תירוש ויצהר (שו"ת) קעא

התורה הקדושה על בוריה. וא"כ בהיותינו נותנים כבוד לתורה בהכרח לנו לתת יותרת הכבוד לחכמי הדור אשר המה מודיעין לנו אמיתיות הכוונה של דברי התורה כי בלעדם אין תורה. וזה שאמרו כמה טפשאי הני גברי דקיימו מפני ס"ת ולא קיימו מפני גברא רבה והיינו כי אחר שהם נותנים כבוד לתורה וחשובה היא בעיניהם הלא לאולת יחשב להם אם אין חוששין לכבוד חכמי תורה אשר הם מורשי התורה ובלעדם אין תורה לישראל והביאו לדוגמא מהא דאמרה תורה ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרו חדא הרי שאין אתנו לדעת כוונה האמיתיות בפשטות דברי התורה לולא תורה שבע"פ המסורה לחכמים כי אנחנו היינו מבינים ארבעים ממש ובאמת הכוונה מנין הסמוך לארבעים דהיינו ל"ט ובהיותם מכבדין התורה ומבזין את חכמיה היא מורה כי מינות נזרקה בם שדי רק בתורה שבכתב ומכחישין תורה שבע"פ וכדי בזיון וקצף וזה ביאור אמיתי לדעתי

וכן אני אומר, בטח כי בעיר אשר יתהוה ח"ו מקרה לא טובה כזאת מורה כי אנשיה אינם זהירין לתת כבוד וגדולה לחכם העיר העומד על העדה ולשאר חכמיה. כעין מה שאמרו חז"ל אין דליקה מצוי' אלא במקום שחילול שבת מצוי'. ולזה בעת שמחת התורה אשר כולם שמחים בה התורה מתפלשת בעפר ומייללת מי ביקש זאת מידכם להרבות בכבודי וארוסי יושב שומם ובזוי והתשובה היותר נרצה בזה כי יתנו אנשי העיר אל לבם להיות נזהרין בכבוד חכם העיר ושיהי' פרנסתו בכבוד ובנחת ולא בצער ויקבלו באימה את דברי תוכחתו ומוסריו ובזיון הקל של חכם העיר יהי' נוגע אל לבם יותר מנפילת ס"ת לארץ ואז יכופר להם ויתקבל התענית והצדקות אשר יקבלו על עצמם בשביל בזיון ס"ת וטוב להם כל הימים, אבל זולת זה אף אם אלף תעניות יתענו אך ללא הועיל היא. ואתם ידידיי תנו אל לבכם דברים האלה ואם כה תעשו אז תוכלו לבטוח כי לא תאונה אליכם רעה ונגע לא יקרב באהליכם. אורך ימים תשבעו ותראו בישועת ד' אנס"ו. זו הנ"ל דבר אמת וצדק ויותר אין להאריך דברים בזה ומטרדות הימים קודם החג הקדוש הבע"ל קצרתי ואו"ש וגמח"ט: ידידכם עוז. סימן סח

בשם ד' ובעורתו ית"ש יום ד' אח"ק כ"ב למ למ"טמונים תרס"ו פלונסק

אלף שלומים. מגבהי מרומים. לכבוד יד"נ הרב הגדול כש"ת מו"ה אברהם חיים נ"י דאנציגערקראהן בעיר ווארשא

אחדשכ"ת באהבה, קבלתי מכתבו עם קונטריסו בענין גלות ותאורנה עיני מדבריו היקרים כולם ברורים. מזהירים ומאירים. ערבים ונחמדים. כפתור ופרח משוקדים. בהקדמות יקרות מיוסדים. הלכה ברורה. ופרפראות לחכמה. אסף מלא חפניו וקבץ לנקבצו. דעת חז"ל בנגלה ונסתר מנבכי ים התלמוד. וראשונים ואחרונים משולבות יחד דעת שפתיו ברור מללו אשרי חלקו. ואשר דרש ממני לחו"ד בהלכה זו הנה כמעט שלא הניח כ"ת דבר שלא בירר כשמלה. ואין הדבר סובל עוד אריכות יותר. וכל אשר יראה קונטריסו. הרואה יאמר ברקאי ויודה כי ד' עמו. הלכה כמותו. ומה גם כי מפורש יוצא לנו מדברי החינוך מצוה רנ"ב בדעת הרמב"ם ז"ל (ה' ע"ז פי"ב ה"ז) דאם גילח במספרים אסור. מדכתב לפיכך אם גילח זקנו במספרים פטור משמע פטור אבל אסור וכמו גבי איסורי שבת. ודלא כמ"ש מרן בכ"מ שם. ובאמת ראי' גדולה יש דכן כוונת הרמב"ם ז"ל מדנקט מקודם בהלכה ו' ומותר ללקט הפיאות במספרים וכו' וכאן נקט לשון פטור משמע דפטור אבל אסור. וכן ראיתי לרבינו מסעיד ח"י ז"ל בס' מעשה רוקח על הרמב"ם ה' ע"ז שם שכתב וז"ל במספרים פטור משמע דפטור אבל אסור קאמר. אמנם מרן ז"ל הוכיח דפטור ומותר הוא עיין עליו ומ"מ יש לגמגם דלמה לא כתב לשון מותר וכמש"כ בהלכה ח' בדין השפה לקמיה עכ"ל. א"כ כיון דחזינן דבהלכה ו' גבי פיאות הראש כ' הרמב"ם ז"ל מותר. ובהלכה ח' גבי דין השפה כתב ג"כ מותר. ורק בהלכה ז' גבי זקן כתב פטור א"כ ברור דפטור אבל אסור. והנה ראיתי בס' מנחת חינוך (מצוה רנ"ב) שכתב דמצד הסברא נראה כשיטת הכ"מ ז"ל דמה גבי פיאה דיש שיטות דחייב אפי' בלא תער כ' הרמב"ם דמותר אף לכתחלה מכש"כ גבי זקן דכ"ע מודים מותר אף לכתחלה עכ"ל. אבל לענ"ד אי משום הא לא איריא דהנה ידוע דשיטת הרמב"ם ז"ל דגם בפיאות הראש לא נאסר אלא השחתה בתער דהוא סובר הא דאיתא במכות (ד"כ ע"א) ואינו חייב עד שיטלנו בתער קאי שם לפיאות הראש דפסק כן מתוך התוספתא ועיין בטוש"ע (יור"ד סי' קפ"א) ובאורך בס' מעשה רוקח מהגה"ק מהר"א אבד"ק אמשטרדם ז"ל שהביא גם כ"ת א"כ שפיר י"ל דכונת הרמב"ם ז"ל בזקן דפטור אבל אסור ופשוט. וכן הוא לשון הפסיקתא זוטרתי פ' קדושים הא אם גילח במספרים פטור ע"ש. ויש תחת ידי פנקס קטן עם רשימות לזכרון מכתי"ק הגה"ק רשכבה"ג רבינו צבי הירש ז"ל אבדק"ק ברלין וכ' בזה"ל: עיין להרב בתשובת שמש צדקה (חלק י"ד סי' ס"א) וכבר השיב עליו הרב מהר"י אירגאס ז"ל בתשו' דברי יוסף (סי' ל"ו). ושוב ראיתי להרב מהר"ד פארדו בתשו' מכתם לדוד (סי' כ"ח) עכ"ל

והנה בודאי, יש לנו ללמוד משבטי י"ה ויוסף צדיקא כמבואר בפ' מקץ (מ"ב ח') ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. וברש"י שם מש"ס כתובות (דכ"ז וב"מ דל"ט) לפי שהניחם חתומי זקן וכו' ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן עיי"ש. וכמה הרעישו ע"ז גאוני וקדושי עליון משוש דור ודור זי"ע. ומהם דודי זקני הגה"ק מופת דורו רבינו יעקב עמדן בסידור בהל' ת"ב שער הדלק וז"ל: אבל יותר מזו עושין הזכרים הנקראים בשם יהודים המגלחים פאותיהם להתדמות לנקבות ועוקרים כעשרה לאווין מתורת משה בכל יום בגלוי פנים וכו'. ונבאר מ"ש ממספר קרוב לעשרה במנינים. ואמנם ידוע שהמקיף פאת ראשו וכו' עובר בב' לאווין. ואם גם את הזקן תספה נוספו ה' לאווין הרי ז' ולאו דלא ילבש גבר שמלת אשה שאפילו המלקט שערה לבנה מתוך שחורות עובר בזה. יש כאן ח'. ועוד בה אחת כפולה עשיריה. הוא אזהרת ובחוקותיהם לא תלכו. ולא תלכו בחקות הגוי וכו' גי' תרי"ג מצות של תורה וז' של דבריהם ר"ל שכולן תלויות בשמירת העשרה הנ"ל. ובביטול אלה כולן נמשכין אחריהם. כי העובר אפי' מצות ל"ת א' בשאט נפש הרי הוא מין וכופר בכל התורה כולה וחמור מהנכשל בערוה של כרת מחמת שיצרו תוקפו ויש לו תקנה בתשובה. מה שאין כן המרים יד אפילו באות א' מהתורה וכו' והוא אפיקורוס וכו' וכמ"ש הוי מושכי העון כעבות העגלה ע"י התשוקה נמרצת להדמות לבני נכר. הרי בלי בושה ע"ע שאין להם חלק באלקי ישראל וכו' עיי"ש ובכמה דרשות דברי שלהבת יה מקדוש ישראל בס' יערות דבש ע"ש. והנה מה טוב ומה נעים דברי קדוש זקני הגאון רשכבה"ג בעל הפלאה ז"ל בס' פנים יפות פ' קדושים (י"ט כ"ז) וז"ל: ודורשי רשומות אמרו שעונש הוא שמשחית הזקן שהשדים בדמות פרות מענשין אותו ואמרו ז"ל הרמז ע"ז שר"ת 'פאת 'ראשכם 'ולא 'תשחית הוא פרות. ויש לרמז בזה במ"ש דהע"ה אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. כי הזקן