תירוש ויצהר (שו"ת) קעח

ולכאורה יש להביא ראי' לשיטת הרח"כ מהא דמבואר במדרש רבה לך (פמ"ו) ובמדרש רבה קדושים (פנ"ה) דאאע"ה הי' כ"ג. ועיין בנדרים (דל"ב ע"ב) א"כ איך נתעסק במיתת שרה ויקם מע"פ מתו. ועיין בברכות (דף י"ח ע"א) גם איתא בש"ס זבחים (דק"ב ע"א) ובמדרש רבה (שמיני פי"א) ובמדרש תהלים (מכ"ה) ובזוה"ק תרומה (דקמ"ח) דמשרע"ה הי' כהן ואיך נתעסק עם ארונו של יוסף. ועיין סוטה (די"ג) נטלו משה וכו' ובקרא ויקח משה את עצמות יוסף. גם יקשה בש"ס ברכות (די"ח) בהן דר' יונתן הוי אזיל לביה"ק. ובש"ס ב"מ (ד"צ ע"ב) מבואר דהי' כהן ע"ש ברש"י. אח"כ ראיתי לזקיני הגאון בס' סדר הדורות שהק' כן ומתרץ דתרי ר' יונתן היו ולרח"כ ניחא דמבואר בירושלמי ברכות (פ"ב ה"ג) ובמדרש קהלת (פ"ט א') הגירסא דר' יונתן הוי אזיל על קברי דר"ש בן יוסי בן לקורא א"כ קברי צדיקים אין מטמאין. ואך יקשה מש"ס סנהדרין (דע"א) אמר ר' יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו ע"ש. גם יבוא לנכון דאיתא ברכות (די"ח) דשמואל על לבה"ק אחר אביו ובש"ס מגילה (דכ"ב) מבואר דהי' כהן. ולהנ"ל ניחא. ועיין בס' מע"ח אות י"ד. וכן ניחא המדרש תהלים (מ' ל"ו) שאליהו הי' על קברו של רשב"י. שוב ראיתי בס' דבש לפי (מע' אות כ"א) וז"ל עצמות יוסף שלקח משה י"א שלא נטמא כי צדיקים אין מטמאין ע"ש

אכן מצאנו בתוס' שם חולקים על רח"כ ז"ל והא דאיתא במדרש משלי הנ"ל עיין בתוס' ב"מ (דקי"ד ע"ב) שכ' וז"ל וכן מצינו כשהי' קובר ר"ע הי' וכו' א"ל צדיקים אין מטמאין ודחה אותו כן משום כבודו דר"ע ועיקר טעמו הי' לפי שהי' מת מצוה לפי שהיו יראין לקברו שהי' מהרוגי מלכות ע"ש. וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל למ"ר סי' א') ובשו"ת מהרי"ל (סי' קס"א) כ' וז"ל קברי צדיקים מטמאין באוהל כדאיתא בתוס' פ' המקבל ומי לנו גדול מיוסף שנושאי ארונו נדחו לפ"ש עכ"ל ועיין בס' פאת השלחן (פ"ב סקכ"ה) להגה"ק בעל תקלין חדתין שכ' ויש למנוע מנהג איזה ב"א כהנים שהולכים על קברי צדיקים התנאים ואמוראים וכו' כי קברי צדיקים א"מ וטעות בידם. ודאי יש ראיות ברורות מש"ס ב"ב (דנ"ח ע"א) ר"ב הוי קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם וכו' ופי' רשב"ם כדי להכיר טומאה ובסוכה (דכ"ה) וספרי בהעלותך (פס"ח) נושאי ארונו של יוסף הי' וכו' וכבר כ' הריטב"א והר"ן כתובות פי"ב גבי משמת רבי דטעמא משום דמטמאין לנשיא כדאיתא בפסחים (ד"ע ע"ב) כגון דמית נשיא וטעות העולם בא וכו' ע"ש. הן אמת דמש"ס ב"ב הנ"ל תירץ בס' בגדי אהרן (פ' חיי ע"ש) ובאמת צ"ע מאיזה מקומן על רח"כ כמו מש"ס סנהדרין (דל"ט) כי קברי' למשה במאי טבל ובמדרש רבה (במדבר פ"ב) בענין שבט לוי שלא היו מנושאי ארונו של יעקב אבינו כי היו מנושאי המשכן. ועיין פסחים (דס"ז) עמו במחיצתו ועיין ברכות (דכ"ח) אבדר"נ (סכ"ד) ירושלמי סוטה (פ"ט הט"ז) ירושלמי ע"ז (פ"ג) פנו כלים מפני הטומאה. שוב ראיתי בס' זקוקין דנורא בתד"א (פ"א אות ז') שהאריך שם בענין כי קברי' למשה במה טבל בהא דרח"כ ז"ל. ועיין בשו"ת שערי דעה מהד"ק סי' ל"ז

ובמק"א כתבתי בענין ר"א בן הורקנוס דעיין במדרש רבה חקת (פי"ט) יה"ר שיהי' זה מחלצי ובבחיי וריב"א עה"ת פ' יתרו ובשה"ג מ"א אות ל"ד וכ' הרמ"ע בס' עשרה מאמרות (מ' ח"ד פט"ו) דר"א הי' מבני בנותיו של משרע"ה ופי' שם היד יהודא דמבני בניו א"א דלא מצינו שהי' לוי וכ"כ בס' היוחסין אות ר"א ועיין בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ל"ז) ובק"א שם אות י"ג. אכן בס' דבש לפי בפי' הגש"פ פיסקא מעשה בר"א שכ' דר"א הי' לוי כמו שנראה מירושלמי וכן רמז בס' עין זוכר (מ"א אות צ"ט) וכונתו לירושלמי סוטה (פ"ג ה"ד) וכ"ה במדרש רבה (נשא פ"ט) אבדת ג' מאות כור מעשר לשנה ומוזכר בתוס' סוטה (דכ"א ע"ב) הן אמת דהידי משה בפי' המדרש שם דייק דר"א כהן הי' מדנטל מעשר. אך ראיתי בס' מע"ח אות א' דתמה עליו דהא תרומה לכהן ומעשר ללוי ואף לראב"ע המעשר אף לכהן מ"מ לדידי' ג"כ ללוי ויותר נראה שהי' ללוי מדהי' מזרעו של משרע"ה ע"ש. והנה גם הק"ע בירושלמי שם דייק דהי' כהן. וראיתי בס' בית ועד לחכמים להגה"ק מדינוב ערך ר"א שכ' ומצאתי בק"ע בסוטה דר"א הי' כהן ותמה עליו המעתיק שמביא זאת בשם הק"ע ולא מהירושלמי אבל באמת יפה עשה דמירושלמי י"ל דהי' לוי וראיתי בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' ט"ז) שכ' דר"א הי' מב"ב של משרע"ה וכו' ור"א התפלל הנוסחא השייך ללוי ע"ש. וש"ב הגה"ק מצאנז זי"ע בשו"ת דברי חיים (ח"ב סי' ח' חאו"ח) כ' וביותר יש להפליא מי הגיד להח"ס שר"א הי' לוי וכו'. יוכל להיות מצד האם עכ"ל. אכן לפי המדרש וירושלמי סוטה צדקו דברי הגה"ק הח"ס זי"ע. ולענ"ד יותר נראה שהי' לוי מהא דש"ס גיטין (דף נ"ו ע"א) דריב"ז עשה עצמו מת ור"א הי' מנושאי מטתו ותלמידיו עשו עצות שהבריוני לא יכירו ולא חששו שישאלו אם רבכם מת איך ר"א הכהן נושא מטתו. א"ו שהי' לוי. ועיין בקונטרס מסורת הגדה שחנני הש"י ונדפס בסוף הגש"פ עם פי' דמשק אליעזר בפי' מעשה בר"א ע"ש. ושוב ראיתי בס' באר אברהם להגאון מהר"א משכיל לאיתן שמביא ראי' ומש"כ הריטב"א מובא במהרש"א ברכות (די"ח ע"ב) דעובדא דשמואל הי' ע"י חלום מהא דמגילה (דכ"ב) דשמואל הי' כהן ע"ש. ועי' בס' מיכלא דאסותא (דף כ"ב) ובס' לבושי מכלול ד"ז. ובפסגה ח"ג ס'. ויש עוד להאריך וטרדותי מרובים: ידידו סימן עא בשם ח' ובעזרתו ית"ש

שוי"ר לכ' ידידי הרב הגאון וכו' מ' פסח הכהן שי' פינפער דומ"צ בק' ווילנא

קבלתי מכתביו פעמיים באהבה. ואשר שיחר פני לברר לו דברי חז"ל בענין פנחס זה אליהו הנני בתשובה

א) דאיתא בפדר"א (פכ"ט) נגלה עליו הקב"ה ואמר מה לך פה אליהו אמר לו קנא קנאתי אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים וכו' שנא' פנחס בן אלעזר וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך עיי"ש. ובזוה"ק לך (דצ"ג ויגש דר"ט) משמע דפנחס זה אליהו וכ"כ בזוה"ק תשא (דק"ז ע"א) ואיתא בפדר"א (פמ"ז) הסב הקב"ה שמו של פנחס לאליהו ואיתא בתרגום יוב"ע (שמות ד') שלח נא ביד תשלח ביד פנחס דעתיד למשתלחא בסוף יומיא עיי"ש. וכוונתו על הנא' באליהו הנני שולח לכם את אליהו וכו' לפני בוא יום ד' וכן פי' שם בפי' יונתן. וראיתי בס' בני יששכר (במאמר חודש תמוז מ"א אות ט') שכ' על התיוב"ע הזה וז"ל: ביד פנחס אליהו דעתיד למשתלחא וזאת בגימטריא ר"ס ותיבות פנחס אליהו בגימטר' ר"ס עיי"ש. ובאמת שם לא כתיב אליהו ורק אם נאמר כפי' יונתן ואיתא בתרגום יוב"ע (וארא פ"ו י"ח) עד דחמא ית פנחס הוא אליהו כהנא רבא דעתיד למשתלחא לגלותא דישראל בסוף יומיא עיי"ש. ואיתא בתענית (די"ז) דמקשה הגמרא מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מ"ט מקדים לי' ברישא. והקשה המהרש"א אמאי לא הקשו על הא דמקדים שם אליהו קודם דוד ושלמה ותי' דלמ"ד פנחס זה אליהו ניחא דהי' קודם לדוד ושלמה עיי"ש. ובתוס' יו"ט שם. ואיתא בילקוט (פנחס תשע"א) פנחס זה אליהו. ואיתא במדרש (משלי פ"ט) בא אליהו אמר לו כהן אני ואיתא בב"מ (דקי"ד ע"ב) לאו כהן מר ואיתא בתיוב"ע (פנחס כ"ה י"ב) ואמר לפנחס הא אנא יהב לי' מלאך קיים ויחי לעלמא