבו בריגא והיא סרבה כנ"ל. ולא רצתה לא שלום ולא גט. אף שדרש האברך הנ"ל להציע טענותיהם לפני בד"צ וד"ת. וכל אשר יפסוק הד"ת לפייסה בממון באם תקבל ממנו גט אז יקיים מצדו אבל היא לא רצתה בשו"א לעמוד עמו לד"ת ע"ז. רק אמרה קבלו דעתי ורצוני בלי שום ד"ת. רק אם יקיים כפי התנאים שלי כנ"ל אז אלכה לדור עמו בריגא. ובראותינו כי אין קץ ותכלה אחר שישבנו בריגא עשרה ימים אף שנטלטלנו איזה מאות פרסאות מרחק רב כזה שבנו לביתינו ושוב התחלתי לכתוב לאבי האשה וע"י הרב מריגא כמה וכמה מכתבים בפיוסים שתבטל רצונה ותנאי' מפני רצון בעלה. אבל היא עמדה במורדה וסירובה. ושוב נסע האברך מהר"נ אל כ"ת והוא עם הבד"צ שלו כתבו הזמנה אל האשה וע"י הרה"ג אבד"ק ריגא שי' שתבוא לד"ת לווארשא. או תשלח מורשה מצדה אל הד"ת. אם מפאת. א) כי לפי שיטת שו"ת ברית אברהם (סי' צ"ב) הובא בפ"ת אהע"ז (סי' ע"ה סק"ג) ושאר אחרונים מובא בפ"ת (חו"מ סי' י"ד סק"ד) כי בדו"ד שבין איש לאשתו צריכה האשה לילך לד"ת למקום האיש כדין תובע הולך אחר הנתבע ע"ש. ומכש"כ כאן שלא דרשו ממנה לבוא לד"ת לפני ב"ד שבעירו רק לווארשא באם הדרך. ומכש"כ שהבעל כבר הי' בריגא והזמין אותה לד"ת. ועד כמה יטלטלו א"ע טלטולא דגברא קשה לחזור ולנסוע שמה לד"ת אחר שנסיעתו הראשונה לא עשתה פרי כנ"ל. ב) כי אבי האשה נודע בעירו לגבר אלים ועשיר אדיר ועצום. ונודע שיטת הרמ"א ז"ל (חו"מ סי' י"ד) דמוציאין אותו לדון בעיר אחרת ע"ש. ג) כיון שאין שום יהודי מעיר אחרת רשאי לבוא לריגא עפ"י חוק המלכות. א"כ אין הבעל. ולא הבורר מצידו הדיין. יכולים לבוא לד"ת לריגא. כי גם בפעם הראשון שהיו שמה להזמינה לד"ת בהאי פחדא הוי יתבי שלא יבוא פקיד הפוליציא לגרשם מהעיר. וע"ז בא תשובה מהרב הג' מריגא שי' שהיא מסרבת ואינה רוצית לבוא לד"ת. ושוב כתב כ"ת ובד"צ שלו הזמנה שני' שתבוא לד"ת עם התראה שאם תסרב ידונו אותה כמסרבת לבוא לד"ת. וכבר עברו כמה חדשים ואין קול וקשב. כאשר על כל הדברים העבר בין הזוג הנאמרים למעלה יש גב"ע ועוד אנשים נאמנים. והבעל המעוגן מבקש רחמים להוציאו מהמצודה אשר נלכד בה. כי עד מתי ישב גלמוד. ועוד לא קיים מצות פו"ר. ושרוי בלא ברכה וטובה ושמחה ובלא שמירה וחומה מעבירה והרהורי עבירה הקשים

וע"פ הדברים האלה ע"פ דתה"ק נ"ל לפתוח בהיתר זה כי מפני כמה טעמים מותר לו לישא אשה אחרת על אשתו מ"מ עכ"פ אחר אשר יסכימו ע"ז מאה רבנים ובתוכם ת"ח הראוים להצטרף לזה. ואחר אשר ימסר גט לשליח. וגם ישליש כתובתה ובטוחות ביד איש בטוח שיעמוד עמה לדתוה"ק בכל עת שתרצה אודות הנדוניא ושאר טו"ת נגדו ויקיים הפס"ד עפדתוה"ק ובאופן שיהי' לו רשיון עפ"י חוקי הממשלה. וכמו שיתבאר לקמן

א) יש להתיר משום שטוען שהיא מאוסה בעיניו. והוא מעוגן כארבעה שנים ואינו יכול לסובלה משעה הראשונה עוד מקישור התנאים בודאי מאוסה עליו. וכמש"כ המהרי"ק (שורש ק"ז) הו"ד ברמ"א שם (סו"ס ק"ז) מאחר דמאיס עליו יע"ש. א"כ יש צד היתר גדול עפ"ד הרמב"ם (פי"ד מה' אישות ה"ח) דכופין אותו להוציא בטוענת מאיס עלי יעו"ש. וכמ"כ בטוען הוא מאוסה עלי. דלא יפה כח האשה מכח האיש וכמ"ש בתשו' הרא"ש (כלל מ"ב). ויש לנו תנא דמסייע רבן של ישראל המהר"ם ב"ב (סי' תתר"א) שנראה מדבריו דגם היכא דהמניעה ממנו שטוען דמאוסה עליו כו' שמעוגן עי"ז כופין אותה שתצא יע"ש. וכ"כ בס' בני אהובה (פי"ד מה"א הט"ו) דלענין איסור חדר"ג יש לסמוך על הרמב"ם. וכ"כ בס' חיים ושלום אה"ע סי' א' ד"ו ע"ג. שכן דעת תומת ישרים סי' קל"ט והפני משה ח"ג ריש סי' י"ט ופאת נגב סי' טו"ב יע"ש. וכזאת מצינו להגה"ק בשו"ת צמח צדק החדש (חאה"ע סי' קל"ב) הו"ד בס' שדי חמד (מע' אישות סי' ב' אות ט"ז) בענין כזה דלא מיתדר לי' ונפרד מאשתו שש שנים וטוען שהיא מאוסה בעיניו מותר לישא אשה אחרת ע"פ היתר ממאה רבנים כיון שיש הוכחה שבאמת היא מאוסה לו כיון שנפרד ממנה שש שנים. דאל"כ לא הי' סובל שש שנים ע"ש. ובשו"ת באר משה בתיקון העולם (סי' ט"ז). א"כ כש"כ בנ"ד שנודע ענין המיאוס משעה הראשונה. וכעין שכ' הר"ן בכתובות (דס"ג ע"ב) דבטוענת מאיס עלי אין קונסים אותה ואינה מורדת משום דאנוסה היא. ה"ה הכא בדידי' אם טוען מאוסה עלי הוא אנוס ואין עליו חדר"ג שלא גזר רק על המזידים. אך בודאי צריך רגלים לדבר ואומדנא שמאוסה עליו דאל"כ כל אחד יאמר כן שמאוסה עליו וע"ז היתה גזרת רגמ"ה. אבל היכא שיש רגלים לדבר ומכש"כ ידיעה ברורה מכל פרשת העבר בין הזוג שפיר נאמן שמאוסה עליו. ודעת הרמב"ם והרשב"א דאם האשה טוענת שבעלה מאיס עלי כופין אותו להוציא דאינה כשבוי' אצלו שתבעל לו בע"כ. וע' בב"י (סי' ע"ז) שכ' כיון שיש חולקים ע"ז לא נכנס לכתחילה בספק איסור א"א לעשות גט מעושה רק בדיעבד מהני. וא"כ אם האיש טוען שאשתו מאוסה לו בודאי יש להתיר לו החדר"ג דהרי לדעת רוב הפוסקים עיקר איסור חדר"ג הוא רק מדרבנן. וכנודע משו"ת הרא"ש (לאעה"ז קי"ז) דנכפית מגרש בע"כ דלא תיקן רגמ"ה שתהי' האשה עדיפא ממנו. וכשיטת הרמב"ם הנ"ל במאיס עלי. כ' האור זרוע הגדול ח"א בשו"ת (תשנ"ד) מובא תשו' רבינו ישעי' כרמב"ם. ובשו"ת מהר"ח (א"ז סי' קנ"ה) כ' שכן עשה מהר"ם מעשה כמה פעמים כהרמב"ם ז"ל. ואף דהכנה"ג אהע"ז (סי' א' הגב"י אות ל"ג) כ' דהמורד על אשתו וא' מאוסה עלי חר"ג מנעו מלישא אחרת. מ"מ נ' כ"ז אם בלי ראי' וטעם טוען מאוסה עלי ע"ז גזר ר"ג אבל אם נותן טעם לדבריו ואומדנא דמוכח שכן הדרך להיות מאוסה עליו ע"ז נאמן. וע"ז בעי' מאה רבנים כדי לברר ולראות אם יש ממש בטעמו ואומדנא שלו. וכ"כ בס' גליא מסכתא (ק"א סי' ה') דבטוען מאוסה עלי מתירים לו וכן מתיר בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' צ"ג). ובשו"ת אוריין תליתאי (סי' קי"ג) התיר בנידן שמאס באשתו מפני שחוש השמע שלה מקולקל וכבדה אזנה משמוע אם לא כשמדברים עמה בשאגת קול ומביא דברי הנוב"י דהוי מום וכ' דאף דידע ונתפייס מ"מ כיון דעתה אמר שאינו יכול לקבל ולסבול אין כופין אותו להיות עמה כמ"ש מהרי"ק הנ"ל ע"ש. ואף שרמ"א (סו"ס קי"ז) כ' בשם מהרי"ק דמאוסה עליו ומ"מ לא התיר חר"ג לגרש בע"כ. היינו מפני שטענת האשה הי' דידע ומחל ע"ש. ובנידן דידן מתחילתו ועד סופו הי' בכפי' על אפו וחמתו. וע"י השפעת אביו ואם חורגתו בא בקשר החיתון וסבר שיהי' ביכולתו לסבול. ועי' בב"ש (סו"ס קי"ז) דאיך אפשר לכופו להוליד בני שנואה ויש רגלים לדבר דהיא מאוסה