תירוש ויצהר (שו"ת) קפט

הבאר שבע מס' תמיד דכ"ז דעלי יושב על כסאו אצל מזוזות כו' שם אין האיסור ישיבה או לסברתו שם דדוקא ממלכי ב"ד ואילך אסרו ישיבה אבל קודם לא עיי"ש. ובמקום אחר פלפלתי בזה מהש"ס קידושין מהא דמקשה שם הש"ס על ושמואל שוכב והא אין כו'. ועיין בס' ארעא דרבנן מ"א סי' ג' ובס' עין זוכר מ"א סי' מ"ג ואכ"מ להאריך

ו) ובגירסא דינקותא כתבתי בכללים בסוגיא זו. איתא בסנהדרין (דק"א ע"ב) אר"נ וכו' שנא' ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד וכו' אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא וכו' עיי"ש. ופירש"י גמירי דאין ישיבה הלכה למשה מסיני ולא מקרא. ועיין יומא (דכ"ה ודס"ט) ובקידושין דע"ח ובסוטה ד"מ ובתמיד דכ"ז ובירושלמי יומא פ"ג ה"ב סוטה פ"ז ה"ז ובמדרש תהלים מ"א ועיין ברד"ק שמואל ב' ז'

והנה במשנה למלך (פ"ז מה' בית הבחירה ה"ו) נסתפק אם איסור זה הוי דאורייתא או דרבנן ומביא דברי רש"י הנ"ל שכ' דהוא הללמ"מ ולא מקרא אך ביומא (דכ"ה ודס"ט) כתב רש"י אין ישיבה בעזרה דכתיב לעמוד ולשרת וכו' אלמא דמקרא נפקא לן ותי' די"ל דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו אך הקשה מרש"י סוטה (ד"מ) שכ' אין ישיבה בעזרה דאין כבוד שמים בכך נראה דס"ל דהוי מדרבנן ותי' דבא לתת טעם למה אסרה תורה הישיבה וכו' אך הביא ראי' דהוי איסור תורה מהא דאיתא בקידושין (דע"ח) דמפסקינן לקרא דושמואל שוכב בהיכל ה' משום דאין ישיבה בעזרה ואי אמרת דהוי רק איסור דרבנן מנ"ל דמזמן שמואל נאסר דבר זה אימא דב"ד שאחריו אסרוהו. ואח"כ מביא מתוס' בזבחים (דט"ז) שנסתפקו אי הוי דאורייתא או דרבנן אך מהתוס' יומא (דכ"ה) שהקשו והיכי אכל מוכח מדבריהם שס"ל דמן התורה הוא אך הקשה אי אסור זה מה"ת אמאי לא חשב לה בפ"ק דכלים גבי מעלות דעזרת ישראל עיי"ש

ועיין בס' באר שבע (סנהדרין דק"א) שהאריך להוכיח דהוי רק דרבנן. ועיין בס' קרית ספר להמבי"ט (פ"ג מה' חגיגה) שכ' דהוי דאורייתא. ועיין למהר"ח אלפנדארי בס' דרך הקודש (דף י"ד) בזה ובס' ארעא דרבנן (מערכת א' סי' ג') ובס' עין זוכר מערכת א' סי' מ"ג

כתב בס' ארעא דרבנן (מ"א אות ג') וז"ל: ומצאתי כתוב בשם הרב בצלאל ז"ל שכ' כללא דמילתא נראה שכך הוא בכל. מקום שא"א לעשות בעזרה שום דבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה כ"א בישיבה זאת יכול לעשות בין כהן בין מי שיהי' וכו' וכגון שמירת המקדש שא"א בלא שמירה וצריכין לשמור הכהנים במקום הקודש ממש וכו' והלוים מבחוץ בכה"ג לא חיישינן בישיבה בעזרה עכ"ל. ותמהני דא"כ מה פריך בקידושין (דע"ח) מושמואל שוכב בהיכל ה' והלא הי' מן הלוים השומרים וכו' ואי כדברי הרב ז"ל כל שהי' לצורך שמירה מותר עכ"ל

ועיין למרחיד"א ז"ל בס' עין זוכר (מ"א אות מ"ג) שכ' דדברי הרבינו בצלאל הם מובאין בס' דרך הקודש (ד"ה ע"ג) וכבר חידש זאת בחי' הראב"ד ז"ל במס' תמיד (דף ד'). ומה שהקשה משמואל שוכב דפריך בש"ס קידושין הוא משום דבלשון הרב בצלאל לא שמעינן שהתיר אלא לכהנים השומרים שהיו במקום הקודש ממש אבל ללוים לא הצריך הכתוב במקום הקודש ותו דמאן לימא לן שהשומרים בעת שמירתם ישנים והלא י"ל דהיו משמרות מתחלפות ובעת השמירה ערו וכו' ומש"ה פריך בש"ס דכתיב ושמואל שוכב ואהא קשיא מה שינה במקום הקודש שלא בשעת שמירה עכ"ל

כתבו בתוס' יומא (דכ"ה ע"א) תימא דאמר בפ"ב דזבחים ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי אכל והא אין ישיבה בעזרה א"נ אומר ר"י בר אברהם דאע"ג דאין ישיבה בעזרה וכו' ה"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרי שרי. ואתי שפיר נמי הא דפריך בפ"ב דזבחים (די"ט) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אע"ג דבעזרה הוה צורך עבודה שרי וכו' א"נ י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב וכו' עכ"ל

כתב המשל"מ (פ"ז מה' בית הבחירה) וז"ל: כתב מהרימ"ט בדרשותיו (פ' קרח) דכשעולה להשתחוות ולזבוח יש שם ישיבה ולא ידעתי זו מנין לו עכ"ל

כתב בס' באר שבע במס' תמיד (דף כ"ז) יש להקשות לפי תלמוד דידן דאין ישיבה וכו' ואפי' כ"ג לא מדפריך בפ' אלו נאמרין אהא דכ"ג עומד מכלל דיושב הוא והאמר מר אין ישיבה בעזרה וכו' א"כ היכי כתיב ועלי יושב על כסאו על מזוזת היכל ה' ותי' דדוקא בעזרה עצמה אין ישיבה אבל על מזוזת ליכא איסור ועוד תירץ דלא אסרו ישיבה אלא ממלכי ב"ד ואילך אבל קודם לא עיי"ש

ובס' אד"ר שם הקשה עליו מקושי' הש"ס קידושין (דע"ח) מהא דשמואל והוי מצי לאוקמי שהי' במזוזת היכל ה' גם לתירוצו השני ג"כ קשה הא הוי קודם מלכי ב"ד ותי' דהא דמחדש הבאר שבע הוא רק לכ"ג בלבד עיי"ש ובס' ישועת יעקב (או"ח סי' ק"ב אות ג'). ועי' בקונטריסי סו"ס דברי משה

ז) והנה עיין בטור שם מביא רמז מהנא' הנצבת עמכה בזה. ז"ה בגיטמריא י"ב. היינו ד' אמות לג' רוחות עיי"ש, והוצרך לזה דבשלמא להתוס' שפיר ידעינן מספר ד' אמות מאות ה' דעמכה דישב דוקא באמה החמישית אבל הטור דאזיל לשיטת רש"י דדייק מהא דגם הוא עמד עמה אכתי מנ"ל ד' אמות. לזאת מביא הרמז מז"ה. אך צ"ע מדברי המד"ר קדושים (פכ"ה) וכ"ה במד"ר נשא ושחטתם בז"ה בגימטריא י"ד מכאן לסכין של שחיטה שיהי' אורך י"ד אצבעות עיי"ש. ומובא בהרמ"א יו"ד סימן ח'. הרי דדרשינן גם אות ב' מתיבת בז"ה. וכאן מרמז הטור עמכה בז"ה בגי' י"ב. ומצאתי שנשאל בזה ביד שאול יו"ד שם. ומביא בשם הראב"ד בס' תמים דעים שכ' באמת בסכין של שחיטה י"ב אצבעות מהא דושחטתם בז"ה. ובאמת עיין בטור יו"ד סי' י"ח ואחריו בשו"ת מהר"י ווייל סימן ט"ו וכל האחרונים כתבו ושחטתם בז"ה בגי' י"ב. היינו שצריך להיות י"ב בדיקות עיי"ש. ובס' תורת זבח סימן י"א כ' ואכלתם בז"ה היינו י"ב בדיקות

והנה בתחילת ימי החורף בפ' וישב נסעתי על הדרך ובלכתי בדרך הרהרתי אז בפ' השבוע ועלה ברעיוני לפרש דברי רש"י נסעו מז"ה מן האחוה. היינו ממספר אחים שהיו אז י"ב אחים וזה נסעו מז"ה. ולא יכולתי אז לעיין בחומש עלי דרכי נשף באישון לילה. ואח"כ בבואי לנוח בהאכסניא לקחתי את החומש מתרמילי ומצאתי שכו פי' הש"ח שם. וברכתי את השי"ת שכוונתי לדבריו אך הוא אינו מביא כל דבריי הקודמים בענין מספר ז"ה. ועיין במד"ר ויצא (פס"ט) וז"ה בגימטריא י"ח מיל ועיי"ש. ועי' במדרש קהלת (ג' א') י"ב שבטים מנין ז"ה

כ' בס' דובר שלום (אות קע"ג) כ' בס' אבני אליהו (פ' תצוה) כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים. כאן יש לרמוז מה דאיתא בספרים שאדר הוא סוף השנה לחדשים וצריך להתעורר לעשות תשובה על כל השנה. וז"ש כי לול"א אותיות אלול התמהמהנו היינו שלא שבנו כהוגן באלול. כ' עת"ה. זה תשובה כדאיתא בב"ר בפ' ועתה פן ישלח ידו. שבנו ז"ה גימטריא י"ב. היינו שעוד יש זמן תשובה בחודש הי"ב. פעמים היינו בשנה מעוברת חודש הזה הוא ב"פ