תירוש ויצהר (שו"ת) קסט

ת"ל כהלכה. לכל שואל דת ודין וגם להשובי"ם. בלי כל שכר חלילה עד שעקרתי דירתי לפני הפסח לעיר בילגורייא. לכן אשיב עכ"פ בקיצור

והנה בתשובת צ"צ ובדברי חיים מהגה"ק מצאנז פוסלים בשמות כנ"ל ובנו"ב ובח"ס מחמירים במקומות עמידתם. ומדברי הש"ע ופ"ח לא אוכל למצוא מקום הכשר אם לא ע"י הדחק. ועכ"פ חובה ומצוה עלינו לזרז המסדרים הנ"ל לבל ירימו ידם מלהיות בעסקי גיטין אם לא מאיזה בקי היטב ואולי עמו יוכלו להצטרף

ובנוגע לאות ב' הנה שורש הנדר הוא (ביו"ד סי' רנ"ח) החילוק שבין קרקע למטלטלין. אמנם קשה להצדיק בני העיר עי' (בסי' רל"ב). ובטו"ז (בסי' רי"ח) שנאמן הנודר וברכ"ח שיוכל לחזור. וביותר דהוי דבר שאינו ברשותו כמבואר (בחו"מ סי' ר"ט) וע"ש בש"ך ובסמ"ע. ונגד חלק אשתו עי' באה"ע (סי' פ"ה) ומזה בש"ך (חו"מ סי' ר"ג) לענין קני את וחמור השלש דיעות יוכל הנודר לומר קים לי. ועי' בנו"ב קמא (בחו"מ סי' כ"ו וכ"ח) ובתנינא (קנ"ד) ובתשו' בית דוד בנדר שבטל מקצתו ממילא בטל כולו. ועוד לעשות שליש פסק רמ"א ובש"ך שהב"ד יכולים להתירו. אך זאת קשה בעיני לבל יקילו ראשם בנדרים אף כי הנודר בן תורה. אבל לענין נדרים אינו כן. ועוד שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון

ועל השלישי הנה בחו"מ (סי' קנ"ה) על המערער להביא ראי' אם לא בקיטרא וכדומה. ובסי' קמ"ו הבא מחמת ירושה כו'. ומה שכ' בס' זכור לאברהם בשם הרשד"ם שאין טוענין ליורש היינו בנזקין כקיטרא ובה"כ דלעולם לא מחזקינן בהם אבל בשאר מילי טוענין דאלת"ה הלא כל טו"ת יש נזק להשני. ומה שהביא בתשו' בית אפרים (סי' כ"ח) דדרך בע"ב להניח קרקע פנוי וכל בני אדם הולכים עליו אינו דומה לכאן. התם רוצה להחזיק בכולו מטעם שהחזיק בהליכה. אבל כאן הוא צריך לדרך משעת מכירה שאין לו אחר ומה שהמוכר צריך ליקח משום דבעין יפה מכר ודו"ק. ועוד כאן כבר החזיק בפני לוקח ראשון ושני ומהני מחילתם. ואילו הי' רק בשלישי לבד אולי הי' יכול לחזור כמבואר בחו"מ (סי' רמ"א) החילוק במחילה שבין מטלטלין לקרקע. אבל הכא היכא מהני מחאת השלישי נגד מחילת הראשונים והלוקח הראשון עודו חי ואומר כי לא עלה על דעתו מעולם למחות מלילך דרך שם האם יפרח באויר. ואף אם נאמר עכשיו כי מחילתו בטעות היתה. הלא גם בטעות אינו חוזר ועוד על הניזק לראי' כדין המע"ה. ואין להביא ראי' מתשו' (הב"ת סי' ז') בחזקת מי באר דאין טוענין וליורש. אינו דומה לזה כי גם באביו הי' יכול לחזור כמבואר (בסי' קע"ג) ברמ"א. אבל דרך הוי קנין בקרקע. ומדברי המחבר שם בסעי' (ד') מבואר להדיא באם קנו מאחים יש להם דרך וטוענים בשבילם הוא הדין ביורש. וא"ת מה מכר ראשון לשני כו' הלא גם בזה המע"ה – בדרך פשר עפ"י ד"ת נלע"ד להביא ראי' ממתני' (ב"ב ס"ד) לא את הבור וצריך המוכר לקנות לו דרך וקשה הי' למתניתין לומר שאין לו עליו דרך כמו במי שנאבד לו דרך אמרינן שיפרח או יתן מ"מ. גם הליועץ למוכר אשמעינן שהפוסקים הוסיפו (מהלוקח לילך לבורו ודותו) יקנה מאשר ירצה ובכ"מ אמרינן ג"כ אין להם דרך זע"ז גבי אחין ושותפין שחלקו. גם מה דפסקינן כר"ע דמקרב לר"ג הלא הלכה כר"ע רק מחבירו ובירושלמי אמרו שר"ע ואדמון אמרו דבר אחר הלא אדרבה מלשון המשנה מוכח דסבר ר"ע כחכמים דאלו לאדמון ילך בקצרה בחנם ולר"ע מוכרח לקנות

ע"כ אמרתי כך דהנה בגמ' רצו לאוקמי פלוגתא דר"ע ורבנן בפריחה ובדריסה. ודחה הגמ' דמסיפא מכרן לאחר יהי' סברתם הפוכה. ע"כ מוקמינן בעין יפה. מוכח משם דכסברות פריחה ודריסה לא פליגי דאל"כ ליפלגי בחדא. והנה לר"ע שסובר עין יפה נמצא כשמכרן יש לו בחנם מטעם פריחה ג"כ אינם אצל המוכר מה נעשה בטענתו דריסה וכמ"כ באם השאיר לעצמו יהי' אצלו פריחה ובהלוקח דריסה ע"כ אמר רע"ק שהמוכר מחויב להחזיר ללוקח בעד הדרך כפי ערך שלקח ממנו במכירתו. ואז אם נשאר הבור לעצמו אזי כשיחזיר לו ערך מה שקבל לא יהי' טענת דריסה ופריחה ואם מכרן יש ללוקח טענת פריחה ואין להמוכר רק לבקש שישלם לו רק ערך שיווי הדרך ע"ז נאמר עין יפה. ואין להקשות הו"ל למתני' לומר שהלוקח מחויב לתת לו דרך במחיר. הוה אמינא שהברירה ביד המוכר לבחור באיזה מקום שירצה. אבל ר"ע ואדמון אמרו ד"א ילך בקצרה מה שהלוקח יבחר לו. ע"כ הוסיפו הפוסקים תיבות הנ"ל. ועיין (בסי' רי"ד בסמ"ע ס"ק י"א) שבאם הלוקח יכול לעכב איכה יהי' שיורו וק"ל. וכן מוכח מס' יד הרמ"ה שכ' או יפריח היינו שאינו רוצה מה שיתן לו הלוקח. ומש"כ הרשב"ם (בדף פ"ב) לרבנן יפרח או שיפייס היינו דוקא לדידהו דסברי עין רעה ותמיד לטובת המוכר ובזה יהי' הסברות עין יפה לנפשו יותר ממוכר. עיין בחו"מ מוכח שהלוקח אינו יכול להרבות עליו או שיפרח ואיכה ילך לבורו ולדותו. יצא לנו מזה אף אם נאמר שמחויבים לקנות. עכ"פ אין להם לשלם יותר מכפי ערך שנתן הלוקח להמוכר הראשון. ובזה שלום על ישראל. וכל דברי אלה הנני אומר להלכה ולא למעשה כי יש עוד לעיין בזה: והנני ידידו יעוז סימן סז

ב"ה יום א' י"א תשרי שנת תרנ"ו פלונסק

לכבוד הגביר המפורסם מ' לייביש צמח נ"י ולהנגיד הנכבד מ' איטשע משה נ"י בכפר פראשקאווע

אחדשה"ט. ע"ד המקרה רע ר"ל אשר נהיתה ביוה"כ ביום אתמול בבית התפלה שלכם אשר בעת התפלה נתכבד אחד לגשת לפתוח הארה"ק. ובפתחו נפלה ס"ת לארץ. וכל הקהל הקודש דואגים ונאנחים ושואלין ודורשין לדעת במה תתכפר להם. וגם כל העומדים שמה אם צריכין כפרה. והנה ידוע בזה מנהג העולם להתענות ארבעים יום. והחלושים פודים עצמם בצדקה. והנה בשו"ת משפטי שמואל סי' י"ב הובא במג"א סי' מ"ד נשאל בזה מאיזה סמך נהגו העולם להתענות. והביא סמך מש"ס מועד קטן (דף כ"ו ע"א) מעובדא דשקיל התפילין ואחתי' אבי סדיא. ובס' כפות תמרים סוכה (דמ"א ע"ב) כ' סמך לזה מש"ס דסוכה שם. ובאחרונים כ' סמך מירושלמי הובא בתוס' סוטה (דל"ז ע"ב) רשב"י אומר כתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה וכי יש תורה נופלת רשב"א אומר זה החזן כו' וברמב"ן עה"ת פ' תבא סיים בזה וז"ל ואמרו ע"ד אגדה זה החזן שאינו מקים ספרי תורות להעמידן כתקנן שלא יפולו עכ"ל, ובשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"ז כ' דאם יקרה ח"ו כזאת הראו לו מן השמים שצריך תשובה כו' עיי"ש

ובנידון התענית כ' באגרות הרמ"ז הנדפסות בסי' ל"ו שיתענה אשר יפול מידו הס"ת ג' הפסקות של שני ימים שעולים לפ"א תעניות ועשה לו כונות לזה עיי"ש והביאו בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב וכ' עליו דכל כי הני מילי דמר הם מילי דחסידותא. ודאי הרוצה להחמיר על עצמו אשר צ"ם לו בדרך שכתב הנה שכרו אתו וחשב עם קונהו והא אשכחן דרב הונא התענה מ"ם תעניות על דאתהפכא לי' רצועה דתפילין אך להורות לרבים ודאי לא אמרה הרב