תירוש ויצהר (שו"ת) קסח

בקו"ע שם (סי' רפ"א וסי' רצ"ג) מבואר דהראנ"ח לא רצה לסמוך על סברת המהריב"ל. (ובסי' שס"ט) שם הובא דברי מהרי"ט (ח"א סי' כ"ד) שאין לסמוך ע"ז. ובשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קל"ט) דחה ראיות מהריב"ל מדברי התה"ד. והביא שגם בתשו' הראנ"ח (סי' ס"ט) הוכיח להיפוך. וכ"ה בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' כ"ו). ובשו"ת עבודת הגרשוני (סוס"י ס"ז. וסי' ע"ג). אולם בתשו' תורת חיים להרא"ש (ח"ב סי' נ"ה) הביא משו"ת מהרשד"ם (סי' נ"א) שעשה סניף מסברת מהריב"ל. והוא כתב דשא"ה שהי' רק איסור דרבנן והעלה דאין לצרף דברי מהריב"ל רק לספק. אבל זקני בשו"ת מהר"מ מפאדוה (סי' נ"ג) סמך על המהריב"ל בזה וא"כ יש לומר דג' רעיו היהודים אמרו קברנוהו

וראיתי בס' פתחי עזרה אע"ז (סי' י"ז סקמ"ד) שיצא לחדש דאף לשיטת רב אלפס דגם בשני עדים שייך בדדמי. מ"מ בשלשה מודה דל"א על בדדמי. ומיישב בזה קושית הרא"ש על הרי"ף מגמ' יבמות (דקט"ו). והא מאה נשים כע"א דמיא וכו' ע"ש. וכאן אמרו בפני העד ברוך ווייסמאן שלשה יהודים די ביסט דאך א ראדימער זאלסט וויסען אז אין דעם שווארצין אנטשיל איז אריין א שראפנעל אין דיא זייט אין איז געהרגיט געווארען אויפס טויט

ודבר חדש ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' מ"ט) ליד"נ הגאון מברזאן ז"ל שכ' וז"ל לענ"ד לפי החק והנימוס הנהוג בין העמים בזה"ז שבכל מלחמה אם רק אין בורחים כל הצבא למק"א נותנים חופש זל"ז לשעות קצובות לקבור הנהרגים ואז יוצאים פקודי החיל ועושים רשימה מי הם הנהרגים ובשעה זו אין פרץ ואין צוחה ועושים הכל בהשקט א"כ עדות זו אינו בגדר עד מלחמה לחוש שאומר בדדמי ע"י פחד המלחמה כי לא הי' שום פחד ומכירים את כאו"א וקוברים כל הנהרגים א"כ י"ל דבכה"ג א"צ לומר קברתיו וגם מסתמא הוי כאמר קברתיו וכו'. ואת"ל שכל החיל ברח ולא באו הנהרגים לידי קבורה. שוב י"ל דהוי ס"ס דיש לצרף דברי המהריב"ל וסייעתו. אבל לענ"ד ע"פ רוב אינו כן ואין לחוש בזה למיעוט לענין חשש בדדמי שהוא רק מדרבנן. ועכ"פ יש לסמוך בכה"ג ע"ד מהריב"ל ע"ש. ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קל"ז: ש"ב ידידו. סימן סו

בעזהש"י יום ועש"ק לך תר"ס תר"ס זאמושטץ

בחיר ה' ראש פנה. חולק לו בבינה. יודע מחשבות בחכמה ובתבונה. כבוד הרב הגאון המאוה"ג חריף ובקי. מצרף ככסף וכעמר נקי. כל ארזים לא ועממוהו. כל סתר לא יסתרהו. אוצר בלום. פרי עץ הדר. פארותיו ישלח תדיר. כקש"ת מ' צבי יחזקאל נ"י אבד"ק פלונסק יע"א

שלשה מטיבי צעד העומדים לפניו. וכבודו לא ישיבהו ריקם. כי יקוו לאור משפטו כיחלו למטר. כי בזמן אחד באו לפני הדברים הללו ואנכי התעכבתי הדברים עד אשר אבוא לפני אדוני ואגיד לדורשי דבר כאשר יצא מפורש מפי כ"ת כי"ב

אשה אחת באת אלי בגט פטורים מבעלה שכ"מ שפטרה מהחליצה ואחר דרישתי נודע לי שהב"ד המסדרים עקמו דרך נשים כמי שלא ידע בטיב גיטין. ומה נעשה בגיטין שכבר יצא מידיהם. גם בזאת האשה יש חשש עיגון. כי החולץ יבא לביתו קרוב לשנה ומי יודע מה יעשה בו אז א) ב"ד המסדרים רק שנים המה והמה קרובים האחד להשני דוד. כי בן אחיו הוא. ב) האשה הגידה להם כי יש לה שני שמות מהעריסה. אך בעלה ואמה יקראו לה רק באחת אך אחי' הבא אצלה לפרקים יקרא לה בשניהם. והמה כתבו רק שם אחד ולא כתבו וכל שום וחניכה. ג) שכתבו בגט כי האשה ובעלה עומדים במקום הכתיבה שמגרשים שם ובאמת היו בעיר אחרת שמעולם לא יוכלו שמה לגרש. ושמה חזרו הב"ד המסדרים והעדים ונתנו לה שם במקום הבעל והאשה

מבוקש ב' בעל ואשתו קנו יחד חנות והעלוהו בנימוס הרייענט כמשפט על שניהם יחד. ונפל עליהם עלילה והבריחו נכסיהם על אשה מקרובותיהם בכתב הנימוס כמשפט שמכרו לה רק הקרובה נתנה להם כתב מפורש בחת"י כי הממכר הי' רק לפנים כפי האמת ומתי שיאבו הזוג מוכרחת להחזיר להם חנותם בתוקף הנימוס ולא תבקש מהם שום דבר אך הוצאת כתיבת הרייענט יהי' מכיס הזוג. ומתה הקרובה והיורשים ימאנו מהשיב להזוג חנותם וקרבו למשפט והודו שהאמת עם הזוג אך יבקשו כל אחד מהיורשים לאמתחתו יוכל לעלות יותר משליש שיווי החנות. והלך בעל האשה לביהמ"ד ואמר בפני הקהל אם תהיו בעוזרי להוציא גזילתי מהגזלנים וגם אתם בני הקהלה תקילו מעלי משא מסים אשר תתגוללו עלי בכל שנה. אזי הנני נודר החנות על ת"ת. היינו כל ימי חיי יהי' ההכנסה שייך לי לפרנסתי. ואחר מותי יהי' החנות על ת"ת. רק באם שהיורשים יתעקשו מבלי השיב לי החנות אך ישלמו מחיר שווי' אזי אין להקהל חלק וטענה בהמעות. וכן נתן להם הכל בכתב. אשתו כששמעה מה שעשה בעלה. רצתה לביהמ"ד ולהרב מה עשה בעלי כמשוגע מי יפרנסהו. וכי יכול ליתן צדקה בשלי לא אחפוץ בנדרו. וזה כאיזה שנים שנדר והיורשים עומדים ברצחם יחזיקו החנות לא יענהו גם הכנסות מהשכירות החנות שדר בו השוכר לא יתן להם באמרו כי החנות אינו שלו ומוכרחים הזוג לתבוע בערכאותיהם להציל את שלהם. ובני העיר יעמדו מרחוק מהושיע להזוג. ועוד יוסיפו עליהם מכסי הקהלה יותר ויותר באמרם כי אין להם זרע והזוג אינם רוצים לתת להם. והאיש חוזר למעיקרא לאמור הלא לטובתי נדרתי ועתה אתם שוחקים ממני והרוצחים יגרשוני לילך בערכאות. גם אשתי תגרשני. ועתה יתבעו הקהל להזוג לקיים נדרם

עד השלישי אני בא. אחד מכר לחבירו בית עם כל הקרקע מסביב בנימוס הפקידה. ונשאר להמוכר במקצוע בית קטן לעצמו ודרך לצאת ולכנס להקטן אין רק מוכרחים ללכת על הקרקע של מתחת הבית הנמכר. והקרקע מחזקת רוחב משמונה עד תשעה אמות. והנה הלוקח הראשון הניח את המוכר ללכת דרך שם כשני חזקה ומכר להשני אשר קנה והשני הניח ג"כ את יורשי המוכר ללכת ג"כ כנ"ל יותר משני חזקה. והשני מכר כנ"ל לשלישי והניח ג"כ את היורשים ללכת כנ"ל הרבה יותר מחזקה באין מוחה מאומה. ועתה רוח אחרת עם השלישי ומוחה בהיורשים שיאחזו דרכם ויאבה לסתום הדרך ויפרחו באויר

ידידו דו"ש בלונ"ח ומצפה לתשובתו הרמה

נאום יהודא ליבוש הכהן ליברמאן

לכבוד ידידי הרה"ג וכו' נ"י

אם אמנם הנני מחוסר בריאות ל"ע. וקשה עלי העיון הנני זוכר אהבתו אלי בהיות מגורי בעירו והוא היה ראש המדברים בעת שבאו אלי אז בני עירו בבקשה לקבל עלי משרת הרבנות בע"ח זאמושטץ. בתחילת החורף דשנת תרמ"ד. ואם אמנם סרבתי אז ולא רציתי לקבל הכתב רבנות בח"י הקה"ק. וגם כ"ת בתוכם. עכ"ז הייתי משיב