תירוש ויצהר (שו"ת) יז

סימן ה

בשם ה' ובעזרתו ית"ש, ווארשא

תפארת גדולה, ועטרת ישועה, לכבוד אוהביי בחורים כהלכה, חריפים ובקיאים, מופלגים בתורה, ויראת ה' טהורה, צנתרי דדהבא, מהוללים לשבח ותפארת, הלומדים בהישיבה הקדושה דעת משה' בעירנו, תחת השגחת הגה"צ שליט"א מפיאסעצנא, ה' עליהם יחיו

אחדשכה"ט באה"ר, כל חרט, כל עט, כל כנף, וכל נוצה לא יספיקו לתאר במו אף אחת מני אלף מרגשי גיל וחדוה עדן עונג ונחת אשר מלאו את חדרי לבבי, מקול מבשר ואומר מפי מכתבכם אלי אשר בקרוב תוציאו לאור ירחון הכרם, מאשר תביאו עולת חודש בחדשו, ח"ת בהלכה ופלפול, מאשר יחונן השי"ת אתכם לחדש בלימודכם, ושמו הכרם נאה לכם, ע"ד גמ' ברכות (דס"ג ע"ב) ת"ר כשנכנסו רבותינו בכרם ביבנה וכו', ובכתובות פ"ד מ"ו ובעדיות פ"ב מ"ד, ושם ברש"י והרע"ב לכרם ע"ש שהיו יושבים שורות שורות וכו' והוא מירושלמי ברכות פ"ד ה"א, וכי כרם היה שם אלא אלו ת"ח וכו' שורות שורות וכו', ובתרגום קהלת ב' ד' על פסוק נטעתי לי כרמים תנציבית לי כרמין ביבנה וכו' למשתי מנהון חמרא אנא ורבני סנהדרין ע"ש. ותפא"י כתובות שם וז"ל הבית המדרש שם נקרא כרם מדהיו יושבים שם חכמי ישראל בקביעות כגפני' נטועין שורות שורות, ומביניהן יוצא יין התורה משמח הלב ע"ש

ואשר בקשתם לשלוח לכם איזה ח"ת, לא אוכל להשיב פניכם ריקם, אם כי הנני ל"ע מחוסר בריאות, ועפ"י פקודת הרופאים נחוץ אני לנסוע לאוטוואצק, לגור שם איזה שבועות, הש"י ישלח לי רפואתו מקודש, ואבוא עכ"פ בקצירת האומר בגמ' ב"ק (דף ע"ב ע"ב) עד זומם חידוש הוא וכו' דאסהידו תרי בחד וכו', וראיתי בס' לוית חן פ' שופטים שהק' למ"ד עד זומם חידוש הוא מנ"ל דהא דאמרה תורה דין דעדים זוממים הוא אפי' במקום חידוש היינו תרי נגד תרי, דילמא דוקא באופן דליכא חידוש דהיינו תרי בחד ע"ש שתי' בדפח"ח דזאת נוכל ללמוד מהא דזוממי זוממין דאז שוב איכא תרי נגד תרי ועכ"ז האחרונים נאמנים ע"ש. ולענ"ד פשוט דזאת נוכל ללמוד מהמבואר (מכות דף ה' ע"ב) הרגו אין נהרגין דילפינן מקרא, וראיתי בס' אפריון שופטים סברא דהא לכאורה עד זומם חידוש דמה חזית וכו' רק דקודם שנהרג הנידן איכא חזקת כשרותו ופטור שלו המסייע לעדים האחרונים שבאים להזים לכך האחרונים נאמנים בכדי לפטור את הנידון. אבל לאחר שכבר נהרג דאז אין אנו דנין עליו עוד רק על העדים הראשונים ושוב ג"כ קשה מה חזית וכו' ושוב איכא חזקת כשרות לפטור את העדים הראשונים ומסייע להם לפטור אותם ונשאר באמת החזקה שהמה נאמנים יותר מהאחרונים, והנהרג על ידם הי' עפ"י דין אמת ע"ש

וא"כ מזה שפיר נודע לנו, דדין דעדים זוממים הוא אף בתרי נגד תרי במקום שיש גם חידוש, דאי רק תרי בחד, א"כ אין צריך לסייע חזקת כשרות, רק דממילא האחרונים נאמנים כיון שהם תרי נגד אחד, וא"כ גם בהרגו אמאי אין נהרגין, הא האחרונים נאמנים באמת והבן

והנה בטעם דכאשר זמם ולא כאשר עשה נודע סברת הרמב"ן, והחינוך,. והרע"ב בפ' שופטים דכיון שכבר נהרג הנידון א"כ בודאי חייב מיתה מצד חטא וגברא קטילא קטיל ע"ש, והובא בזה דבר נאה ומתקבל בס' עטרת זקנים בסו"ס פני אריה פ' תצא בפ' ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, מזה ראי' שהיו זכאים, והוא חפץ לעקרם, כיון דלא הי' כאשר עשה, ועי' בעטרת זקנים ויחי, והנה הקשיתי הא מ"מ המה כיוונו להרוג אדם שלא ידעו בחיובו וכעין שכ' האוה"ח פ' לך על חטא מצרים ששיעבדו את ישראל אף שנתחייבו גלות מצד גזירת השי"ת, משום דכונתם לא הי' לעשות בזה רצון השם רק לשעבדם ולצערם לטובת עצמם וחפץ לבבם הרע, ובזה פי' זקני הגה"ק שר התורה מו"ה דובעריש זצ"ל היילפרין ראב"ד ומגיד משרים דק"ק לובלין, בהגש"פ שפוך חמתך וכו' אשר לא ידעוך וכו' אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב וכו', היינו אף שהי' בגזירת השם. אבל המה לא אמרו לשם יחוד קבהו"ש אנו אוכלין את יעקב, היינו לקיים גזירת השם, רק עשו ברשעתם וטובתם, וזה אשר בשמך לא קראו בעת שאכל את יעקב, וזה אשר לא ידעוך, כי לא עשו בשם ה' ובשליחתו, ועיין במדרש איכה א' ד"ה היו צריה לראש, שוב ראיתי אשר בעדים זוממים הק' כן בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סי' פ"ג, ותי' בסברא דדוקא בהורג את האדם בפועל חייב, אף שבאמת הנהרג מחויב מצד גז"ד שמים, אבל מה שזממו להרוג כיון שאין ההריגה בפועל והנהרג באמת מחויב מיתה פטורים העדים ע"ש

אבל ראיתי לדודי זקיני הגאון בשו"ת כסדה"ר בשו"ת בשמים ראש סי' ש"א, שהק' על טעם הרמב"ן ז"ל מש"ס מכות (דף ה' ע"א), דאף שהרג בע"ש ומחויב מיתה מחטאו עכ"ז העדים חייבים ע"ש, והיא קו' עצומה, לכן נ"ל דבר חדש בסברת הרמב"ן דכוונתו הוא כסברת האפריון הנ"ל דע"י שכבר נהרג הנידן א"כ סיוע לעדים הראשונים שאמרו אמת דהא בלא זה ג"כ חידוש דמה חזית, רק דכל עוד שלא נידן בהריגה א"כ חזינן שמן השמים בא הצלת הנידן ע"י שבאו העדים האחרונים והזימום, וא"כ יש ראי' דהראשונים שקרנים דאל"כ לא היו באים המזימים דהא לא אצדיק רשע כתיב. אבל באם כבר נהרג א"כ זאת ראי' דהנידן הי' באמת מחויב מיתה, ולא רק מצד עבירה אחרת, רק מאותה עבירה עצמה שהעידו עדים הראשונים דהא כתיב ולא ירשיענו בהשפטו, ולא הי' יוצא משפט כזה מלפני ב"ד אשר אלקים נצב וכו' לדון אדם שלא כדין, א"ו דהאמת הוא כעדות הראשונים דמה חזית להאמין את האחרונים והבן

ובאמת מבואר כן בהרמב"ן שופטים בלשונו הזהב שכ', והטעם בזה שבעבור שהמשפט העדים וכו' שהם שנים ושנים וכו' צוה הכתוב להרגם כי בזכותו של ראובן שהי' נקי וצדיק בא המעשה הזאת ואלו הי' רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר כתיב כי לא אצדיק רשע, אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהי' אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעונו מת ואלו הי' צדיק וכו' עכתד"ק, א"כ מבואר בפירוש שכוונתו שהי' אמת כל אשר העידו עליו העדים הראשונים כנ"ל, א"כ לא קשה שוב מה שהעדים כוונו להרוג אותו דהא עתה אנו אומרים שהאמת הוא כהעדים הראשונים, והוא חטא באותו חטא עצמו שדנו אותו הב"ד, וכן מיושב קושי' דו"ז הכסדה"ר מהא דעדים שהעידו בע"ש הרג פלוני את הנפש דשם הם עכ"פ חייבו להמית אדם קודם שנודע חטאו וחיובו מע"ש וקודם שנגמר דינו, אבל כאן האמת הוא כפי עדותם והאדם נהרג על פי דין, וא"כ למה נחייבם דמה חזית שהאחרונים אמרו אמת וכו' והבן

ול"ז ניחא שיטת הריטב"א בנ"י ב"ב (דף נ"ו), דגם בממון אמרינן ולא כאשר עשה, וק' הא בממון עונשין מה"ד ואם כי אינו סובר כסברת התוס' ב"ק (דף ד') דממון איתא בחזרה, ועי' בהר"ן מכות (דף ב') (ובמק"א תירצתי עפ"י סברת הרשב"א ב"ק דף ב' דבור שאני, שאין עמה"ד דחידוש הוא, א"כ ניחא גם בעדים זוממים דחידוש הוא,