תירוש ויצהר (שו"ת) קצ

ע"ש בשם ק' זי"ע. ועיין לעיל אות נ"ז ובס' מילין חדתין פ' צו. ובס' מיכל המים ד"ג

את זה המעט אמרתי לספח בהקדמתי. ואם כי ת"ל בעת העתקתי נתחדש לי רבות בכל הענינים מהספר. אך אין המקום והזמן גרמא לבוא בארוכה כי טירדות הימים האלה מרובים. טרדה דמצוה להכין א"ע לחג המצות ולבטל השאור שבעיסה לטהר הלבבות ולקרב הרחוקות. לשוב להשי"ת בלב ונפש לקבל עול מלכות שמים ולשעבד כוחינו וכל תנועותינו לעבודתו יתברך. וה' הטוב יראנו נפלאות כימי צאתנו ממצרים. ישלח לנו גואל צדק לקבץ נדחינו לארצנו ותפארתנו. ישכון בתוכנו ויבנה ציון במהרה בימינו אמן: ידידו. סימן עה בשם ה' א' וישב תר"ס פלונסק

לכ' י"נ הרב המאוה"ג וכו' מ' חנוך העניך נ"י ערזאהן בק' זגיערש

ראיתי מה שהבאת בשמי בספרך חנוכת התורה אות רי"ד בסוגיא דקציצה. והנני שולח לך עוד איזה ענינים בזה מה שאמרתי לחידוד התלמידים ת"ל

א) בש"ס שבועות (דף מ"ה ע"ב) אמר רמי בר חמא כמה מעליא האי שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה וכו' האחרונים הקשו מדוע הקשה רבא קושיתו משבועת שומרין דוקא על רמי בר חמא ולא על רב ושמואל שאמרו לא שנו אלא ששכרו בעדים וכו'. ולעד"נ לתרץ דהנה הראשונים פסקו להא דרב ושמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך ובשבועת שומרין פסקו דחייב לישבע על נאנסו אף בלא אפקיד לי' בשטרא. והקשו הר"ן והרא"ש ז"ל הא הגמרא מוקי דוקא באפקיד לי' בשטרא דאל"כ קשה קושיתו דרבא שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה הא יש ג"כ מיגו מתוך שיכול לומר לו לא הי' דברים מעולם יכול לומר לו נאנסו. דלכך מתרץ הגמרא דשבועת שומרין הוא רק באפקיד לי' בשטר דליכא מיגו דלא היו דברים מעולם אבל כיון דאנן פסקינן שבועת שומרין אף בלא אפקיד לי' בשטר א"כ סתרו אהדדי עיי"ש. ולכן נ"ל לומר דהנה התוס' בשמעתין ד"ה מתוך הקשו לפי' רש"י בב"ק (דף ק"ז ע"א) דבפקדון שיכול להעיז אפילו כ"ה חייב א"כ מאי מקשה רבא משבועת שומרין הא שם ליכא מיגו דהא אי הי' טוען לא היו דברים מעולם הי' ג"כ חייב לישבע דהא בפקדון גם כ"ה חייב עיי"ש. אכן י"ל דגם לפי' רש"י ניחא קושיתו של רבא דהא מה דפי' רש"י (בב"ק שם דכ"ה) בפקדון חייב הוא דוקא לר"ח בר יוסף דסובר עירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה אמלוה קאי אבל בפקדון גם כ"ה חייב אבל לרמי בר חמא דסובר בב"ק שם ד' שומרין צריכין וכו' ולית לי' עירוב פרשיות א"כ לדידי' גם בפקדון צריך להיות מודה במקצת אבל כ"ה פטור וא"כ שפיר מקשה רבא דוקא לרמי בר חמא שקילס ואמר כמה מעליא הא שמעתא א"כ הקשה רבא לשיטתו דרמי בר חמא מאי מעליותא א"כ שבועת שומרין וכו' הא אליבא דרב"ח שפיר י"ל מיגו דהי' אומר לא היו דברים מעולם והי' כ"ה ולא הי' מחויב לישבע דהא רב"ח ל"ל עירוב פרשיות ויהי' קושית רבא כעין שפירשו בתוס' שם ד"ה מתוך בסוף דבריהם דלא פריך אמאי דאמרינן מיגו בכל התורה רק מפני שהוא סובר דאמרינן מיגו כי ההיא בהא דנתתי לך שכרך עיי"ש. ומוכרח הגמ' לאוקמי דאפקיד לי' בשטר. אבל לדידן דפסקינן כרחב"י דעירוב פרשיות כתיב כאן א"כ בפקדון גם כ"ה חייב א"כ לא צריך לאוקמי באפקיד לי' בשטר דהא אף בלא אפקיד לי' בשטר ג"כ ליכא מיגו ולא קשה קושיתו דרבא דנימא מיגו בשבועת שומרין דהא אף אם הי' טוען לא היו דברים מעולם הי' חייב שבועה וכמו שהקשה בתוס' לשיטת רש"י ז"ל בב"ק שם וא"כ ניחא הכל דאין סתירה במה דפסקינן שבועת שומרין אף בלא אפקיד לי' בשטר ומה דמקשה רבא דייקא אליבא דרמי בר תמא כנ"ל ולפי"ז מיושב קושי' העולם דמאי מתרץ הגמ' דאפקיד לי' בשטרא. והא שטר הוי שיעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת ש"ק. ולהנ"ל ניחא דהא איתא בהר"ן כתובות בסוגיא דפוגמת דרב"ח ס"ל דהא דא"נ הוא דוקא על הקרקעות עצמן אבל לא על כפירת ש"ק דודאי נשבעין וא"כ לרמב"ח לטעמי' מתורץ שפיר ולא ק"מ

ב) (דף מ"ה ע"א). וליתב לי' מעיקרא וכו' ופירש"י ליתקון רבנן שיתן אדם לפועליו שכרו שחרית עד שלא יתחילו במלאכה ואם תבע לערב לא יטול כלום ולא תהא שם שבועה עכ"ל. ומקשים העולם דמה נרוויח בזה מה יהי' אם מיד בבוקר יהי' הכחשה ביניהם קודם שיצא לעבודתו הוא יבקש שיתן לו שכרו והבעה"ב יאמר שכבר נתן לו. ותירצו העולם שנרוויח שאז יהי' השכיר נשבע ונפטר שלא יצטרך לעבוד ולא נצטרך לעשות תקנה חדשה היינו שבועת נשבעין ונוטלין. דמדאורייתא כל הנשבעין המה נשבעין ונפטרין. משא"כ בערב הפועל הוא נשבע ונוטל ע"כ. ולענ"ד י"ל דנרויח שלא יהי' שבועה כלל. דהא בבוקר יהי' השכיר כופר הכל ויפטור לגמרי קודם שהי' שבועת היסת דר"נ (עיי"ש בתוס' ד"ה עקרוה). ואפשר לומר דזאת באמת כוונת רש"י ז"ל דאם תבע לערב לא יטול כלום. ואי משום דיהי' הכחשה בבוקר שיטעון השכיר שלא קיבל ע"ז כ' רש"י ז"ל ולא תהא שם שבועה עכ"ל היינו דהשכיר יפטור לגמרי דהא יהי' כ"ה. אכן בחי' הרי"ן מיג"ש לשבועות בשמעתין כ' וז"ל: וליתב ליה מעיקרא כלומר וליתקין דליתן ליה מעיקרא מיקמי דליטריד בפועלים עכ"ל משמע כוונתו דבבוקר עדיין אין הבעה"ב טרוד ועיקר סברת הגמ' דבעה"ב טרוד בפועליו היינו אחר עבודת היום אז הוא טרוד בעסקיו כמבואר בירושלמי הובא בתוס' שם ד"ה בעל הבית ועיין בהר"ן שם שכ' ודאמרינן טרוד בפועליו לאו דוקא פועליו דאפילו אין לו אלא פועל זה נשבע ונוטל. אלא טרוד בעסקיו קאמר וכו' עיי"ש. וזה דוקא אחר שעוסק בעסקיו כל היום אבל בבוקר השכם ומעיקרא קודם שיתחיל בעסקיו אין הבעה"ב טרוד והבן

וראיתי בס' אהבת ציון בחידושיו בסוף הס' לסוגיא דקציצה שמביא קושי' העולם הנ"ל ותי' העולם דנרוויח דיהי' נשבע ונפטר והקשה על זה דאכתי אין די באר דודאי אם השכיר נשבע והולך לו מבעה"ב הוי שפיר נשבע ונפטר משא"כ אם יעבוד עבודתו אצל בעה"ב וע"י השבועה יטול ודאי הוי נשבע ונוטל וכו'. ותי' ע"ד מושכל וזה תורף דבריו דהלא עיקר דינו של שכיר הוא רק בשכרו בעדים אבל שלא בעדים נאמן בעה"ב במגו דלא שכרתיך וא"כ מעט מזעיר אשר הועילו חז"ל בתקנתן דאטו העדים בכיפה תלו לי' להשכיר להוליך עמו עדים בכל מקום בואו לשכור ובהדי' אמרינן אמה דפריך וליתיב לי' בעדים טריחא לי' מילתא וא"כ ל"ש כלל שיהי' שכרו בעדים וא"כ כל התקנה לגבי שכיר הלא מצער הוא. וא"כ הלא טוב הי' לתקן שישלם לו מעיקרא טרם יצא אדם לפעולתו ואז לא יהי' חילוק בין שכרו בעדים לשכרו שלא בעדים כיון שאז לא שייך מגו דלא שכרתיך דאם יאמר לא שכרתיך ילך לו השכיר לדרכו וישכיר עצמו לבעה"ב אחר. וא"כ א"ש דמתחילה מקשה הש"ס וליתיב לי' בעדים ומתרץ טריחא לי' מילתא ועל זה מקשה שפיר וליתיב לי' מעיקרא ונרויח המגו ויהי' שכיר נו"נ בין שכרו בעדים בין שכרו שלא בעדים עכת"ד. אבל באמת עדיין קשה דמה זאת ריוח באם יהי' התקנה באופנים הרבה היינו אף בשכרו שלא בעדים הא בשכרו שלא בעדים לא הוצרכו חכמים לתקן התקנה דנו"נ כיון דבאמת הבעה"ב נאמן במיגו