תירוש ויצהר (שו"ת) קעג

עושה כן לא ידע טעמו של דבר (ועיין שבת ד' קכ"ז ע"ב) ת"ר מעשה בחסיד א' וכו' ושם מעשה בר' יהושע. ומי לנו גדול מעלי שחשב לחנה לשיכורה. ועיין ברכות (דל"א) בזה ויוסף הצדיק הביא דבתם רעה אל אביהם שראה שאוכלים אבמ"ה וכו' ובאמת קיימו השבטים כל התורה כנודע תירוצים בסה"ק שנאמרו בזה דשניהם צדקו יחדיו ואכ"מ להאריך בזה

ואגב דאסיקנא בההיא ענינא אתן לפני כ"ת שיחי' מה שאמרתי לתרץ הא דפסק הרמב"ם (ה' ע"ז פי"ב ה"ב) דעבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים. ועיין בב"י בטויו"ד (סי' קפ"א) שכתב הטעם לדברי הרמב"ם ז"ל דאע"ג דדינם כנשים מ"מ חייבים בהקפה דנשים לא אימעטו אלא מהיקישא הואיל וליתנייהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנייהו נמי בהקפת הראש. הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנייהו בהאי היקשא עכ"ל. וראיתי בס' באר יעקב ביו"ד שם שכתב ותימא רבה בעיני דהא המעיין בסוגיא דקידושין (ד' ל"ה ע"ב) יראה לעינים דהוא רק ס"ד דהש"ס דהא הביא מברייתא דזקן אשה וסריס דאית להו זקן ומסקנת עיקר הלימוד הוא דילפינן פאת פאת מבני אהרן א"כ אמאי לא יהא בהאי היקשא הקפת עבדים כמו נשים וע"ש בתוס' ד"ה להשחיתה לא מצית אמרת וכו' וצע"ג ע"ש. ולעד"נ לתרץ בעזה"י דאי' בש"ס ברכות (ד' כ' ע"א) במשנה נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש וכו' וברש"י שהוא מ"ע שהז"ג וכו'. והנה בירושלמי כאן אי' ק"ש משום דכתיב בניכם ולא בנותיכם. עבד משום שיש לו אדון. ומקשים שם במפורשים דלמה לא קאמר הירושלמי טעם פיטור נשים מק"ש כטעם ש"ס בבלי דהוי מ"ע שהז"ג. גם הקשו ל"ל קרא על עבד הא הוא בכלל אשה דילפינן לה לה מאשה וכל דאשה פטורה גם עבד פטור. ולעד"נ לתרץ. דהנה בש"ס דילן מקשה הגמ' ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים קמ"ל. ופירשתי בכוונת המהו דתימא דיש סברא לומר דנשים חייבות בק"ש אף דהוי מ"ע שהז"ג כיון דאית בה מלכות שמים. וחיוב מלכות שמים הוא גם באשה דהא נשים חייבות במ"ע שלא הז"ג ומחויבות בכל מצות לת"ע אף שהז"ג ואם לא תקבל האשה על עצמה עול מ"ש מכח מה תהי' מחויבת במ"ע שלא הז"ג ובלת"ע כיון דכל חיוב המצות תלי' באם יש עומ"ש ועבודת עבד לרבו. ואם אמנם דחיוב עומ"ש בזכרים הוא גם על מ"ע שהז"ג אבל גם הנשים מ"מ מחויבות בעומ"ש על חלק המצות ששייך בהם. וכמו בזכרים גופי' יש בכהנים ולוים עומ"ש על המצות השייכים רק בהם ולכן הו"א לחייב נשים בק"ש והוצרך המשנה להשמיענו דפטורים. ובאמת דעת החינוך פ' אמור גבי מצות שביתת הרגל דגם נשים חייבות משום דאיכא בזה גם לת"ע ולכן חייבים גם במ"ע שהז"ג וכעין זה הי' הו"א בק"ש לחייבם דכולל לכל השייך גם בהם. וכעין סברת הגמ' (פסחים ד' ק"ח ומגילה ד' ד') דאף הם היו באותו הנם. ובזה פירשתי כונת הגמ' בשמעתין לענין קידוש היום בנשים. אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איתנייהו בחיוב הל"ת דשבת א"כ שפיר חייבים בזכירה היינו זוכרהו על היין דמקדשין את השבת בקידוש היום. וע"י שנתקדש היום ממילא בא החיוב הל"ת התלוי' בשבת וממילא חייבין בקידוש לענין השייך בהן. ולפ"ז יש לתרץ קושית הצל"ח שם בהא דא"ל רבינא לרבא נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן וכו' דמה שייכות זה לכאן אחר דברי רבא מקידוש היום. ולמה, הפסיק הגמ' במימרא דר"א ב"א בין הא דבהמ"ז פשיטא להא דא"ל רבינא לרבא הלא תיכף אחר שמתרץ הגמ' הא דבהמ"ז פשיטא הו"ל להביא דברי רבינא. אכן לדברינו ניחא דכיון דבהמ"ז יש סברא דנשים פטורות מדאורייתא או משום דאין להם חלק בארץ כדברי רש"י ז"ל או משום דנשים ליתנייהו בברית ותורה כדברי התוס'. וא"כ בלא הא דקידוש היום לא הי' שם הו"א לחייב נשים בברהמ"ז. רק אחר דתירץ רבא כל שישנו בשמירה וכו' א"כ יצא לנו סברא חדשה דנשים חייבות בעשה דתלי' בזה לת"ע. לכן שפיר א"ל רבינא לרבא דוקא על תירוצו נשים בבהמ"ז וכו' היינו אולי יש סברא שחייבים בבהמ"ז אף דאין להן חלק בארץ וכו' כיון דתלי' בזה ג"כ לת"ע כש"ס ברכות (דל"ה ע"א) כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים וכו' מעל וכו' וכאילו גוזל וכו' עיי"ש ויש הו"א לחייב גם נשים כיון דגם המה נצטוו בגזל ומעילה שלא להנות מקדשי שמים כנ"ל. ולפ"ז מיושב קושית הפ"י על הא דשאל רבינא לרבא אי נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן והק' דמה ס"ד דמדרבנן דא"כ כל מ"ע נחייבינהו מדרבנן כדמקשה בסמוך ועיין בצל"ח בד"ה ובגוף הדבר. ולהנ"ל ניחא דהי' הו"א לחייב נשים בבהמ"ז כנ"ל. (ועיי' וילקט יוסף מחברת ז' סי' קמ"ט)

ולפ"ז ניחא הא דמביא קרא לפטור נשים מק"ש דבניכם ולא בנותיכם משום דאין לפוטרם משום מ"ע שהז"ג דהא יש בזה מ"ש וכמו ההו"א דש"ס דידן. וש"ס ירושלמי סובר סברא זו אליבא דאמת לחייבם מטעם זה בק"ש. וצריך קרא דבניכם וכו' לפוטרם מק"ש. וממילא מיושב גם הקושי' השני' דצריך קרא לעבד דהנה במל"מ פ' י' מהלכות מלכים הקשה למ"ש בתוס' חגיגה (ד' ב') די"מ דבירושלמי מוכח דחייב עבד במצות פו"ר. וקשה הא מה שאין אשה חייבת אין עבד חייב. ותי' דלא נאמר כלל זה אלא במ"ע שהז"ג שהנשים פטורות. להך מילי איתקש עבד לאשה. אבל במ"ע שלהז"ג כגון פו"ר דמדינא הנשים חייבות אלא שגזה"כ הוא למעט נשים אז לא ילפינן לה לה מאשה וכו' עיי"ש. ובשעה"מ (פ"א מה' מילה ה"א) ובשו"ת התשב"ץ (ח"ד סי' קס"ט). וא"כ מוכרח הירושלמי להביא קרא לפטור עבד מטעם דכתיב ד' אחד מי שיש לו אדון אחד. דאי משום לה לה מאשה זה דוקא באם נשים פטורות מטעם מ"ע שהז"ג. אבל כאן בק"ש דלשיטת הירושלמי אין הפטור מטעם א"ע שהז"ג כנ"ל ומשום דהוי עומ"ש רק מטעם דבניכם וכו' וא"כ צריך קרא מיוחד לפטור עבד. שוב ראיתי כעין דברי לחמי זקני הגה"ק ונורא רשכבה"ג מוהר"ר ישראל יונה הלוי לנדא זי"ע אבד"ק קעמפנא בס' מעוה"ב במשנה ד"ה בא"ד וששתי כעל כל הון. ומביא שם בשם בנו הצדיק ר' אברהם אהרן משה זי"ע ושם בגמ' בד"ה ק"ש פשיטא מביא בשם הפמ"ג סי' ע' שתמה על הירושלמי שמביא קרא לעבד ותיפוק לי' מלה לה מאשה. ומתרץ ע"פ מ"ש הלח"מ פ"א מהל' תפלה דיחוד עומ"ש חייב בכל רגע. וע"ש במשנה שמביא סברת הגאון מהרנ"ך והארכתי בזה בחידושי בסוגיא הנ"ל. וממילא מיושב גם כאן כיון דהפטור בנשים הוא מפאת פאת מבני אהרן אבל באמת הי' הדין לחייב גם בנשים על הקפת הראש כנ"ל, שפיר לא ילפינן לה לה מאשה לפטור עבדים כסברת המשל"מ הנ"ל והבן

ומרוב טרדותי אשר כתרוני וסבבוני אסיים בשלום. דברי ידידו אוה"נ

בשם ה' ובעזרתו ית"ש. יום ד' וירא י"ב מרחשון שנת עת"ר לפ"ק פלונסק

לכבוד ודנ"פ וכו' מ' אברהם חיים נ"י דאנצינערקראן בק"ק ווארשא

לשמחת לבבי האיר מול פני ספרו היקר מאמר הרביעי עם מכתבו אשר שלח לי. ומצאתיו ממצדיקי הרבים. ושכרו אתו ופעולתו לפניו. יעזרהו השי"ת כי דבריו ימצאו מסילות בלב רבים. וילמדו תועים בינה. וכבר כתב בזה זקני הגה"ק מ' פנחס הלוי איש הורוויץ זצ"ל אבד"ק פ"פדמיין בסה"ק פנים יפות פ' בחקותי