תירוש ויצהר (שו"ת) קעו

לפרש כי הנה אמרינן בגמ' דסומא האיך מותר באשתו וכו' ואמרו שמכירה בקלא. אבל כל לשון ולשון מתחלף בטיב הדיבור ונעימת המליצה אם חזק אם רפה עד שמי שמכיר בלשון אשכנז ואינו מכיר בלשון צרפת ושומע את חבירו מדבר בלשון צרפת אינו מכירו בקלא. ולכך המה שדברו בלה"ק בהיות יוסף אצלם ועכשיו נמי היו מדברים בלה"ק הי' יוסף מכיר אותם בקלא. אף שנפתלי וזבולן נשתנו בחתימת זקן ופרצוף פנים כמש"כ הרמב"ן. אבל יוסף שדיבר בפניהם עם המליץ בל' מצרי לא היו יכולים להכיר את יוסף ע"י הקול עיי"ש. וא"כ שפיר ניחא שא' כי פי המדבר אליכם בלה"ק. כי כיון שיוסף דיבר עתה אליהם בלה"ק שוב הכירו אותו בטביעת קלא כנ"ל. ועוד האריך שם בתפא"י בענין דידוע דזקן הוא חותמו של הקב"ה והם י"ג תיקוני דדיקנא והוא אמת וכו' ע"ש. ומרוב טרדותי אקצר

וכבר כתבתי בספרי פנות הבית סי' ק"ו ע"ד שאלתו חו"ד בענין גילוח הזקן במספרים. כבר הארכתי בזה לאיסור בתשובותיי להרה"ג מ' אברהם חיים דאנציגרקראן בווארשא. בשנת תרס"ו. והוא הדפיס את קונטריסי בספרו זקן אברהם. ובס' וילקט יוסף מחברת י"א קונ' כ' בשנת תרס"ט. ובס' זקן אברהם מ' הששי שנדפס שנת תרע"ג בווארשא. בקונ' הנז' ביררתי הענין מפוסקים ומספה"ק. ועיין במדרש רבה איכה ב' בפסוק מה אעידך וכו' בנים המצויינין במילה ובתגלחת ובציצית ע"ש במת"כ. וכן במדרש שה"ש (ד' א') מה יונה זו מצויינת כך ישראל מצויינין בתגלחת וכו'. ואפי' המגלחים במספרים כבר כ' בשו"ת אמרי אש (חיו"ד סי' נ"ה) דעובר משום ובחוקותיהם לא תלכו. ועי' שו"ת מן השמים (סי' ל"ו) המשחיתים זקנם במספרים אם אסור וכו' והשיבו לא תשחית אמרה התורה בכל דבר שיש בו השחתה ואל המשחיתים תאמר איה נור מלככם וצור מעוזכם וכו' ע"ש. ועי' בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רמ"ג) ובס' זכרון ירושלים (דף י"א) שהאריך בזה. משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע"ש. ועי' בפרמ"ג או"ח (סי' תקס"א) על פסוק (ירמי' מ"א) ויבואו אנשים משכם ומשילה ושומרון מגולח זקן וקרועי בגדים. היינו במספרים כי בתער לא יעבור ח"ו על הרבה לאוין (ואפשר לומר שהיו מגלחים בסם כמו שעושין היראים במקום שמגלחין) ומכאן תוכחת מגולה אדרבה השחיתו זקנם לניוול בשביל חורבן הבית לא כאותן שאומרים שהוא תואר להם ע"ש. ובס' טעמי המנהגים ח"א דע"ח. וח"ג דס"ה. ובס' שיח שרפי קודש דמ"ה בפי' דברי הטור (סי' תקפ"א) בער"ה מגלחין זקנם ע"ש דפח"ח. (עתה ראיתי בס' תולדות הפוסקים דף (ע"ו ע"ז). ועי' בשו"ת נוב"י (מה"ת או"ח סי' צ"ח) ובשו"ת ח"ס (סי' קנ"ט) חאו"ח ועי' מה שנדפס בשמי בס' מקור חיים להגה"ק מצאנז ד"ע. ועי' בס' בית יצחק (פ' פנחס) מה שמביא מס' לב עברי בשם פי' ישן נושן מרבינו משה זכות בפי' גמ' סנהדרין (דצ"ז) פני הדור כפני כלב ע"ש. ובס' מגן התלמוד (אות כ"ח) ובס' ייטב פנים לשה"ג (אות כ"ג) ובמ' זכר ליצ"מ (אות י"ב) ועוד שם. ובשו"ת מנחת אלעזר (סי' מ"ח). ועי' זוה"ק באידרא (נשא דק"ל ע"ב). ובקיצור פסקי הרא"ש פ' בתרא דר"ה מביא שערן ולא זקנן ע"ש וברד"ק (ישעי' ז') ובמגדל עוז בהרמב"ם (פי"ב מה' ע"ז). ובס' מילי דשמיא דרוש א': והנני ידידו סימן סט. בשם ה' ובעזרתו

רב ברכות לכבוד ידידי מחו' האברך הרב הג' צמ"ס וכו' מו"ה שמעון נ"י סאסניצער בק' סטריא

אחדשה"ט מכתבו עם ד"ת הגיעני. והנה מה ששאל אותי בענין אין קורין לרבו בשמו הנני לברר לו קצת הענין בעזהש"י וממילא יבואר גם שאלתו

איתא בסנהדרין (ד"ק ע"א) ר"נ אמר זה הקורא רבו בשמו דאר"י מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר ויאמר גיחזי וכו' אשר החיה אלישע. ופירש"י בשמו שאומר פלוני ואינו אומר מורי רבי פלוני עכ"ל. ועיין בהג"ה בש"ע (יו"ד סי' רמ"ב סעי' ט"ו) שדייק מרש"י שמותר לומר רבי מורי פלוני דמשמע מרש"י דאחר שאמר מורי רבי מותר לומר שמו והש"ך שם (סקכ"ד) כ' על הג"ה דדווקא שלא בפניו כמו שמיירי שם רש"י אז אם אומר רבי מותר לומר שמו אבל בפניו אין להזכיר שמו כלל רק יש לקרותו רבי וכן נוהגין עיי"ש. והנה כן משמע המנהג מש"ס ב"ק (דע"ג ע"ב) תלמיד לרב וכו' רבי ומורי. ובהרא"ש שם גרס שלש תיבות שלום עליך רבי וכ"ה ברש"י שבועות (דל"ב ע"א) וברש"י ותוס' נזיר (ד"כ ע"ב) ועיין ברש"י ותוס' ברכות (דכ"ז ע"ב) ושם בס' מעון הברכות ועיין בירושלמי מ"ק פ"ג ה"ז

והנה יש לי להביא ראי' לשיטת הש"ך דבפניו אין לקרות בשמו דאיתא בברכות (דף ד' ע"א) אמר דוד וכו' אני נמלך במפיבשת רבי וכו' ואומר מפיבשת רבי יפה דנתי תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו עיי"ש. וראיתי בפרשת דרכים (ד' ט"ו) שכ' בשם רבותיו שפי' דלכך קאמר הש"ס תנא לא וכו' כי אסור להזכיר רבו בשמו ולכך קאמר הש"ס דבאמת איש בשת שמו והוא הקשה עליהם דהא רש"י כ' בסנהדרין דבאם הוא אומר גם תואר רבי מותר להזכיר שמו ולכך חידש דדוקא כשמזכיר התואר רבי מקודם אבל לומר שם העצם קודם אסור. וגבי דוד שהי' אומר מפיבשת רבי שהזכיר השם קודם התואר הי' באמת איסור לכך קאמר הגמ' תנא לא וכו' עיי"ש. ועיין בברכי יוסף (יו"ד סי' רמ"ב אות י"ח) שמביא מקשים על הפר"ד מגיטין (די"ד) מי נתן לינאי אבא ובפסחים (דקי"ב) ליוחאי אבא ועיי"ש בשיורי ברכה מה שתי' דבאב שאני וכן נאמר זכרה לחסדי דוד אבי ודחה זאת עיי"ש. ולשיטת הש"ך ניחא שפיר דהא לפניו אסור ושם אמר דוד המע"ה בפניו מפיבשת רבי יפה דנתי ולכך הוצרך הש"ס לומר דאיש בשת שמו ונכון כדברי רבותיו של הפר"ד

והנה בס' רגל ישרה ובליקוטי פר"ח מקשים על הש"ך מדכתיב אדוני משה כלאם וזאת הי' בפניו הרי דבשמזכיר התואר אדוני מותר לקרותו בשמו אף בפניו מביאם הפ"ת (סי' רמ"ב סק"י) ובאמת הכסף משנה (פ"ה מתלמוד תורה) כ' על רש"י סנהדרין ומקרא מסייעו אדוני משה כלאם ועיי"ש בברכ"י ובשיור"ב ובשו"ת בנין ציון (סי' פ"ד) ובס' דברי שאול פ' בהעלותך

ונלענ"ד דיש לתרץ עפ"י דאיתא בילקוט (שמות, קס"ו) אביו קרא לו חבר אמו קראו יקותיאל וכו' וכל ישראל קראו לו שמעיה ובמדרש (ויקרא פ"א) י' שמות נקראו לו למשה וכו' ובש"ס מגילה (די"ג) חשב ששה שמות ואפשר דלכך אין איסור באומרו מקודם אדוני לומר שמו משה אף בפניו כי בעיקר השמות שנקרא מאביו ואמו לא נקרא שמו משה

וראיתי בס' מע"ח אות כ' שהקשה להאו"ז (ח"א שנ"ד) דר' אבא הי' תלמיד שמואל א"כ יש לתמוה בעירובין דקרי ר' אבא לשמואל בשם שמואל ולא רבי ואף דלא נסמוך כדאיתא בב"מ (דפ"ד) מ"מ הי' לו לקראו מר שמואל כמו תלמידו ר' ענן כדאיתא במקומות רבות. וכן ר' מתנא (בעירובין ד"ו) שהי' תלמידו. עיין תשו' מיימוני (לשופטים ת' כ') עיי"ש. ואפשר לומר לחומר הנושא כיון שמצינו שקראו לשמואל בשמות רבות (בכתובות דמ"ג ע"ב) נקרא שקוד גם נקרא אריוך. עיין רש"י מנחות (דל"ח ע"ב שבת דנ"ג ע"א ובתוס' עה"ת לך). גם נקרא שבור מלכא (בב"ק דצ"ו ע"ב ובב"מ דקי"ט) ואפשר לומר דלכך נקרא באמת בתוארים רבים יען שלא יכלו לקרותו בתואר רבי