תירוש ויצהר (שו"ת) קעד

(כ"ו ט"ו) ואם בחקותי תמאסו וכו' יש לפרש כיון שאמר הכתוב בחקותיהם לא תלכו להיות ישראל מובדלים מן העמים בגופם ולבושם בפאות הראש וזקן וכו' ורשעים העוברים על כל אלה ובוחרים בחוקות הגוים המאוסים בעיני הש"י מהפכים דברי אלהים חיים מאוס בטוב ובחור ברע ואומרים כשילכו בחקות הגוים הוא הודם וכו' ע"ש. ועיין מה שכ' בענין איסור הקפת פאת הראש והזקן הגאון בעל חפץ חיים שי' בס' נדחי ישראל פרק כ"ו. ושם בסוף הס' האריך בזה בקונטרס מיוחד נקרא תפארת אדם. וכ' דבפרט במדינתינו שהעולם נהגו ליזהר גם במספרים בודאי אין להתיר והוא ככל הדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שא"א רשאי להתיר בפניהם. וביותר כהיום שנהגו הרבה מפריצי עמנו לפרוץ לאוין אלו לגמרי דהיינו בהשחתת התער מצוה רבה לכלל ישראל להתחזק בזה ושלא להקטין הזקן אפילו במספרים ולהראות לפני הכל שהמצות שצותה התורה להצטיין בהם האיש יהודי חביב אצלנו ואין אנו מתביישין בהם ח"ו כו' כו' ועל פאות הראש יש ג"כ לאו בתורה. וי"א דפאות הראש אסור מה"ת אפי' במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו. [עיין תוס' שבועות דף ב'. ועיין בס' שית יצחק מכות ד"כ] וכו'. ובעוה"ר מצוי שמעבירין את הפאות. וביותר ע"י המאשינקא שהוציא היצה"ר מחדש. עד סמוך לבשרן ממש וכו' כי באמת הזקן בזמנינו הוא כמו איזה אות הנקרא בל"א שילד שמציג כל בע"מ מבחוץ בעיירות הגדולות שזה האות מורה על תוכן האיש הדר שם אם הוא רצען או חייט וכדומה. כן הוא הזקן הוא תואר האיש הישראלי. וצותה התורה שלא להשחיתו. וכשמקיים רצון הש"י מורה על כל מה שנמצא בפנימיותו בלבו ומוחו שנאמן הוא לד' ותורתו. וכשמשליך הזקן אחר גוו אות הוא על האיש הזה שלבו פונה מדרך ה' ע"ש. וכן ראיתי בס' דברי חכמים אות קמ"א שכתב בשם הגאון האמיתי המלבי"ם זצ"ל. שהשיב לא' מן הפוקרים כי כל עת אשר השלט תולה על החנות סימן כי בעל החנות עודנו משלם לנושיו. אולם כאשר יסירו את השלט מהחנות זה סימן כי בעליו פסק לשלם לנושיו. כן הוא הדבר הזקן הוא הוא השילד היהדות ומכיון שהסיר את הזקן הוא לסימן כי כבר פשט את הרגל להיהדות ע"ש. וחזינן דגם בעת שהיו יסודי דתוה"ק בסכנה והמלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו נדות. הלך ר' ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם. (עיין בש"ס מעילה דף י"ז ע"א) ופירש"י שם ד"ה וסיפר קומי שגילח השער שעל מצחו והניח השער של אחריו כעין בלורית שהעכו"ם עושין כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי ע"ש. אבל לא הסיר את זקנו גם במספרים. ואפשר דמשום זה הכירו בו שהוא יהודי כמבואר שם. ולא אמרו שנודע להם שהוא יהודי. רק הכירו בו. היינו בצורת פרצוף שלו עם זקנו כצורת יהודי

ויש להביא ראי' ברורה דגם דעת רש"י ז"ל הוא דגם במספרים אסור. דאיתא בש"ס ברכות (דף י"א ע"א) ת"ר ב"ה אומרים עומדים וקורין וכו' ומעשה בר' ישמעאל וראב"ע שהיו מסובין במקום אחד והי' ר' ישמעאל מוטה וראב"ע זקוף כיון שהגיע זמן ק"ש הטה ר"א וזקף ר"י. א"ל ראב"ע לר"י ישמעאל אחי אמשל לך משל למה הדבר דומה משל לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהי' כנגד המשחיתים אף כך אתה כ"ז שאני זקוף אתה מוטה עכשיו כשאני הטיתי אתה זקפת וכו'. וכתב רש"י, ז"ל ד"ה לאחד וכו' שאומרים לו זקנך נאה ומגודל והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו אף הוא יהי' כנגד המשחיתים הגדול הזה יהי' נתון לתער ולמספרים שאבוא עליו ואשחיתנו. עכשיו שאני הטיתי הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה, ואתה נזקפת. ע"ש. וכוונת ראב"ע הי' להגיד לר' ישמעאל שאחר שהוא הטה והראה בזה שבחו של ר' ישמעאל שהוא ג"כ מוטה ויעשה בזה כהלכה. לפי שיטתו של ראב"ע. והוי כמו שא' שיבח וקלס את השני שיש לו זקן מגודל ועושה כהלכה שאינו משחית זקנו. ואז השני אומר הואיל וקלסתם יהי' כנגד המשחיתים ויהי' נתון לתער ולמספרים. ועושה כנגד הדין כן עושה ר' ישמעאל כנגד ההלכה בזה שזקף. וכיון דנקט רש"י ז"ל בלשונו הזהב לתער ולמספרים. א"כ מפורש יוצא דגם למספרים הוי שלא כהלכה. מדלא כתב רש"י ז"ל יהי' נתון לתער בלבד רק מוסיף ולמספרים. והוא ראי' אלימתא לענ"ד והבן

וראיתי להגה"ק מהרצ"א אבד"ק דינוב ז"ל בס' מגיד תעלומה ברכות שם שכתב אמשל לך משל. המשל הזה לכאורה אין לו שחר. ונ"ל לפרש דאחז"ל ויעבור ד' ע"פ ויקרא מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר למשה אם יעשו בני לפני כסדר הזה כו'. והנה ידוע דמצות פאת זקן שנצטוינו בלא תשחית הן קדושה עליונה הוא נגד י"ג מדות של רחמים בגבהי מרומים. וחלילה להשחית אפי' ע"י סם. הגם דאינו לוקה רק בתער אבל איסור גדול הוא אשר לא ישוער. והוא הנרצה ג"כ ויעבור ה' על פניו. (דייקא הדרת פנים זקן) מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ (כביכול כש"ץ דבעינן נתמלא זקנו) ואמר למשה אם יעשו בני לפני כסדר הזה ממש שיהי' להם י"ג ת"ד ולא ישחיתו שום אחד מהם אני מוחל וכו' ואותן הקלי דעת המשחיתים פאת זקנם הנה מקילין לנפשם באמרם שאין הדברים כמשמעם רק אם יעשו בני לפני כסדר הזה היינו רק בקריאה הי"ג מדות ואינם רוצים לקיים הדברים כמשמען. כ"ה הענין בכאן דלב"ש הדברים כמשמען בשכבך שכיבה ממש ולב"ה רק בזמן שכיבה. ז"ש ראב"ע המשל לא' שאומרים לו זקנך מגודל אשריך וטוב לך שאתה מקיים הדברים כמשמען. והוא משיב יהי' כנגד המשחיתים כי אין מן הצורך לקיים הדברים כמשמען והוא נכון עכ"ל. ובס' מופת הדור (דף ט"ז ע"ב) מביא מדברי הגהמי"י (פי"ב מהל' עכו"ם) שהעיד בשם רבותיו שלא עלה עליהם ברזל ומספרים כלל ע"ש

וכבר הובא בס' עולם עשייה (דף קי"ד ע"ב) מעשה מרבינו יהודה החסיד שהי' בעירו עשיר אחד והי' מגלח זקנו במספרים והי' החכם הנז' מוחה בו ולא השגיח על דבריו אמר העשיר אסטניס אני ואיני יכול לסבול הזקן וא"ל החכם רבי יהודה החסיד הנ"ל ידוע תדע כי מרה תהי' אחריתך כי אחרי מותך יבואו מלאכי חבלה הדומים לפרות ויהי' דורסים על פאת זקנך אשר זה עונש המשחיתים את פאת זקנם צלם ישראל קדושים. ותדע שכן הוא רמוז בתורה לא תקיפו "פאת 'ראשכם 'ולא 'תשחית ר"ת פרות. וכשנפטר אותו העשיר היו יושבים אצלו כל הגדולים שבשפייאר וכו' ע"ש באורך כל המעשה מהצרות והעונשים הנוראים שעברו על הנפטר הנ"ל כדברי רבינו יהודה החסיד ז"ל. וראיתי שמביאין בשם ס' קיצור השל"ה שמביא המעשה הנ"ל בשם ס' יין המשומר בגרסא שהי' מגלח זקנו בתער. אבל בספרים הנ"ל הגרסא במספרים. וכן הוא מפורש במקורו בס' יין המשומר (דף ל"ה ע"א) להגאון מהרנ"ש ז"ל וסיים שם וז"ל הביטו וראו אחי ורעי כמה עונש גדול המגלח זקנו אפילו במספרים לא כ"ש וק"ו בתער השם יצילנו מעונשא דא עכל"ק וכן הובא מעשה זו בגרסא במספרים בס' מעשיות פליאות (ד' קראקא תרנ"ו) דף יו"ד. ובדפוס לובלין תרס"ד (דף כ"ב). ושם בס' עולם עשייה (דף ל"ב ודף מ"ו ודף נ"ד) מאריך בחומר איסור הזה וכ' דראשון היצה"ר יסיתהו להעביר מעל פניו אותות היהדות (יודען שיהלט) פאת הראש והזקן במספרים ועוד מעט יסירם ג"כ בתער ואח"כ נקל בעיניו לעבור כל עבירות שבתורה כחילול שבת וקרקפתא דלא מנח תפילין. ומשנה מאבותיו שהיו מחזיקים פיאות ראשם וזקנם לענין קדוש כמו שהיו רגילים לשבע בהם ולומר האמן לי ונשבע אנכי בזקני ופיאותי שדבר זה אמת. והוא מסיר אותם. ונעשה אריסטוקראט שהוא לדעתי ב' מלות שקריסט אקוראט, או משמעות 'אריסטו וקראט' שהיו שני חכמי יון. כי עושה א"ע הפקר נגד כל התורה כולה וכו' ע"ש. ושם (בדף