תירוש ויצהר (שו"ת) קע

ז"ל כו' עכ"ל. והנה באחרונים נמצא החיוב להתענות רק יום אחד עיין אליהו רבה סוף סי' מ"ם ובבאר היטב או"ח סי' תקע"א שכ' בשם הכנה"ג דאם נפלו תפילין או ס"ת דיתענה רק אותו היום. ובשבת למחר עיי"ש. ועיין בס' ברכי יוסף חיו"ד סי' רפ"ב מהגאון הקדוש מרחיד"א ז"ל שכ' וז"ל: שמענו שבק"ק אחת שנפל ס"ת הורה הרב מהמקום שיתענו כל הקהל בה"ב לכפר עון שנתבזה הס"ת. ולדעתי הקצרה מדינא אין הרואה שנפל הס"ת חייב להתענות. אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו ושעתו עכ"ל. אמנם ראיתי בשו"ת מהר"ם א"ש חאו"ח סי' וא"ו אחר אריכות פלפולו בזה כ' סמך דכל הרואין בנפילת ס"ת יתענו עיי"ש. וכ"כ בשו"ת יד אלעזר סי' קכ"ו דלפי טעם המהר"י מברונא נראה דהיטב נשתרבב המנהג בישראל שמתענין כל הצבור שראו ס"ת נפל לארץ משום דלכולם בא האות והסימן שצריכין תשובה. וזה אינו סותר למש"כ הגאון מרחיד"א בס' מחזיק ברכה או"ח סי' מ"ם ובשו"ת חיים שאל סי' י"ב דאין הרואין שנפלו תפילין חייבים להתענות די"ל דוקא בתפילין דינא הכי שרק לו לבדו הראו מן השמים. משא"כ בס"ת דכל הקהל מישך שייכים בי' בודאי דלכולם שראו והיו במעמד ההוא הראו להם מן השמים דצריכים תשובה עכ"ל. עכ"פ לפי דעתי העני' דהאיש שפתח הארה"ק וגרם לנפילת הס"ת. וכן מי שהעמיד הס"ת לארון באופן כזה שלא יעמוד כתקנו צריכים להתענות בה"ב. וכל הקהל הקודש שהיו במעמד הנורא הזה וראו בזיון הס"ת בנפילתה. אשר אין לנו שיור רק התורה הזאת די להם תענית יום אחד אחר חג הסוכות אי"ה. ואותן שהם חלושי המזג ואין כוחם בריא יוכלו לפדות א"ע בממון כמסת ידם ונדבתם. ולהפריש אותו המעות לתלמוד תורה או להשיא יתומים. שהם מהדברים שמוכרים ס"ת בשביל זאת. וה' יסלח ויכפר להם כי לכל העם בשגגה

שוב ראיתי מש"כ בזה בס' דברי שאול סנהדרין (דף מ"ג). ועיין בס' גנזי חיים (מ"ס אות ל"א) שכ' וז"ל בכנה"ג (ביו"ד סי' רפ"ב) הגה"ט אות ג' עיי"ש. וכ"כ בס' אמת ליעקב (סי' ג' אות י"א) כו'. ועיין בס' נהר שלום (או"ח סי' תקס"ו) במעשה שהי' שנפל ס"ת מידו בביהכ"נ וגזר הרב תענית לכל הציבור ב' וה' וב' יע"ש. ועיין להרב שיורי ברכה שם (ביו"ד אות ד') שכ' דמדינא אין חיוב על הרואה להתענות אבל כל רב יוכל לתקן בעירו יע"ש. וכ"כ בשו"ת באר המים (חאו"ח סי' כ') ובעיקרי הד"ט (או"ח סי' ב' אות ט"ו וסי' כ"ה וביו"ד סי' נ"ו אות כ"ה) ושדה הארץ ח"ג (סי' ל"א) ומנהג עירינו להכריז תענית יום אחד ולימוד באותו ביהכ"נ בלבד כו' עיי"ש. ועי' בקול סופר יומא אות שע"ב. ובשו"ת תרשיש שהם סי' ד'. ומה שכ' אלי בתשובה בשו"ת הרי בשמים מה"ת סי' קל"ט בענין כזה. גם נשאלתי בענין כזה מהרב קארלבאך מעיר קעמניץ באשכנז

ובשנת תרמ"ד הי' מקרה לא טובה בעיר בילגורייא בליל שמחת תורה בעת ההקפות שאחז איש אחד ס"ת שהיתה קרועה לשמוח עמה ונפלה מידו לארץ חצי הספר. וביום ש"ת נעשה שנית הקפות עם ס"ת זה וקרה גם שם כמקרה הלילה. וכל עמה נאנחים ומבקשים לדעת הנפש החוטאת במה תתכפר וגם כל העומדים שמה אם צריכים כפרה. והיה לי אז מו"מ בהלכה זו עם יד"נ הגאון ר' יעקב שור. בהיותו רב בדארנא. וזאת אשר כ'. מה אשיב על דבר שאין לו שורש בש"ס ומנהג העולם ידוע שנהגו להתענות בזה ארבעים יום והחלושים פודין עצמן בצדקה אבל לא נודע יסוד למנהג זה ובשו"ת משפטי שמואל שהביא המג"א בסי' מ"ד וכן בכפות תמרים לסוכה מ"א חקרו למצוא סמך אם זה יחשב בזיון. ובאמת לדעתי הוא מבואר מן הש"ס במ"ק (דף כ"ה ע"א) דמייתי מר"ה שרצה לישב על מטה והי' ס"ת מונח עלי' וכף כדא אארעא והניח ס"ת עלי' עיי"ש. הרי מבואר דלהניחה על הארץ אסור משום בזיון הספר. וכ"ש בנפלה דהוי בזיון טפי וא"צ ראי' לזה כי ענין בזיון וכבוד היא מן המפורסמיות וכיון דז"פ דיחשב בזיון גדול י"ל דמש"ה נהגו להתענות ארבעים יום ונלמוד מהא דש"ס מ"ק שם שאמרו על ר"ה דפ"א נתהפך לו רצועה דתפילין והתענה ארבעים תעניות ע"ש ובע"כ משום דחשבהו לבזיון הואיל דרצועות שחורות מבחוץ הלמ"מ ואף דר"ה לחסידתו החמיר על עצמו מ"מ למידין מזה דבבזיון גדול יש להתענות ארבעים יום וכיון דס"ת קדושתו חמורה מקדושת תפילין כמו שבארתי בספרי שו"ת דברי יעקב ח"א ונפילתה לארץ הוא בזיון גדול ע"כ נהגו להתענות ארבעים יום ויש בזה גם רמז לתורה שניתנה בארבעים יום ואשכחן ג"כ בכ"ד שתענית על דבר גדול שיעורו ארבעים יום עיין ש"ס ב"מ (דפ"ה סע"א) ברב יוסף ור"ז

אלא שנהגו העולם להקל בכה"ג שלא נפלה רק מחצית הספר ומחצה השני' נשאר בידו ובפרט בנ"ד דאנוס הי' דלא הו"ל לאסוקי אדעתי' שהס"ת קרועה היא ועיין ברמ"א יו"ד סי' קפ"ה בשימשה שלא בעת וסתה. ואולם אנשי בהכנ"ס השני שעשו הקפות בס"ת זה גם ביום המחרת וקרה להם כזאת יש להחמיר עליהם ביותר דהם חשובין פושעים בזה וראי' מהא דאמרינן בש"ס נזיר (דף כ"ג ע"א) ופושעים יכשלו בם זה לוט ושתי בנותיו ופריך הש"ס והא מינס אנוס ומשני נ"מ דלפניא אחרינא לא איבעי' לי' למישתי חמרא עיי"ש. הרי מבואר דהגם דבלילה השני' ג"כ הי' אונס בגוף המעשה שגם אז הי' מוטל שותה שכור ולא ידע את כל הנעשה עמו מ"מ כיון שכבר נודע לו אשר קרה לו בלילה הראשונה ע"י שתייתו שוב הו"ל לאסוקי אדעתי' שלא לשתות עוד פן יקרה אותו כמקרה לילה הראשונה והואיל שלא נזהר בזה מיקרי שוב פושע על גוף המעשה של לילה השני' ונ"ד דמיא ממש להאי דש"ס נזיר דע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם והיא ראי' אלימתא

אבל תם אני ולא אדע כי על שגגות בזיון של ס"ת צעקה גדולה בעיר ואימה גדולה וחשיכה נופלת עליהם ורוצין להרבות אילי נביות להתכפר אף כי הוא דבר שאין לו שורש בש"ס והאיך על בזיון גדול שיתבזה חכם העיר אין איש שם על לב לשאול כמה תעניתים יצטרכו כל השומעים להתענות ועד הנה לא שאלני אדם בזה דבר. ואני רגיל לפרש מה שאמר בש"ס מכות (כ"ב) כמה טפשאי הני גברי דקיימי מפני ס"ת ולא קיימי מפני גברא רבה דאילו בתורה כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא ע"ש. ולכאורה מה שאמר דקיימו מפני ס"ת אינו מובן דלא הי' לו רק לומר כמה טפשאי הני גברא דלא קיימי מפני גברא רבה. ובאמת כבר נתקשה הר"ן שם שנראה מזה דיותר יש חיוב לעמוד מפני ת"ח מלעמוד מפני ס"ת ובש"ס קידושין אמרינן להיפך מפני לומדיה עומדין מפניה לא כש"כ ועי' במהרי"ט בחי'. וגם גוף הדברים דאילו בתורה כתיב ארבעים יכנו וכו' המה סתומים דאטו מפני שבצרו הכאה אחת ממכות המגיע להחוטאים עי"ז יתחייב לעמוד מפניהם ונראה רק כמילי דבדיחותא ח"ו. ואולם הכוונה לדעתי כי באמת כל האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו כי לולא תורה שבע"פ המסורה לחכמי הדור אין אתנו לדעת עד מה שום מצוה ממצות התורה כי מי יאמר דוקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך היא מצות הנחת תפילין של ד' פרשיות ומי יאמר דולקחתם לכם פרי עץ הדר היינו אתרוג ומי יאמר עין וכו' היינו תשלומין ולא עין ממש וכן מי יאמר דארבעים יכנו היינו מנין הסמוך ולא ארבעים ממש וכן רבות כאלה ועיין רמב"ם בהקדמתו לזרעים וכיון שכל אחד יוכל לפרש כאות נפשו ממילא היתה נפלה התורה בכללה ואך חכמי הדור הם המאירים עינינו בהבנות אמיתיות דברי