תירוש ויצהר (שו"ת) קפח

הספר השלישי הוא קונטרס הוראה על שאלת המלאכים מרבינו אברהם לבית לוי ז"ל וכפי המבואר בספרי הדורות בשלה"ק ובסה"ד ובשאר ספרים היה ר"א ב"ר אליעזר הלוי מחכמי ספרד אשר הגלו לקושטאנטינא. והי' גיסו של בעל ספר היוחסין ותלמידו של המקובל אלקי ר' משה קורדוארי זי"ע

הרב ר"א הנ"ל עשה פירוש לנבואת הילד נחמן קטופה. גם חיבר ס' משרי קטרין על ענינים וסודות שבס' דניאל. ועיין בסה"ד שכ': וזה המפרש לנבואת הילד אמר ששאל בחלום מתי קץ הפלאות והשיבוהו מי-שאל ואל -צפון וסתרי. ובשה"ג למרחיד"א ז"ל מביא זאת השאלת חלום בשם הר"א מודינה אחד מרבני מצרים עיי"ש. אח"כ בא הר"א לבית לוי לאה"ק לירושלים תובב"א בזמן הנגיד רבינו יצחק שולאל ז"ל ולמד שם בחברת הר"ש מסעוד והמהר"י קולן ושאר גדולי דורו. ואח"כ כ' זאת הקונטרס להנגיד ז"ל ועיין בענין זה משאלת המלאכים לאח"ז הגאון הקדוש מהר"ל ז"ל מפראג בס' נתיבות עולם נתיב העבודה פי"ב. ועיין בש"ע או"ח סימן תקנ"ט. ובבה"ט או"ח סי' תקפ"א סקי"ז בשם המהרי"ל. ועיין בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סימן קס"ו

והנה בעת העתקתי דברי הספר הזה עלה ברעיוני איזה חידושי תורה אשר חנני השי"ת בהענינים המבוארים בהספר. אמרתי להציג מהם רק מעט ובקצרה כי אין הזמן מסכים כעת להאריך כי הימים אשר שואלין ודורשין בעניני דפסחא ולהורות נתן בלבם את המעשה אשר יעשון למענו יעש עד ביאת הגואל בב"א

בתשובת רש"י סימן י"ב אבל אם קורא ק"ש כו' נ"ב הנה בתוס' ברכות (ל"א ע"ב) ובאור זרוע הגדול ח"א סימן ק"א ובהרא"ש ושאר ראשונים שם מביאין זאת בשם תשובת הגאונים. אכן בהלכות גדולות פ"ד דברכות ובתניא רבתי סימן ה' מביאין זאת בשם ברייתא. והנה מלשון רש"י יש לדייק כדברי הב"י או"ח סימן ק"ב דלאו דוקא ק"ש אלא אף בשאר עניני תפלה. דהא רש"י כתב אבל אם הי' קורא ק"ש או עוסק בתפלה. וכאשר כ"ה בהגהות מיימוני פ"ה דדייק מיני' הב"י. ועוד יותר יש לדייק כדעת הב"י אליבא דהפמ"ג דאף בעוסק בתורה דינא הכי. דהא רש"י נקט בלשונו וזה עומד בטל כו' ואין מפליג בדברים אחרים מותר. משמע דדוקא בעומד בטל. והא דדייקינן כבר תירץ הב"י דדוקא במוציא הדברים בשפתיו עיי"ש

ב) והנה הא דאין לישב בצד המתפלל ד"א. הוא בש"ס ברכות שם אני האשה הנצבת עמכה בזה אמר ריב"ל מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה. ופירש"י שם הנצבת עמכה משמע אף הוא עמה בעמידה עיי"ש

והנה הט"ז באו"ח שם סק"א הקשה הא עלי חשבה לשכורה ולא מתפללת. ותירץ דחשב עלי שהיא מתפללת בלחש מחמת שהיא שכורה עיי"ש. ויש להטעים עפ"ד השל"ה ה' ר"ה חלק נ"מ שמביא. מקשים העולם הא ממ"נ עלי או חנה אחד עשה שלא כדין. ומתרצין דעלי חשבה לשכורה יען שהתפללה בלחש ואז היה ר"ה כדברי חז"ל. דמתפללין בקול כדאיתא בפי' התוס' סוף מס' ר"ה. וחנה ג"כ צדקה שהתפללה בלחש דהא לא התפללה אז תפלת ר"ה רק על בן. ובאמת ידע שהיא מתפללת. ולפ"ז יש ליישב קושית המהרש"א שם על פירש"י ויחשבה עלי לשכורה משום שלא היו רגילין להתפלל בלחש עכ"ל רש"י. ובגמ' אמרינן וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו דהא חזינן שהתפללה בלחש. ועיין בש"ס ברכות (כ"ד ע"ב) המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי השקר. ועיין בהרא"ש ברכות (דל"א) שגרס מכאן שאסור להשמיע קולו כו'. וכ"ה הגירסא בעין יעקב. והא דחשבה לשכורה הוא רק משום שחשב שהיא מתפללת תפלת ר"ה וזה רגילין להתפלל בקול

ג) עוד נלענ"ד לכאורה ליישב קו' הטו"ז דהא דחשבה עלי לשכורה נוכל לפרש בעזה"י בזה האופן. דהנה איתא בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"ג וז"ל: שאסור לנענע גופו בשעה שאדם מתפלל כו' למדנו בה כמה הלכתא גברייתא מקראי דחנה וזו לדידן אחת מהן דכ' רק שפתיה נעות כו' הא אינו ממעט אלא תנועת הגוף כו' מנוחת הגוף עדיף טפי כו' עיי"ש. והנה בטוש"ע או"ח סימן תקפ"ב מובא נוהגין באשכנז להתפלל בר"ה ויוה"כ בכריעה כו' והמדקדקים מכוונין לזקוף בסוף הברכות עיי"ש. וא"כ היה בר"ה המנהג לנענע גופו. וא"כ י"ל כעין דברי השלה"ק דעלי חשבה לשכורה דהא אז היה ר"ה והיו נוהגין להתפלל בנענוע ובכריעה. וחנה לא כך עשתה כפי' הרמ"ע הנ"ל והוא משום דאז לא התפללה תפלת ר"ה רק על בן. אבל באמת ידע עלי שהיא מתפללת. ושפיר דייק רש"י שגם הוא עמד ומיושב קושית הט"ז. אכן באמת ראיתי לרבינו יונה החסיד בס' היראה שכ' וינענע כל גופו לקיים כל עצמותי כו'. ובס' התניא כתב בסי' ה' וז"ל: כתב במעשה מרכבה ובשעת התפלה צריך אדם לנענע עיי"ש. וכן ראיתי בס' חסידים סימן נ"ז ובס' צרור המור פ' יתרו. ובס' מטה משה סימן קי"ח בשם המהרי"ל. וראיתי שכ"כ דו"ז הגה"ק מ' יעב"ץ בסידור שער סולם בית אל פ' המעשה אות ד' ושכן מצא בזוה"ק פ' פנחס (דרי"ח ע"ב) אלא ישראל דכד כו' מתנענען הכא והכא עיי"ש. וכ"כ הכוזרי מ"ב סימן כ'. ועיי"ש לדו"ז מ' יעב"ץ שמביא דברי הרמ"ע הנ"ל ודחה את ראיותיו מקרא דחנה. וא"כ צ"ל כנ"ל עפ"י דברי שלה"ק ושפיר ידע עלי ועמד עמה וניחא דברי רש"י ז"ל

ד) אכן אכתי צריך עיון לי לכאורה לפירש"י דגם עלי היה עמה בעמידה. הלא מצינו מפורש בכתוב (שמואל א' א') ועלי הכהן יושב על מזוזות היכל ה'. ובאמת בתוס' שם פירשו דדייקינן מאות ה' דעמכה דישב באמה החמישית ולא ישב ד' אמות לצד תפלתה אבל באמת ישב עלי ולפירש"י קשה

אך יש לתרץ עפ"י דברי הטור שם וז"ל: ואם היושב ישב כבר ועמד זה והתפלל בצדו היה אומר א"א ז"ל שאינו צריך לקום כו' אע"פ שיש להשיב דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחלה דכתיב ועלי הכהן יושב וכו' ואפ"ה הוצרך לקום. והב"י שם כ' ומ"ש רבינו שיש להשיב אין זה קושי' דהא איכא למימר דהא דכתיב ועלי יושב לאו למימרא שהי' יושב ממש אלא לעמידה נמי קרי ישיבה. כלומר שמתעכב כמו ותשבו בקדש. ואפשר דנקט לשון ישיבה כדי לדרוש מה שדרשו חז"ל יושב ישב כתיב מלמד שבאותו יום מינו אותו כ"ג עכ"ל הב"י. וא"כ לא קשה כלל ושפיר פירש"י דגם הוא היה עמה בעמידה ונכון בעזה"י

ה) והנה לכאורה יש להביא ראיה לדברי הב"י דעלי באמת לא ישב וכפירש"י אף הוא עמה בעמידה. דהא קי"ל (סנהדרין ק"א) דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. וגם הכ"ג לא ישב בעזרה כמפורש יוצא בש"ס יומא (ס"ט) גבי הא דכ"ג עומד ומקבל עומד מכלל שהי' יושב והא אין ישיבה בעזרה כו' עיי"ש. ולכאורה יקשה מהא דעלי יושב אלא עכצ"ל כפי' הב"י. אלא דלפ"ז יקשה לרש"י מנלן למידק דעלי עמד משום שהתפללה דילמא משום דאין ישיבה בעזרה. אכן י"ל דדייק משום דאמרה חנה אני האשה הנצבת עמכה משמע דהוא עמד אודותיה משום תפלתה. ולפ"ז י"ל דלשיטתם אזלי רש"י ותוס' דהא התוס' פי' דעלי ישב באמת באמה החמישית. ולכך מביאין בתוס' סוטה (ד"מ ע"ב) מהירושלמי ומדרש שוח"ט דכ"ג מותר לישב בעזרה מהא דעלי יושב אבל באמת ש"ס דידן סובר דגם כ"ג אסור לו לישב. ונוכל לתרץ לשיטתם הא דעלי יושב ע"פ סברת