תירוש ויצהר (שו"ת) קצד

פוטרו ונוטל בלא שבועה כדפסק הרמ"א (בסי' כ"ז בח"מ) וא"כ י"ל דברייתא דקציצה הנ"ל איירי בכ"ה דאותו אחת שמודה שקצץ טוען שפרע ואיירי בשכרו בעד אחד והעד הנ"ל מסייע להשכיר ששתים קצץ לו. ולהכי ברישא דהטלית ביד האומן דהאומן נאמן בלא שבועה כיון דמוחזק ויש לו עד המסייע ובמציעתא דנתנה לו אף דהבעה"ב כ"ה דאותו אחת שמודה שקצץ טוען שפרע וא"כ לר"י אינו חייב לישבע מ"מ מחויב לישבע להכחיש את העד שלא קצץ אלא אחת והברייתא אתי כר' יהודא דקציצה נמי לא דכיר ולהכי לא מניחין להבעה"ב לישבע ולהכי השכיר נשבע ונוטל. וסיפא דעבר זמנו ובעה"ב מוחזק המע"ה וצריך השכיר להביא עדים שקצץ לו שתים ואי לא מייתי עדים דהיינו עוד עד אחד נשבע הבעה"ב להכחיש את העד והחזקות מסייע להבעה"ב דאי דשתים קצץ לו הי' לו לתבוע בזמנו וא"כ איכא חזקה דהבע"ה אינו עובר בבל תלין וחזקה דאין שכיר משהה שכרו והי' לו לתבוע בזמנו ומתרץ קושית התוספות שפיר ודו"ק. ואין להקשות לפ"ז אמאי בנתנה לו בזמנו נשבע ונוטל הא בנוטל נמי עד פוטרו משבועה כפסק הרמ"א שהבאתי לעיל והי' שכיר נוטל בלא שבועה כיון דיש לו עד המסייע יאמר דשתים קצץ לו. י"ל הכי דזה שייך אליבא דרבנן דמחזיק לבעה"ב בודאי שכח וא"כ השבועה שתיקנו מעיקרא הכא בשכר הוא מטעם תקנה ולא ע"י העד א"כ כשנוטל יש לו עד המסייע פוטר משבועה אף בנוטל משא"כ הכא דהאי ברייתא אתי' כר' יהודא דהוי רק ספק שכח ובכ"ה דליכא שד"א אמרינן דרכיר וא"כ ליכא כאן שבועה כלל לפי שכתבתי דאיירי כאן בכ"ה לא שד"א ולא שבועה תקנה כמבואר בתוספות רק הכא דכתבתי דאיירי ששכרו בע"א והעד מסייע להשכיר דצריך הבעה"ב לישבע שד"א להכחיש את העד א"כ השבועה הוא על בעה"ב ע"פ אותו עד אלא אנן ב"ד אין מניחין לישבע להבעה"ב כיון דאתי כר"י דקציצה נמי לא דכיר לפיכך צריך השכיר לישבע ובהשבועה ע"פ העד אין יכול לפטור תו הנוטל מלישבע דאין עד עושה שתי פעולות כמבואר בש"ך (סימן צ"ב סק"ח) בשם תשובת הרא"ש דמי שכופר בכל ועד מכחישו והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל וליכא למימר דהעד יפטרנו דהוי עד המסייע דכיון דנתחייב לישבע ע"פ העד תו לא יכול לפטרו דאין עד עושה שתי פעולות יעיי"ש. וה"ה הכא דאותו העד שמחייב לבעל הבית לישבע אין יכול לפטור השכיר ודו"ק. וא"כ מתורץ קושי' שהקשו על הגאונים דלפי שכתבתי דאיירי כאן שאותו אחת שמודה שקצץ איירי בשכבר פרע ובכ"ה בהרישא דאומן מוחזק ליכא שבועה כלל על השכיר אלא מכח תקנות הגאוני' דכיון דלאו אגופי' דחפץ קטעין הוי להוציא והוי נשבע ונוטל א"כ ליתא השבועה ע"פ העד א"כ תו יכול העד המסייע לפטור את השכיר משבועה דאין שבועה בא על פי העד ויכול לפטור כפסק הרמ"א וה"נ התם במלוה על משכון אם הי' עד המסייע להמלוה שנוטל בלא שבועה כיון שעד המסייע פוטר כפסק הרמ"א ודו"ק: והנני ידידך. סימן עו. בשם ה' אמור תרע"ג פלונסק

שוי"ר לכ' ש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' אברהם צבי שי' פערלמוטער בועד הרבנים דוארשא

בדבר המעוגן האברך מו"ה נב"א מפלונסק אשר פנה אלינו בקובלנא איך שזה כמו ארבעה שנים הוא שרוי בלי בית ומנוח והוא בפירוד עם אשתו מרת מאני בת מו"ה ישראל מנחם מעיר ריגא. וגופא דעובדא הכי הוי: כאשר עשה אביו המנוח ז"ל עמו את השידוך הזה היה זאת מתחילתו נגד רצונו של העלם נ' שהי' אז כבן י"ח שנים והכלה מ"מ לא מצאה חן בעיניו ומה גם שהיתה אז כבר כבת שלשים ושנים שנים ויותר. ולא היתה כלל לפי ערך שנותיו של החתן. כי שנותי' היו כמעט בכפלים משנות העלם הנ"ל. רק אביו המנוח הי' להוט אחר הממון אשר אבי הכלה הי' עשיר גדול. וכפה ההר כגיגית על בנו שיסכים לקשר התנאים. אף כי העלם בכה במר נפשו כי הכלה היא מכוערת מאוד. וכי אינה כולה לבוא בחברת ב"א כי יש לה דעת ושכל מועט ואינה למודה כלל. וכי בשביל זה לא נשתדכה עד כה ובאה בשנים. כי כל חתן שהתועד ממה נסע לדרכו ולא חפץ לאמור לדבק טוב. וכל המוהר ומתן שחפץ אביה העשיר לתת לבתו לא המשיכו אחרי' שום חתן, אבל אביו הר"א ז"ל הרעים עליו בקולו באיומים גדולים כי יגרשו מביתו וכי לא יתערב עוד בשום שידוך עבורו ולא ירצה לדעת ממנו וממצב גורלו. והעלם הרך שהי' יתום מאמו ע"ה ובבית אביו הי' אמו חורגתו וגם היא עזרה לאביו במחשבתו לתת עיניהם בממון. עד שברוב כפי' חתם א"ע על התנאים. אבל אח"כ בבואו מהתנאים הלך החתן שחוח בעצבון ויגון לילה כיום. וכל שמחה ערבה ממנו. אח"כ התועדו החתן והכלה לווארשא על איזה שבועות. וגם זאת לא הועיל והחתן לא עזב רגש שנאתו להכלה. עד שהי' בוש לבוא עמה לבית קרוביו העשירים בווארשא כנהוג. כדי שלא יאמרו קרוביו הנ"ל איך הטעה א"ע כ"כ לבחור כלה כזאת. וכה נתפרדו כ"א לבית הוריהם. ועברו זמנים. ועל אפו וחמתו הגבילו אבותיהם זמן החתונה באם הדרך בארץ רוסיא. ובבואם על החתונה ביום א' לפני זמן המוגבל. ואז נתאספו קרובי החתן מעירות שונות שבאו בתור מחותנים קרואים כנהוג. ובראותם את הכלה. התחילו לצעוק מרה על אחיהם וקרובם. איך הרהיב בנפשו לבחור כלה כזאת עבור בנו היתום. והי' מריבות ומדנים באכסני' החתן וקרוביו עד שקרוב הי' בדעתם לנתק קשר השידוך ביום החתונה ולעשות פירוד. אבל אנשים אחרים מן הקרואים התערבו בזה כנהוג ואחר רוב פתויים והפצרות עשו החופה. ושוב גם ביום השני אחר החתונה חשבו לעשות פירוד ורצו לשלוח אחר הרב דשם שיכתוב גט פטורין בין הזוג. אבל גם אז התערבו אנשים מן הצד ועכבו הדבר. והחתן נתרצה לנסוע עם אשתו לבית הוריה לריגא. ושם הי' רק איזה חדשים ושב לבית אביו לפלונסק. וכה הוא בפירוד מאשתו קרוב לארבעה שנים

במשך שבתו בבית אביו והי' לו צרת אם חורגתו. חשב לעשות שלום עם אשתו. ולקבוע דירתו בפני עצמו. כתב לאשתו וביקש במכתביו אלי' שתבוא לדור עמו לפלונסק. ומה גם כי עיר ריגא היא חוץ לתחום מושב היהודים (הנקרא חוץ מטשערטא) ואין רשות ליהודי פולין לגור שם עפ"י חוקי המלכות. ובשום אופן לא יוכל האברך מ"נ לקבוע דירתו שמה. אבל היא לא רצתה בשום אופן לבוא. ושוב כתבתי כמה מכתבים לאבי האשה. וע"י הרב שי' מריגא עם הפצרות והתראות שתבוא האשה לדור בפלונסק. אבל היא לא נתנה אוזן קשבת. עד שבתחילת החורף העבר נסע האברך לריגא. וגם אני נסעתי עמו וגם דודו ר' אבא צמח והזדמנו את האשה לפני הרב מרינא שי' ודרשתי שתעשה שלום עם בעלה ותבוא לגור בפלונסק. אם מפני כי עפ"י חוקי המלכות נאסר לו לדור בריגא כי גם לנסיעתינו קבלנו רשיון מיוחד מאת שר הפלך דווארשא אל שר הפלך דריגא על י"ד יום. אם מפני כי בשנה החולפת נפטר אביו ז"ל. והוא נשאר גדול הבית לנהל עסקי אביו ולהשגיח על העזבון ולהיות נו"נ בהעסקים שנשארו, מאביו