תירוש ויצהר (שו"ת) קעב

הוא היקר וההדר כדכתיב והדרת פני זקן (עיין ברכות די"א שבת ד' קנ"ב ובמדרש שאשתו של קרח אמרה לו כי משרע"ה שחק בהם ונטל הדרת פניהם) והמשחית אותו הוא נמשל דהיינו שמושלין עליו שדים שדומין כבהמות. אמנם עיקר השחתה הוא מפני שפיאות הזקן הם כנגד י"ג מדות והם צינוריות השפע שמשפיע רחמים וחסדים ונשיאת עון ופשע והוא קיום עולמות כדכתיב עולם חסד יבנה. והיפוכו הוא השחתת עולם. וע"ז אמרתי תוכחת מגולה על אותם אנשים אשר לא יחפצו בהשחתת הזקן לגמרי ומשחיתים מלפנים ומלאחור ומניחים באמצע עליהם נאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית וכו' ויש לפרש בזה מ"ש (ישעי' בסי' א') בנים משחיתים עזבו את ה' וכו'. עוד כתב האריז"ל שלא לגדל בלורית שערות הראש וכו' והאומרים לרע טוב ולטוב רע משחיתים הזקן ומגדלים הבלורית על אחוריהם וכו'. וע"ז נאמר נאצו קדוש ישראל נזרו אחור וכו' עי"ש באורך. ובס' שעב"ר (פ' תזריע) מביא מסה"ק בפסוק ואיש או אשה כי יהי' בו נגע בראש או בזקן דהול"ל כי יהי' בהם וכו' אלא בא הכתוב לרמז על איסור השחתת הזקן ועל צניעות האשה בשער ראשה דתלוי' בבעלה שימחה. וז"ש ואיש או אשה כי יהי' בו נגע בין אם הוא עצמו השחית את זקנו שאין נגע כמותה ובין אם אשתו גלחה שער ראשה ע"י ב' נגעים אלו בא עלי' העונש וכו' וקרינן יהי' בו הנגע דמביא קללה ודלות כמבואר (בזוה"ק נשא). ועיין בספר נפש דוד (פ' אמור) ועיין בס' לב עברי ח"ב בקונטרס מערכת ישראל בשם ספר הזכרונות. ושם במאמר ההפקירות לענין מקצץ הזקן והתדמות לעכו"ם עיי"ש. ומדברי דו"ז הגאון יעב"ץ ז"ל הנ"ל משמע דס"ל דעובר בב' לאווין. היינו דמשום חוקות העכו"ם הוא לאו מיוחד ועיין בזה בס' משנת חכמים ה' ע"ז אות נ"ד בכוונת הרמב"ם ז"ל ובס' מעשה רוקח על הרמב"ם שם

והנה בדבר מה שמביא הגה"ק ז"ל בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' קנ"ט) בשם היש"ר מקאנדי' באילים שלו אודות אבי המקובלים רבינו מנחם עזרי' מפאנו בעל עשרה מאמרות ז"ל ראיתי לכ"ת בקונטריסיו שנדפס בספר תורה מציון (שנה שביעית ח' ב' וג' סי' י"ד. ושנה שמינית ח"ב סי' ה'. ובס' המאסף שי"ל בעה"ק ירושלים תוב"ב שנה שביעית סי' י"א כ' ק"ח) שמביא בזה מדברי רבינו יוסף אירגאס ז"ל בשו"ת דברי יוסף שראו במנטובה צורת הרמ"ע ז"ל והוא בזקן מלא על כל גדותיו. הנה עתה נתברר הדבר יותר. והאמת יצא ע"פ הארץ ע"י הרבני מו"ה יהודא ליב וואידיסלאווסקי מעיר לאדז שהי' לו את הספר מאמר הנפש להרמ"ע מפאנו (ד' פיעטרקוב תרס"ד) וצירף לזה קונטרס תולדות הרמ"ע. ובראש הקונטרס הציג את תפארת תמונת הרמ"ע בהעתקה ליטאגראפית בעזרת קרני אור על נחושת קלל. והדפיסה במספר רב להפיצה בכל תפוצות ישראל. והציור מהרמ"ע שלח אליו הרב ר' יוסף ירא אבד"ק פירארה אשר באיטליא מאשר בא לידו מק' מנטובה עיר מולדתו וא"כ מציאות התמונה לעינינו מקיימת את העדות משו"ת דברי יוסף. ומ"ש כ"ת שיחי' בהמאסף סי' ק"ח שם מס' וילקט יוסף עדות מהר"צ מקאמרנא שראה ג"כ תמונת הרמ"ע בבית עקד התמונות והציורים בעיר וויען והוא ג"כ בחתימת זקן מלא כהלכתה. ויפה כתב בשו"ת דברי יוסף שם דהרואה והמגיד טעה ואין למדין הלכה מפי מעשה. ובאמת כל איש רואה כמה פעמים שמספרים מעשה שהי' בעיר פלונית ובאדם פלוני והוא עד או ראה או ידע ואח"כ נתברר שלא דובים ולא יער. ולזאת אמרו ז"ל אל תדין את חברך וכו' ור"ש בן שטח אומר (באבות פ"א מ"ט) הוי מרבה לחקור את העדים וכו' וחזה זאת במעשה שקרה לו כמבואר ברש"י סנהדרין (ד' מ"ד ע"ב) מירושלמי חגיגה פ"ב ודו"ק

ע"ד צחות יסופר דבן בוזי אחד בא פ"א ביתה הכנסת ושמע תפלת רב העיר 'ד' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד' וינס, בחפזון גדול החוצה בגרון פתוח כקבר לבלוע את הרב על אשר העיז לאמור במקום הקודש כי ד' ישמיד כל אוהביו יחד עם שונאיו הרשעים ותם ורשע הוא מכלה, ויהי בבוקר וישכם ללכת לבית מקדש מעט זה לשמוע צקון לחש הרב והנה נעוה משמוע מפיו הקדוש 'שומר ד' את כו אוהביו ואת כל הרשעים ויפג לבו ויספוק כפיו בקול שובר ארזים 'הרשעים שמורים הם ביד ד' כמו הצדיקים שוא שקד שומר מצותיו ואך לריק כל עמלו". ולו השכים המבקר הזה ויבוא רגע אחד קודם וישמע מפי הרב את המלה "שומר" אז לא יצא לריב מהר ונאלם דומיה. או כאשר יסופר מכפרי אחד ידע ובקי באותיות הקטנות. שבא לפני הרב דמתא בצעקה גדולה 'רבי' 'רבי' כפירה ראיתי בספר פלוני שמחברו הי' צדיק מפורסם. ויחרד הרב לקראתו ויאמר. הרגע נא למה תדבר כדברים האלה על ספר מרום וקדוש. אבל 'רבי' 'רבי' הפסיקו הכפרי. כפירה בולטת. מות בסיר. דרשו נא מעל הספר עצמו. הרב בראותו כי אין להרגיעו ציוה להביא הספר ויעלעל בו הכפרי עד הגיעו לאותו מקום. ובהורותו באצבעו ברתת ובזיע צעק. הביטו וראו בזו השיטה האחרונה. בזו השיטה יאמר בעל המחבר בשם רז"ל 'אין בן דוד בא' האין זאת כפירה. ועוד יתלה קללתו בשם רז"ל ומה יאמר עתה כבוד רבינו שאל הכפרי את הרב כמנצח. שחוק התפרץ מפי האנשים שעמדו שם ובשובה ונחת ענהו הרב 'שטיא' שפיל נא לסיפא דהאי מאמרה. הפוך נא את העלה וראה מה כתיב בתרי'. ויהי בהפכו את הדף והנה הופיעו לנגד עיניו המלות עד שתכלה פרוטה מן הכיס (סנהדרין דצ"ז) או 'עד שיכלו נשמות שבגוף' (יבמות דס"ב). פני הכפרי חפו בהודע לו עתה שבקראו בביתו בספר זה בהיות נחפז להראות למדנותו לא הרגיש שהפך שני דפים בבת אחת וממילא יצא טעותו לחשוב כי במלות 'אין בן דוד בא' כבר תם הענין. וכן הוא עפ"י רוב שדוברים עתק על צדיקים וקדושים ועוד יגידו כי בעיניהם ראו מעשה שהי'. בעת שהוא שקר מוחלט. ואויבים אפקי לקלא. או כי טעו בדמיונם ואינם יורדים לסוף דעתם של אותם גדולי ישראל, ועל כגון דא אמרו ז"ל אם ראית ת"ח שעובר עבירה וכו' אל תהרהר אחריו וכו' ומי יודע מי הביא השמועה הזאת להיש"ר מקאנדי' וגופי' דעובדא היכי הוי או דנאמר כמ"ש בשו"ת ד"י דאיש חילוני הי' הרמ"ע ז"ל או כמ"ש כ"ת שיחי' דבעת שראו אותו כן הי' חולה על איזה מכה תחת שערות הזקן. או אולי הי' גם אצל הרמ"ע ז"ל צורך שעה מפני הגזירות בימים ההם וכעין שמביא בשו"ת חתם סופר ז"ל שם דגם בימי גזירות תתנ"ו והרועים וכדומה התירו גדוליהם להמכתתים רגליהם לשנות מלבוש ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו העכו"ם זקניהם עפ"י מעשה ממלך פולין א' שהי' סריס כמבואר בספרי הימים והתירו חז"ל שהיו בימים ההם לעשות כן ולהיות גלוח הזקן ע"ש. ומי יוכל עתה לדעת איזה שבה וגזירה רעה שהיתה אז גם על הרמ"ע ז"ל בימיו ואין דנין אפשר משאי אפשר. ואולי דעל אופן זה כיוון גם בס' ברכי יוסף חיור"ד סי' קפ"א. ובס' עבודת הקודש מורה באצבע סי' ד' אות קל"ה שכ' דלמי שהוא שרוי בערי אדום טפי עדיף לעשות בסם מלעשות במספרים עיי"ש היינו דבערי אדום היו גזירות כמו אלה שהיו שרוים בין העכו"ם והוכרחו לזה אולי בעת סכנה שלא להכירם. וכמה מאחב"י ניצלו גם בימינו אלה בעת הפרעות אם לא הכירו אותם בעוה"ר. ועיין לדו"ז הגאון הקדוש יעב"ץ בספרו עדות ביעקב (דף כ"ה ע"א) מה שמביא ממשה נורא ששמע מפה קדוש אביו הוא זקיני מאורן של ישראל החכם צבי ז"ל מה שהתירו חכמים שבדור להרב ר' משולם חתן רבינו הר"א מזרחי ז"ל מפני גזירות המלכות ע"ש ובס' שמן הטוב (דף ס' ע"ב) במעשה שהי' והרואה את הרמ"ע ז"ל