תירוש ויצהר (שו"ת) קפ

כי פנחס הוא אליהו וכו' עיי"ש. וכ"כ הבחיי שם על הא דהנני נותן לו את בריתי שלו"ם. ר"ת שלום של"א למו"ת כקבלת חז"ל דהוא אליהו. וכ"כ הרד"ק (שופטים ו' שופטים כ' כ"ח מלכים י"ז) וכ"כ הרלב"ג (שופטים ו' ח' כ"א) ועיין בעוללת אפרים (סי' ת"ס) ובספרו שפתי דעת (מ' רע"א כ') כפי' הבעה"ט הנ"ל. ועיין בספרו עיר גבורים (פ' פנחס) ובשל"ה (ואתחנן) ובחסד לאברהם (מעין ד' נהר נ"ו) ובס' המפואר (מ' בראשית ד"ח ע"ב) ובכנפי יונה (ח"ב סי' ל"א) ובשל"ה (פנחס) ובילקוט ראובני. ובמג"ע. ובאוה"ח. ובתפארת יונתן. דברי אמת. מאו"ש. ראשי בשמים. קהלת דוד. ייטב לב. דברת שלמה. אורח לחיים (פ' פנחס). ועיין בס' אור פני משה (פנחס) שכ' רמז בפ' השיב את חמת"י אותיות מ"ת ח"י היינו אליהו שהחי' מת. ועיין בע"מ מ' אם כל חי (ח"ג סי' כ"ג) מביאו במדבר קדמות (מ"א כ"ט) דאליהו מקריב תמידין. ועיין במגיד משרים (פנחס) שהקשה בהא דאמרינן פנחס זה אליהו דאיבעי למימר אליהו הוא פנחס. וכן הקשה בס' תולדות יצחק (פנחס) ועיין במדבר קדמות (מ"א כ"ז) מה שתי' ועיין פרשת דרכים (ד' החיים די"ט) ובס' שליחות אליהו (בחקותי) וביערות דבש (ח"א דט"ז דפ"ט ע"ב) ובס' עשרה מאמרות (מ' ח"ד פי"ח י"ט) מביאו בילקוט חדש ע' אליהו ט"ו. ועיין בס' קדושת לוי (פ' וירא. פנחס) ובס' מאור עינים (פ' אחרי. פנחס) ובס' אגרא דפרקא (אות קמ"ו) פי' נפלא בפסוק ויכפר על ב"י. ועיין ברמתים צופים בליקוטיו (אות ה') בתדא"ר. ובשו"ת מהרי"א (מה"ת סי' קנ"ה). ועיין בס' בני יששכר (מאמר חודש כסליו טבת מ"ב אות מ' ובמ"ג אות ו') ועיין בס' אור פני משה )פ' וארא) ובמאו"ש (פ' ויחי אחרי) ועיין בס' כסא רחמים (מס' סופרים פי"ד ה"ו) ובס' דמשק אליעזר וישב (אות ג') ובס' הר סיני (פ' פנחס) ובתורת משה (פ' נח). ובר"ד פרדר"א. ובנועם מגדים (פנחס). וברד"ל (פט"ו. פכ"ט. ופ"מ. ופמ"ד). ובאוה"ח (ויחי). ובס' מעון הברכות (לדף נ"ו ע"ב). ובס' מגדול דוד (מקץ). ובדברי שאול (ב"מ דקי"ד). ובס' נחמד ונעים (ח"ב דק"ס). ובשו"ת אורי וישעי בסוף הס'

י) אמנם מצינו במדרש רבה ויצא (פע"א) ובסדר אליהו זוטא (פט"ו) פעם אחת היו רבותינו יושבין בבהמ"ד ואומרים אליהו מהיכן בא. בא אליהו ואמר להן אין אני בא אלא מזרעה של רחל. וא"כ משמע מזה דלא הי' כהן ואינו פנחס ממש. כדברי הרדב"ז הנ"ל אות ז'. ואם כי ראיתי בילקוט נצבים (תתק"ס) שגרס אין אני בא אלא מזרעה של לאה עיי"ש. אבל למאי דאיתא בסדר אליהו רבה (פי"ח) ובילקוט מלכים ר"ח ביתר דברים הענין הנ"ל משמע דהגרסא הוא מזרעה של רחל עיי"ש. ובתוס' ב"מ (דקי"ד) ועיין במדרש תשא (פ"מ) ובתנחומא (תשא י"ג) דאליהו בא משל בנימין. ובמדרש רבה (ויחי פצ"ט) ובמדרש תהלים (מ"צ) דאליהו בא משבט גד עיי"ש. ואלה הדברים איתא בס' הפרד"ס שער היכלות (פי"ד) בענין יחוס אליהו נחלקו חז"ל מאיזה שבט הי' י"א משבט גד וי"א משבט בנימין וי"א פנחס זה אליהו. ולכל הדעות יש סמך מן הכתובים וי"א מזרע רחל והוא עצמו הי' מתייחס פעם בזה ופעם בזה ויש מקובלים רצו לפרש הכל בסוד העיבור. וי"א אליהו הוא מתושלח וכו'. שוב מצאתי בשם רבינו משה דיליאן ז"ל וכו' ראיתי סוד נפלא מאוד אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם ולא כ' בו בן פלוני אלא אליהו התשבי וכו'. ואומרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי החכמה וכו' עכ"ל מביאו בס' זקוקין דנורא תד"א זוטא (פט"ו כ"ב) עיי"ש נפלאות דבריו הקדושים. ועיין בס' אצילות הנדפס באגדות בראשית (דנ"ו ע"ב) ועיין בזוה"ק רות (ד"ק ע"ב) ר"י אמר משבט גד הי' עיי"ש

יא) והנה איתא בב"ב (דקכ"א ע"ב) שבעה קפלו כל העולם. וכ' שם בתוס' וברשב"ם האי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס עיי"ש. ואיתא (מגילה די"ד) מ"ח נביאים הי' לישראל. ועיי"ש ברש"י ובהלכות גדולות ה' הספד (סי' ע"ו) ובהקדמת הרמב"ם. שחשבו פנחס ואליהו לשנים. ועיין בס' דברי יוסף (פ' פנחס) שדקדק בהא דאמרו פנחס זה אליהו. הול"ל אליהו זה פנחס. ויש להאריך: והנני ידידו סימן עב

צוואת זקיני הרה"ג צדיק נשגב. גביר וטפסר. נדיב. רב פעלים. חמדת ישרון וכו'. כש"ת מוחר"ר שמואל אליהו שווערדשארף זצ"ל מק' בילגורייא

ב"ה. ויהי ביום ברוא ד' אלקים אדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים. ויהי האדם לנפש חיה. בתכונת מזגו וטבעו שיחיה ולא ימות לעולם. וישימהו בגן עדן לשמור מצותיו וחקותיו. ויפר האדם את תפקידי השם: ויגזור אומר שימות האדם ובל יחיה לעולם. וכן צאצאיו וגזעו הבאים אחריו כולם בני תמותה המה. אולם בדורות הראשונים האריכו ימים עלי אדמתם וראו בני שלישים ובני רבעים עד דור עשירי. אבל בכל עת ובכל זמן מדי שנים יעבורו. כן יתמעטו ימי שני חיי האדם. עד כי נהי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ואם בגבורות שמונים שנה. וכעת בעוה"ר בזמנינו עוד נתמעטו ימי חיי הבלנו. ומעט המה אשר יגיעו לימי שבעים ושמונים. והיה אם שלשים שנה יחי' איש ולימי ארבעים וחמשים כי יגיע. זקנה קופצת עליו. ובין הזקנים יתחשב. כאשר שמתי זאת נגד עיני. הן גם אנכי כעת בן ארבעים שנה. המה ימי הבינה אשר יתבונן בהם האדם אחריתו להביט סוף דבר בקדמותו. וחשב עם קונהו ועם עמיתו. והיה בהעלותי על רעיוני ימים אשר עברו עלי. מששתי את כל כלי אין בהם מתום. לא מצאתי בי דבר אחד. מדה או הנהגה טובה לזכות לפני יוצרי. ולא די לפני כי גם הרעותי את מעשי. ועברתי רצון קוני. אהה! אהה! צלי. אויה לנפשי. במה אתיבב לפניו עת במשפט יביאוני. [אמר המעתיק. אם אא"ז הישר באנשים. איש צדיק ותמים בכל המעלות והמדות טובות ובעל צדקות וגמ"ח אשר אך טוב וחסד רדף כל הימים. אם הוא כ' על עצמו כן. ומה נענה אנן אבתרי']. אולם זאת היא נחמתי. אולי יזכני השם בימים הבאים לקראתי. לתקן את אשר חטאתי. ולשוב בתשובה שלימה קודם מיתתי. או אז אמצא מרפא למחלת רוחי ונשמתי

ומדי דברי זכור אזכור לצוות על ביתי. הקבצו ושמעו איך להתנהג אחר אריכת ימי ושנותי. וגם בדבר חלוקת עזבוני. אם ישאר מה מהוני ורכושי. אשר טפחתי ורביתי. ובעזהש"י בזה החילותי: א) הנני מבקש מאת בני ובנותי חתני וכלותי שי' וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם לעולם שבל יתקוטמו ת"ו ובל יהי' ביניהם שום תחרות שנאה ורוגז. רק יהי' ביניהם שלום ושלוה אחוה וריעות. וביחוד הנני מזהירם שלא יהי' ח"ו קטטה ומריבה בין איש לאשתו. כאשר ידעתם אותי כי שלום אהלי כל ימי חלדי בהיותי עלי אדמתי. וכאשר יתעורר