תירוש ויצהר (שו"ת) קפז

דהוי רה"ר. והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש. לכאו' החכ"צ (סי' ל"ז) כ' דבמבואות הוא דבעינן מפולשין. אבל בפלטיא שיד כל אדם שוה בו אפי' דלתות לא מהני ע"ש. אך דבאמת אפי' במפולש הא בעירובין (דכ"ב) פליגי בזה במתני' ר' יהודה ורבנן. ועתו"ס שם ד"ה ור"א אתי ולרבנן לא אתי רבים ומבטלי מחיצה והלכה כרבים כדאמרינן שם (פ"א:) דבמחיצות לית הלכתא כוותי' וכמ"ש רש"י בעירובין (דכ"ד:) ד"ה ליעבד ועי' ח"צ (סי' ל"ז) דמחיצה עשוי' בידי אדם לא אתי רבים ומבטל מחיצה. ולעיל מזה שם כ' צא ולמד מירושלים עיר הקודש כו' תיעשה רה"י ב"ת ה"נ הא אמרינן ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות ע"ש. וצ"ע דהא אמר בגמ' זה רק לר"י אבל לרבנן הוי רה"י אף בלא דלתות מצד מחיצות שלה וגם לר' יהודה בד' מחיצות לא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וע"כ הא דלא חשיב ירושלים רה"י משום דהוי מחיצות העשויות בידי שמים. וביומא (ד"ע.) איתא כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים. ופירש"י מעיוה"כ הביאם שם וכ' שם המהרש"א לא ידעתי למה דאפילו אם יש עיו"ה ליוה"כ הרי ירושלים דלתותי' נעולות והוי רה"י עיי"ש. ולכאורה קשה לפ"ז בר"ה (דכ"ט:) יו"ט של ר"ה כו' אבל לא במדינה. ופירש"י ותוס' לא בירושלים. ובסוכה (דמ"ב:) יו"ט הראשון של חג כו' ושאר כל הימים ששה הרי דירושלים אע"ג דדלתותי' נעולות אסור. וחשבתי לומר דכוונת רש"י דעכ"פ הוי כרמלית ממש בעירובין (דק"א) ומהדרי אינהו כרמלית. וע"ש (דפ"ו) שכחו ולא הביאו ס"ת מבעו"י. ושם (דצ"א) והיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ובפסחים (פ"ד.) שכח ולא הביא סכין מע"ש כו' ולמחר כו'. אך דרש"י גופא בסוטה (דמ"א.) כתב מטעם דירושלים דלתותי' נעולות מותר גם ביוה"כ. ולכאורה י"ל דביומא קאי בזמן שפרצו בה היוונים דמבואר בתוס' דהוי רה"ר. ועי' בהה"מ (פ"א מעירובין). ובסוטה קאי לאחר שסתמו או קודם שפרצו בה. אך דז"א למ"ש התוס' בעירובין (דכ"ב) ד"ה והא דהוי לירושלים צוה"פ (וד' מהרש"א שם ד"ה חייבין שכ' שם דהו"ל שם ד' מחיצות מחמת שהוקפה חומה וצ"ע שהרי כ' בעצמו שם ד"ו דהוי מפולש מב' צדדין ומפולש משער לשער הוי רה"ר כמבואר שם א"ב המחיצות שבגן) א"כ היתר מכח צוה"פ וא"כ אפילו לאחר שפירצו בה מהני צוה"פ להפוסקים החולקים על הרמב"ם בפט"ז מה' שבת ומתירים אפילו פרוץ מרובה על העומד ובאמת דעת הר' יונתן בד"ק דעירובין דל"מ דלתותי' נעולות בלילה לאפוקי מידי כרמלית רק שצריך לעשות עמוד מכאן ומכאן. אלא שהמהרי"ל ח"ג סי' ע"ד פליג עליו (ולפלא שלא הביאו ראי' מרש"י סוטה הנ"ל). וכבר ראיתי לחתני ההג"מ שמואל אביגדור הלוי שי' שהאריך בדברי השו"ת בית אפרים (חאו"ח סי' כ"ו) להתיר בזה בעירנו השאסיי הולך מווארשא לפעטערבורג וסמוך לה דרך ביאליסטאק וכן לפרייסין וכשנצרף אנשים ההולכים בכל הדרכים תמצא כמה מיליאנים אדם

ו) גם בענין קניית הרשות משר העיר המבואר (בסי' שצ"א) ומיוסד עפ"ד הריב"ש (סי' תכ"ו) משום דאין הגוים אוסרין מן הדין. וא"כ לפי הנודע שיש שם יהודים כופרים בהשי"ת. ושהעולם קדמון. ימ"ש רח"ל. והם אינם מודים בעירוב דהם אוסרין מן הדין ואין יכולין לבטל רשות כמבואר שם (סי' שפ"ה) וגם שכירות מאתו אינו מועיל לדעת הרמב"ם ובשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' כ"ו) איסר באמת. אבל עד שאתה שואלני בנויארק מה נעשה לאחותינו מווארשא וחברותי'. גם שמענו פה כזה. ועכצ"ל דלא גוזרים בכופרים לשכירות יותר מבגוים שמועיל מהם כיון דעיקר הגזירה היתה בשביל הגוים. וכמ"ש בנשמת אדם (כלל ע"ה). וגם צ"ל כמ"ש השואל ומשיב (מהדו"ת ח"א סי' ר"ג) התוס' בחולין ד"ה והתיר כו' בשם ר"ת דאין הקרקעות חשיבות כשלנו לפי שנותנין מהם מס ע"כ אין בכחם לאסור. אלא תוס' בפסחים (ד"ו) ד"ה התם כ' כיון דמתחילה הוי שלו מצי מסליק לי' בזוזי חשיב שלו. וכ"כ השטמ"ק (בב"ב דנ"ה). ועי' חו"מ (סי' רע"ח סק"ל) ובמהרי"ט אלגזי (הל' חלה סי' י') בביאור התוספתא דחייב באחריות עד שימסור. מ"מ יפה כ' הג"מ חיים ברלין שי' כיון דעירוב דרבנן יש להקל. גם י"ל דעת הריטב"א בעירובין (דנ"ט) ד"ה ואמרי' כמאן כו' שאין לך אוסר על חבירו משום עירוב אלא דיכול לערוב עמו ולא עירב ג"כ. ובנוב"ת (חאו"ח סי' ל"ט). א"כ כיון דלא מהני עירוב דידהו שאינם מודים בעירוב וכמו קידושי מומר לדעת הא"י דלא חל קידושי דידהו אף דיכול לשוב בתשובה אמרי' דפנים חדשות בא לכאן וכ"ז שלא שב לא הוי בר קידושין ולשכור מהם חלק רשות דריסת הרגל א"א אחרי שעפ"י פקודת שרי העיר אין להם מקום לכל צורך מעשיהם ביחוד רק לכללות וממילא אין יכולים לאסור. ועיין בעקרי הד"ט סי' ט"ו אות י"ג בשם הזקן אהרן ואינו תח"י ואסמוך על הרב שליט"א להוציא דבר מתוקן. ועי' בשו"ת נפש חיה. ובספרי פנות הבית סי' פ"ט. ובשו"ת מהר"י אשכנזי חאו"ח סי' כ"ו. ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רס"ב: והנני ידידו סימן עד

בשם הא אור ח' ויקרא ג' ניסן שנת תרמ"ח קראסניבראד

לכבוד ידידי המופלג וכו' מ' יעקב מדשאק נ"י בווארשא

א)יתברך הבורא וישתבח היוצר אשר הביאני להיות מסייע לדבר מצוה רבה להוציא לאור הכתבי יד קודש מגדולי הראשונים זיע"א. לכל זמן ועת לכל חפץ עד כה היו ספונים וטמונים. אוצר נחמד פנינים יקרים אמרות טהורות אשר נטעו ארזי הלבנון קדושי עליונים באתי אל המנח"ה מהנחלה אשר השאיר אחריו שארי החריף וירא ד' חסיד ונדיב מ' אלעזר ז"ל הלוי. בן הרב הגאון הגביר מ' מאטיל נ"י הורוויץ מפיעטרקוב. זאת ועוד אחרת יחד עם הספר "דברי משה" מרבינו הרמב"ם ז"ל אשר נתתי כבר בדפוס למען יהנו רבים מאור דברי הראשונים עמודי בית ישראל ודבריהם עשו שורש בלבבי. וסדרתי הדברים לזכות את הרבים השמחים לראות דברי הקדמונים. טובה צפרנן של ראשונים כמלאכים. הספר "ארזי הלבנון" כולל בתוכו שלשה ספרים

הראשון הוא צוואת ר"י אבן תבון ז"ל הוא הנודע בכל תפוצות ישראל. אחד מן השרפים. ראשון בראשונים אשר העתיק ספר הכוזרי לרבינו יהודה הלוי ז"ל בשנת ד"א תקכ"ז ליצירה. וכן העתיק הספר "חובת הלבבות" מרבינו בחיי הספרדי ז"ל. הצוואה מוסר הזה כתב לבנו רבינו שמואל אבן תבון ז"ל הוא אשר העתיק השמונה פרקים והמורה להרמב"ם. וראיתי באגרת הרמב"ם מכתב שכ' לר"ש מגדולת אביו ר' יהודה אבן תבון ז"ל

הספר השני. הוא תשובות אדונינו רבן של ישראל רש"י ז"ל ותמצית תשובה א' הוא בהגהות מרדכי לב"ק פ' הגוזל בתרא סי' ר"י ד"ה השיב רש"י. ותשובות בסימן ט' י' י"ג י"ד ט"ו ט"ז הוא בילקוטים בסו"ס הפרדס לרש"י. וסימן י"א הוא בפרדס סימן כ"ט. ום וסימן י"ב הוא שם סימן ס"ג. ומה שמובא סימן י"א בשם אמרי במערבא ראיתי בס' הרוקח סימן שכ"ו בשם מדרש ויכולו. יעיין רש"י ברכות (דף כ"ט ע"א). ולספר זה נלוה גם איזה ענינים מרב האי גאון ז"ל ומסדר תנאים ואמוראים מאחי רבינו משפירא ז"ל: