תירוש ויצהר (שו"ת) קעה

קי"ד ע"א) מביא בענין זה מעשה נורא בימי האר"י הקדוש ז"ל

ויפה דיבר בזה הגאה"ק הרבי ר' יהונתן אייבשיץ ז"ל בס' אהבת יהונתן בקונטרס אלון בכות סוף קפיטל ב' בשם מוכיח מפורסם א' שבא לעיר א' וראה האנשים שבתוכם שלא היו מגדלים זקנם רק הי' להם חתימת זקן קטן מאד כמין קמץ. והוכיחם ע"ז ואמר דעי"ז מבין כוונת הגמ' שבת (דף נ"ה ע"א) והתוית ת' תחי' ת' תמות. וקשה במה יודע להמלאך איזה ת' פירושה תחי' ואיזה תמות? וצ"ל דאותן האנשים שהי' להם חתימת זקן קטן כמין קמץ הרי להם קמץ תחת התיו ופירושה תמות. אמנם הצדיקים שהיו מגדלים את זקנם להם תי"ו תחי'. ועיין בזה בס' ילקוט הגרשוני (יחזקאל ט' ד')

וראיתי ליד"נ הרה"ג מ' אברהם סג"ל אטינגא נ"י ר"מ בדוקלא בס' שי"ח החדש (דף מ"ו) שמביא מרב א' שהוכיח לאותן אנשים שמגלחים את זקנם ויאמר אליהם ע"ד צחות: כתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעי' מ"ג). ידוע דכל הגוונים יכולים לשנותם לגון אחר היינו מאדום יכולין לעשות ירוק או שחור או גון אחר. אבל משחור לבן אין אדם יכול לעשות רק הבוי"ת הוא אחד ואין שני להמשיל לו בדבר זה. וזה תהלתו. וז"ש עם זו יצרתי לי תהלתי ר"ל מה שהוא תהלתי היינו הזקן שבזה הוא תהלתי שאני עושה מזקן שחור לבן והם יספרו. מלשון תספורת. הם יגלחו אותה ע"ש. וכבר אמרתי בדרוש ע"ד צחות בהא דאנו רואין הרבה צעירי אחב"י בימינו אלה הולכים עם מקלות בידיהם. כמו זקנים הולכי שחוח בימים שעברו. ומגלחים זקנם. כי הוא מעצת היצה"ר. דבימים מקדם כאשר נתראו השערות הלבנות בזקן. וכן כאשר הרגישו החולשות מימי הזקנה והיו מוכרחים לילך בסיוע של מקלות. אז נתעוררו לעשות תשובה בזכרם אחריתם. מה עשה היצה"ר הוא מסית ומדיח לקצוץ הזקן ולא יתראו השערות הלבנות וכן גם הצעירים הולכים במקלות. וזה ענין התפלה אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כחנו. היינו שנזכר בהזקנה רק אז ככלות כוחנו. רק שנזכר בימי הזקנה עוד בימי הכח. וע"ז רמזו בש"ס ב"ק (דף צ"ז ע"ב) מטבע של א"א זקן וזקנה מצד א' ובחור ובתולה מצד אחר היינו לזכור בהזקנה בימי הבחרות. ועיין מדרש רבה לך (פ' ל"ט) וזה ענין ש"ס ב"מ (דף פ"ז ע"א) עד אברהם לא הי' זקנה וכו' ואכ"מ להאריך

ובס' מופת הדור (דף ט"ז ע"ב) כתב ענין נאה אשר בימי הגה"ק ש"ב בעל נודע ביהודה ז"ל הי' בפראג אחד מנטילי הכסף אשר פרץ את הגדר וגילח את זקנו והנוב"י הוכיחו לבל יזיד לעשות כן כי מלבד חטאו גם חטא הרבים ישא עליו אם יחקו גם אחרים לעשות המזמתה כמוהו אבל האיש הלזה אזניו הכביד ולא שמע לקול מורו וכה גוע בעונו. וכאשר בקשו לשאת אותו לבית מועד לכל חי. שלח הגאון נוב"י פקודה אל ראשי חבורה קדישא כי ימתינו עם ההלויה עד אשר יופיע גם הוא שמה. הח"ק חכו לקראת רבם ובעינים צופיות קוו לראות לדעת פשר הדבר על מה צוה לחכות עליו בעוד אשר בטח לא למען להספידו כוונתו רבינו הופיע בהדר גאונו וההלויה החלה. ובהגיעם עם הנפטר לרחוב הגדול צוה הגאון בעל נוב"י לעמוד עם הארון ולהורידו ושלח לקרא לספר כי יגלח את זקן המת אחרי אשר במשך ימי חליו צמחו שערות זקנו. ובין כה מת בזקן מגודל. בכדי שיבא לעולם העליון מגולח כאשר הי' בחיים חיותו. וכאשר מלא הספר אחר פקודתו שב רבינו אל ביתו ע"ש

ובס' אהל יצחק ח"ג (דף י"א) כתב בשם הגאון ר' אליעזר פלעקלש ז"ל דהי' אומר טעם לשבח על אלה מתעי ב"י מגלחים זקנם ומגדלים בלורית ראשם. עפ"י חז"ל דשר א' שאל לרבי מפני מה אתה מגלח ראש ולא זקן. והשיב זה גידל בחכמה. ר"ל אחרי שכבר בא בשנים. וזה גדל בשטות בימי הילדות. אכן זקני ע"ה כז"מ שמזקינין דעתן מתטפשות נמצא שער ראשם גדל בחכמה קצת וזקנם בשטות ע"כ עושים להיפך ע"ש. ויפה כתב בס' דבש השדה אות ס"א בשם הרה"ק ציסו"ע הרבי מלובלין ז"ל שהי' נותן סימן על אותם האנשים שהולכים בשערות גדולות על ראשם ואינם מגלחים א"ע בכל עת אשר אין דבר מגונה מזה ומורה על רב אשמותיהם, והסימן ע"ז קדקד שער מתהלך באשמיו וד"ל ויסופר מגאון א' שנסע לעיר ווילנא להדפיס ספרו. ויפגע בו איש מגולח וישאלהו ויאמר: העת לכם עתה לחבר ספרים אשר אין דורש ומבקש אותם. ויענהו הגאון ויאמר: לדעתי נחוצים עתה בימינו הספרים רב יתר מלפנים. כי ידוע אשר החרדים נוהגים כאשר יתלש במקרה שער מפאת זקנם והניחו אותו בספר. ועתה אחרי אשר רבו השערות לאין מספר. הן דרושים לזה ספרים למכביר

ויש ליקח מוסר מהמסופר בס' תואר פני שלמה. ובס' עמודי עולם להגר"ש אבד"ק שטרום (ד' ברלין תק"א) מהגה"ק ר' ארי' ליב דרשן דק' פוזנא שנתפס בער"ה שנת תצ"ז יחד עם השתדלן הרב הקדוש ר' יעקב ע"ה ע"ד עלילת דם ועמדו בנסיונות ומתו בקידוש השם ע"י יסורים קשים ומרים שהניחו להם כדורי ברזל מלובנים באש תחת זרועותיהם ואצילי ידיהם עד שהרגישו שנתכוצו הריאות שלהם. ומתו במיתות משונות ר"ל. ובהמשך הדברים יסופר שם כי ביום ו' לחדש חשון שלחו התליין אל הרב הדרשן ולהשתדלן להקיף פאת זקנם וכל שערות גופם באומרם פן ואולי בשערות גופם יעשו כשפים שלא ירגישו בעינוים הקשים. ואריה שאג ישאג ונתן קולו בקול מר בבכי והתחנן אל התליין לענות אותו בעינוים חצי שעה יותר מזמן הקצוב מבעל המשפט ולהניח לו הדרת זקנו שלא יהי' כנגד המשחיתים. אבל תפלתו לא עשתה פירות כמבואר שם באורך תסמר שערות הקורא. ויש עוד להאריך אך טרדותי עלו למעלה ראש. ואסיים בברכה ובשים שלום. מאת אוה"נ כה"י

בשם ה' יום ד' בא ה' שבט תרע"ב פלונסק

שוי"ר לכבוד יד"נ הרה"ג וכו' כש"ת מ' אברהם חיים נ"י דאנצינגערקראן

מכתבו הגיעני ושמחתי בהקשיבי משלומו ושלום תורתו. וכי הוא מעלה בדפוס נוספות לספרו הבהיר "זקן אברהם". ובודאי ראוי ונכון לברר הענין עד מקום שידו מגעת. ועיין מש"כ בס' ברכת אברהם פ' וירא מהה"צ ר"א ממונקאטש ז"ל בשם צדיק א' אשר הי' רגיל להחזיק את הדיוקנא קדישא בתוך פיו. ושאלו אותו הטעם ואמר שאנו רואין שבכל פתח יש שמירה בפתח של הבית יש מזוזה בפתח של הברית יש מצות מילה ובפתח של הפה הוא הדיוקנא. ולכן ב"פ זקן גימ' שד"י. ולכן הוא כופל הדיוקנא לשנים ומניח לתוך פיו עכ"ל. ועיין בש"ס ב"מ (ד' ל"ט ע"ב) בא בחתימת זקן הלך בלא חתימת וכו'. ולכאורה היל"ל בא בזקן וכו'. אכן כמו בבהמ"ז ועל בריתך שחתמת בבשרנו וכן בברית מילה אומרים הבאים עמך בברית חותמך. היינו כי זאת החותם בין ישראל לאו"ה. ועיין בש"ס סנהדרין (דף ל"ט ע"א) א"ל קיסר לר' תנחום תא ליהוי כולן לעמא חד א"ל לחיי אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן א"ל מימר שפיר קאמרת וכו' כן הזקן הוא החותם להכיר יהודי והבן

והנה בפ' ויגש (מ"ה י"ב) והנה עיניכם ראות וכו' כי פי המדבר אליכם וברש"י ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ע"ש מבר"ר. ומקשים המפורשים אולי למד לשונו לדבר לה"ק. והמליץ שהי' בינותם יוכיח שידע לה"ק. ולעד"נ לתרץ עפימש"כ הגה"ק הר"ר יהונתן ז"ל בס' תפארת יהונתן פ' מקץ. ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ופירש"י שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו בא בחתימת זקן. אבל העולם מקשים בזה קושי' עצומה הא זבולן הוה נער קטן כשיצא יוסף מבית אביו והיאך הי' מכירו ? ונראה