תירוש ויצהר (שו"ת) קפו

המהר"י מינץ מד' החו"מ (בשבת ד"ד) כיון דהאיסור על הנושא והוא פשע אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ע"ש ובנוב"ת (חאה"ע סי' ל"ד) וקהלת יעקב (אה"ע ע סי' י"ג סי"א) וזית רענן חאה"ע וצ"צ החדש (סי' מ"א) ושו"ת מהדו"ק ח"א סי' כ"ו

ב) הנה מ"ש הרבנים לאסור מצד שמא יעלה הים שרטון. הנה דעת המג"א (סי' שס"ג ס"ק ל"א) דבשאר נהרות לא חיישינן להכי וכ"כ בחתם סופר (חאו"ח סי' פ"ט). ועוד רש"י בעירובין (ד"ח.) מפרש שיהי' השרטון רוחב פרסה. ותמהו בכנסת יחזקאל (סי' ב') ושב יעקב (סי' י"ז) דהא אפילו ביתר מעשר אסור. וכן בהא דפירש"י ד"ה צידי כו' דראשו אחד הי' סתום כו' דלמה הוכרח לפרש כן

ונראה דהנה בגוף החשש קשה דלמאי דאמרינן בעירובין (דע"ח) דנהר דלאו דלימטיימי' קאי בעינן ביטול בפירוש אפילו באין עתיד לפנותו אפילו בדבר שאינו ניטל לדעת הרי"ף והרמב"ם. ועי' ט"ז (או"ח סי' תרל"ג). א"כ אמאי ניחוש שיבטל בפירוש. ובפרט להרמב"ן בב"ב (דף כ'.) דדוקא כשהדיקן וחיברן לחלון הוא דממעט משא"כ למתנדנדין ע"ש. והרי לא חיברן בעצמו. אלא דבמקוואות פ"ד מ"ג אמר דבנכבש כשר וממעט פי' הר"מ דבעינן הידוק עד ששב כחרסית. והר"ש שיהי' מהודק יפה י"ל דמעצמו יהודק כל שאינו מתנדנד מ"מ הא א' שם בגמ' דכל דלא הוי כותל חורבא אינו ממעט בחלון משום דלא מבטל לי'. ונראה דהנה התוס' בעירובין (דע"ו:) בד"ה אפילו כו' כ' דמש"ה ממעט פירות משום דמה"ת אפילו הניטל בשבת הא ממעט. א"כ במבוי שראשו א' סתום והשאר הוי אשפה. הרי כשיעלה שרטון ברוחב פרסה ויהי' פרוץ מרובה כו' דאסור מה"ת שפיר אמרינן דחיישינן לכך שיתבטל וממילא. משא"כ בנ"ד דיש ב' צדדים עומדים ממסה"ב ובצד השלישי גדודים הנקרא בולוואר גבוה עשרה. ויש כאן ג' מחיצות. דליכא איסור דאו' אין לחוש לשמא יעלה הים שרטון כל שיש בעומק המים י' טפחים דהם נחשבין למחיצות אם רחוקין משם י' אמות. דביש י' אמות רחוק חייב לתקן שם. ושוב מצאתי מזה בשו"ת שאילת שלום (ח"ב סי' י"ג). ועי' בשו"ת זקני ח"צ (סי' ה') דלענין עיקר המחיצות אין חילוק בין רבים ליחיד ובעירובין (דף ג') מבוי דלרבים סמכי אהדדי ולא מדכרי. ולכאורה קשה מהמקומות שמביא החכ"צ הנ"ל ומרש"י שם (כ"ב:) אי פסקי מיא מדכרי אהדדי. אלא י"ל דודאי לעשות אסור. כמו הא דאמר שם (דכ"ג.) דרבים אפילו מכונסין וכדומה אם ירצה לטלטל מזכירו השני. וכדאי' בשבת (דף קמ"ז.) בסחיטה ועט"ז יו"ד (סי' ק"י סק"ה) ובנקה"כ שם. כיון דהאחר ידע האיסור הברור משא"כ במבוי כשיהי' הקורה למעלה מכ' מעט שאינו ניכר לא יבוא למדוד כי יסמוך יגדור וא"כ בנהר גדול כזה שמסתפקין ממנו כל היושבים שם. ומה"ט מזכירין שמו בגיטין משום דאוושא מילתא. אם יפסק שם ידעו כל העולם האיסור הברור. ובפרט למנהגינו שהרב עושה עירובי חצירות ומזכה ע"י השמש לכל בני העיר כמ"ש הבה"ט (או"ח סי' שס"ו סקט"ו) ובפסחים (דף ל"ו) דמנחת העומר לותתין אותה משום דהוי ציבור. פירש"י דכל עסקין שלה נעשין עפ"י ב"ד. ועי' רש"י ביצה (דף ה'.) ד"ה מסורה לב"ד כו' ולא יטעו. וכן רשב"א סוכה (דף מ"ג.) שליח ב"ד מייתי לה דבשליח ב"ד ליכא למיגזר. ועי' ר"ן ר"ה (דף כ"ט.) ובכ"מ פי"ב מה' מעה"ק ה"ב ובב"מ (דף קי"ג) שליח ב"ד מנתח וכו' ובתוס' שם ד"ה אימא כו' ובשטמ"ק שם (דקט"ו.) ד"ה אלמנה ובמקו"ח (סי' תנ"ו). ובהמאסף היו"ל בירושלים ת"ו (שנה שני' סי' ק"פ) מזה. ובאו"ח (סי' ער"ה ס"ג) תן דעתך עלי' כו'. א"כ ראוי לתקן שבכל ביהכ"נ יניחו חלה בליל ש"ק להודיע עוד ביום תחילת השבוע שהרב עשה עירוב להתיר הטלטול כגון הא דפסחים (דף י"א:) חלות תודה כו'. וכשיעלה השירטון או שהממשלה תשנה הילוך מסה"ב באופן שעמוד ההיתר לא יעמוד לא יעשו עירוב וידעו כל העולם. וכן בביצה (דף ד':) משיאין משואות כו'. ואפשר דמה"ט לא אמר איסור מחשש שמא יעלה שירטון דאיכא תקנה. אלא דיש לעיין במה שהספינות עוברות שם דמבטלי מחיצה כמש"כ המג"א (סי' שס"ג ס"ק ל"ז). ומעכת"ה יעיינו אולי הספינות בהם ס' רבוא בוקעים

ג) ובדבר לצרף עמודי גשר שעלי' הולכת המסה"ב ועמודי הטעלעגראף במקום צוה"פ אחרי שנעשו לכוונה אחרת. הנה באו"ח (סי' תר"ל ס"ב) בהג"ה מכשיר בצוה"פ אף שלא נעשה במכוון לכך. אך המג"א שם הק' מהירושלמי עירובין דכ' שלא נעשית לכך ל"ה צוה"פ. וסיים להחמיר ע"ש. וכבר השיג עליו בשיורי קרבן דדוקא לכל המחיצות בעי' שיעשה לכך במכוון אבל אם במקום אחד עבד מועיל צוה"פ אפילו בלא כוונה. וכ"כ בשו"ת שבו"י להתיר צוה"פ שנעשה מאליו וכן נראה מש"ס עירובין (ד"ב:) דיתר מעשרה לא תיהני לי' צוה"פ והרי התוס' שם כתבו בד"ה אלא מעתה כו' דצוה"פ לא הוי אלא משום נוי בעלמא. א"כ י"ל דאילו הוי לשם צוה"פ הוי מהני אפי' ברוחב עשרה. וע"כ דאין חולקין וכ"כ המקו"ח בתיקון עירובין דאפי' אין לו צורות מזוזות מועיל לצוה"פ. וכן נראה מדברי התוס' שם (ד"ו) ד"ה דפיתתא בקרן זוית לא עבדי אינשי דאם עשוי' במזוזה ומשקוף הוי שפיר פתח והיינו משום דהוי כמחיצה גמורה דמהני שם אפילו ביותר מעשר ופרוץ מרובה כו' והקנה שע"ג אינו נוגע בהעמודים שלמעלה יש להכשיר במקום הדחק גם במה שמעשיהם וצורתן מוכיח שלא נעשו לשם פתח לכ"ע לא מהני ע"ש

אך לענ"ד נראה להוכיח דמהני מעירובין (די"א) דאם יש ברגלי' עשרה חייבת במזוזה אף דבעיגול מפסיק בין תקרת הבית למזוזה חשיב התקרה להקורה שע"ג. או כאילו העיגול סתומה. והוי שיעור פתח ע"ש. אך שלפי מעשי' וצורתה העיגול עצמו הוי הפתח ובפרט לפ"מ דאי' שם דאפי' אין ברגלי' עשרה חוקקין להשלים הא זה הוי כאילו ב' צורות הפתח כדינו נעשה מאלי' כיון דצורתה מוכחת אלי' אפ"ה כשר ומועיל

ד)ובדבר שכתבו השואל ומשיב והבית שלמה לפסול הטעלעגראף לשם צוה"פ לפי שהוא מן הצד כיון שהקנים בולטין למעלה. וכן נראה מדברי התוס' עירובין (ד"ב:) בד"ה ואבע"א כו' אך כבר כ' בת' הר' אלי' מזרחי (ס' כ"ה) להעמיד עמוד בצד העמוד שהוא מן הצד להיות תחת החוט שע"ג גבוה י' טפחים כיון דא"צ ליגע. ומה לנו שהעוברים יטעו בהקנה הגדול שהיא המכשרת ע"ש. ולפ"ז סגי להעמיד קנה גבוה י"ט תחת החוט במקום עמוד הא' העומד במקום מושב היהודים והקנה השני בסוף הרחוב השוה ומה לנו במה שיש ביניהם עמודים פסול משיחשבו עליהם שהם העומדים צוה"פ כיון דהוי מצד מחיצה כמ"ש הר"א מזרחי הנ"ל. ואפשר דאפי' רחוק ממיל מקנה א' הגבוה י' טפחים לחבירתה מותר דהא כתיב (פ' וירא) הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד, וארז"ל דהוי רחוק מיל כדילפינן הרחק רחוק אלפים אמה אף דהוי תחת אחד השיחים יכול לראות עד שם. דאע"ג דצוה"פ הוי מחיצה מ"מ היכירא בעינן דלא עדיף מכותל החלק דלא מהני לעירוב כמ"ש במג"א (סי' שס"ג סק"ח). והוי כפיתחי שימאי בעירובין (די"א) ומה"ט נראה דאם עמודי הטעלעגראף מתעקמים בסדר היוצא כמו גאם ] $ציור בספר$ אזי צריך להעמיד קנה גבוה י"ט תחת החוט במקום הרבוע שמשם יתחיל צוה"פ כיון דאין יכול לראות הפתח הראשון. ובכל כה"ג י"ל דהוי רה"י ע"י עמודי הקנים העומדים בכל פחות מאלפים אמה. ולא הוי צוה"פ מן הצד

ה) ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא