תירוש ויצהר (שו"ת) קפב

ממובן לכל איש. איך שאני מבקש מכל איש מחילה על כל מה שחטאתי נגדו מיום היותי עד יום פטירתי ע"כ מהראוי שימלאו מבוקשי. והש"י יתנני לחן ולחסד בעיני כל איש שיסכימו על זה

ואני תפלה לאל חי שיאריך ימי אבי ואמי. וגם ימי ושנותי ונזכה כולנו יחד לראות בשמחת בני ובנותי ושנהי' כולנו מעובדי השם בלב תמים ולא יבושו בי ואל אבוש בהם לעולמים

דברי הכותב ומחכה עוד לאריכת ימים [יום אשר בשנת תקע"ז בעיר לובלין בו נולדתי] פה בילגורייא יום ג' ער"ח מרחשוון שנת תרטו"ב דמ"ק. ואלה דברי הברית לפ"ק

שמואל אלי' שווערדשארף בהרב החריף מו"ה אליעזר נ"י בעזהש"י בחודש מרחשוון תרמ"א כפר יעזרניא

ברכה ושלום. לכבוד גיסי וב"ד האברך הרה"ג נגיד וטוב לב מו"ה משה יעקב נ"י ש"ש בק' קאלאמעא

אחדשה"ט הגיעני שאלתך בנידן הנאמר לנו בצוואת זקינינו הרב הגדול צדיק נשגב הגביר הקצין כ"ש מוהר"ר שמואל אליהו ז"ל ש"ש מבילגורייא באות ו' בזה"ל: הנני מבקש מכל יוצאי חלצי ובפרט מבני הזכרים שי' שלא ישנו נוסח התפלה ממנהג אבותינו הקדושים ויתפללו עפ"י מנהג אשכנז וגם המה יבקשו זאת מבניהם כל ימי היותם לעולם עכ"ל. ושאלת אם מחייבים הבנים לשמוע בזה מצד צוואת אביהם וגם אם מי שהתפלל בנוסח אחד אשכנז או ספרד אם יוכל לשנות להתפלל בנוסח אחר עכת"ד

הנה לכאורה נראה דמחויבים הבנים לשמוע בזה לצוואת אביהם מצד כיבוד אב דאמרינן (קידושין דל"א ע"ב) מכבדו בחייו מכבדו במותו ועיין בזוה"ק בחקותי (דקט"ז ע"ב) אע"ג דמית אתחייב ביקרי' יתיר דכ' כבד את אביך. ואם כי אמרינן (כתובות דק"ג) דאינו מחויב בכבוד אשת אביו רק בחיי אביו אבל לאחר מיתת אביו לא. וראיתי בהשגות הרמב"ן (בס' המצות שורש ב') דאף בכבוד אחיו הגדול אינו מחויב אחר מיתת אביו אף דהוא בעצמו כ' שם דהוא מדין כיבוד שגנאי להם שיתבזו לתולדותם והם מצטערים בזה הרבה ומנהג כל אנשים לייסר בניהם לנהוג כבוד בגדוליהם עיי"ש ובשו"ת כנסת יחזקאל (סי' כ"ה). אכן ראיתי בשו"ת רע"א (סי' ס"ח) שעמד בזה ומחלק בין כבוד וגדולה בעצמותו כמו לומר אבא מארי דבזה מגבי' כבוד אביו זאת שייך גם אחר מיתת אביו עיי"ש. וא"כ גם בנידן דידן דכבוד לאב שבניו יעשו ויתפללו כדרכו ומנהגו ורצונו של אדם הוא כבודו א"כ בוודאי מחויבים גם לאחר מיתת אביהם בכבוד זה. ובאמת עיין בברכ"י יו"ד (סי' ר"ם סעי' י"ז) שמביא דעת כל הראשונים דמחויב בכבוד אחיו הגדול גם לאחר מיתת אביו דלא כהרמב"ן. וראיתי למרחיד"א (בס' עין זוכר מ"כ) שמביא בשם ר"א לפרש הגמ' דכתובות שם באופן אחר דבאמת מחויב בכבוד אשת אביו לאחר מיתת אביו עיי"ש ועיין כתובות (דצ"א) ובתוס' כתובות (דפ"ו) ועיין בשו"ת חות יאיר (סי' רי"ד) דמחויב לקיים צוואת אביו ואמו משום כיבוד

אך י"ל דאין הבנים מחויבים לקיים בזה משום כיבוד למאי שנשאל בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ו) אם יש כח ביד האב למחות ביד בנו לישא אשה אשר יחפוץ בה הבן והשיב דאין בכוחו למחות משום כיבוד. חדא דאפי' לענין ממון אודי לי' רבנן לרבי ירמי' כמ"ד משל האב. וכן פסקו כל הפוסקים כש"כ הכא שהוא בדבר השייך בצערא דגופא להניח אשה אשר חפץ בה וכו'. ועוד דעד כאן לא מיפלגו אם משל האב אם משל הבן אלא בדבר דשייך האב בגווה פרנסת האב שצורך גוף האב וקיומו אבל במילתא דלא שייך בגווה פשיטא דאין כח האב למחות בהו לא משום כיבוד ולא משום מורא עיי"ש. ובהג"ה בש"ע (יו"ד סי' ר"ס) וא"כ גם בנ"ד אין הבן מחויב משום כיבוד או משום שהוא דבר השייך בצערא דגופא שלא יתפלל בנוסח אשר יאות בעיניו או משום דאין זה צורך האב וקיומו ואין האב שייך בגווה. וכן חי' בשו"ת זקיני מהר"ם לובלין (סי' קל"ו) עיי"ש ועיין בשו"ת זקיני גבעת פנחס סי' ג'

עוד י"ל דאין בזה משום כיבוד למה דאיתא בשו"ת תרומת הדשן (סי' מ') בתלמיד שרוצה לילך ללמוד לפני רב במק"א ששם יראה סימן ברכה בלימודו ואביו מוחה בו אינו מחויב לשמוע בזה לאביו ואף שיש לו רב במקומו עיי"ש ובש"ע (יו"ד סי' ר"ם) ובפ"ת מביא שם בשם ח"ד דה"ה אפי' ספק לו שמא יראה סימן ברכה מותר. ועיין בשו"ת מהרשד"ם (חאו"ח סי' ל"ו) שמביא דברי התה"ד לענין שיוכל לילך להתפלל בקהלה אחרת נגד רצון אביו עיי"ש. והוא דאין כיבוד נגד כבוד הקב"ה וכל שכוונת הבן שנוסח אחר או התפלה בקהלה אחרת יוטב לו יותר שיעלה לנ"ר ולרצון לפני אבינו שבשמים א"כ בוודאי דאין ביד האב למחות משום כיבוד. ועיין בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קס"ח) שכ' לענין מצוה לקיים דברי המת וז"ל: אכן אחר העיון נראה דלא אמרינן מצוה לקיים ד"ה אלא דווקא בנכסיו וירושתו אבל בשאר מילי לא וכו' אפי' בצוואת אביו או אמו עד שהוצרך בש"ס לומר מכבדו במותו כיצד הי' אומר דבר שמועה מפיו אומר כך אמר אבא מארי וכו' ולא קאמר דחייב לקיים צוואתו ומקרא מסייענו קצת ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמור וכו' אנא שא נא פשע אחיך וכו' ויאמר אליהם יוסף אל תראו וכו' משמע דהוא אינו מחויב לקיים צוואת אביו עד שהוצרך יעקב לבקש כ"כ אנא שא נא וגם יוסף הוצרך להבטיחם וכו' וכן יעקב הוצרך להשביע את יוסף ונשאתני ממצרים משמע דבצוואה לחוד אינו מחויב לקיים מצותו עד שהוצרך להשביע על כך וכו' עיי"ש

אכן יש לעיין אם בלא צוואת אב אם מותרים לשנות מנוסח לנוסח ולכאורה נראה דאין לשנות ממנהג אבותיו דאיתא (פסחים ד"נ ע"ב) בני ביישן נהוג דלא הוי אזלין מצור לצידן במעלי שבתא אתו בנייהו קמי' דר' יוחנן אמרו לי' אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהן שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך עיי"ש. ואיתא במדרש רבה (ויגש פצ"ד) אל תשנו ממנהג אבותיכם. ועיין בילקוט (משלי כ"ב) אל תסג גבול עולם אמר רשב"י אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו וכו' עיי"ש. ומבואר בש"ע יו"ד (סי' רי"ד סעי' ב') דמנהגי האבות חלה עליהם ועל זרעם והוא משו"ת הריב"ש (סי' שצ"ט) ואף לדברי שו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' י"ד) אינו ת"י ומביאו הפ"ת שם דאין הבן מחויב להתנהג בהנהגות אביו זולת מה שמתנהג גם הבן מאז הגדיל ללכת בדרכיהם (ועיין בשו"ת חו"י סי' קכ"ו). עכ"פ הבנים הזכרים דמנהגם להתפלל בנוסח אשכנז אסור להם לשנות מנהג אבותם כנ"ל. ועיין בשל"ה הק' בח' תושב"כ (בתוכחת מוסר פ' במדבר) וז"ל: איש על דגלו באותות לבית אבותם האר"י ז"ל הי' אומר כמו שיש ד' דגלים כך יש ד' כתות בישראל חלוקים באיזה מנהגים ספרד אשכנז קטלונייא אטלייא וכל א' ישאר בדגלו לנהוג מנהגו ואלו ואלו דברי אלקים חיים עכ"ל

אכן ראיתי בשו"ת מהרשד"ם (חאו"ח סי' ל"ה) שצידד שם ג"כ דבמנהגי תפלה שייך משום אל תטוש וחזר וכ' דבכה"ג דתפלות לא שייך זה דלא שייך משום אל תטוש