תירוש ויצהר (שו"ת) קסו

י) והנה ראיתי בכתי"ק 'עיר מגרש' במס' גיטין (דף מ"ב ע"ב) לתו"ז הגאון בעל "מעון הברכות" שכתב וז"ל עבד שמכרו רבו לקנס וכו' עיין בש"ע (חו"מ סי' ר"ט) דעת קצת פוסקים דאם אמר שיקנה לכשיהי' בעולם קנה ולכאורה צ"ל לדידהו איבעי' דהכא כשלא אמר לשון לכשיהי' בעולם. ועפי"ז קשיא לי טובא בש"ס דרוצה למפשט מברייתא דיליד בית וכו' דאינו מכור דמי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא וכו' קשה לסברת הפשטן דלא אסיק דאיירי בטריפה עדיין קשה מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא והיינו דשוה כסף שיוכל למוכרו לקנס בלשון לכשיהי' בעולם דקנה וזה תמוה לכאורה. ונלענ"ד להמציא ענין חדש דהנה הסוברים בלשון לכשיהי' בעולם דקנה היינו דס"ל דרבנן דפליגי אדר"מ איירי כשלא אמר לשון זה. וי"ל ג"כ דוקא בדבר דעבידי דאתי כמו פירות דקל דפליגי ר"מ ורבנן. והיינו כמו שיש חילוק לר"מ בין עבידי דאתי כמו כן לרבנן באם אמר כשיהי' דקנה הוא רק בעבידי דאתי וכו' ופשיט שפיר וכו' עיי"ש

יא) והנה לסברת העיר מגרש יש ליישב קושית זקיני במקנה (דף ס"ב) ד"ה והנה יש עוד שיטה וכו' לשיטת הסוברים לכשיהי' בעולם דקנה והבן. אכן יש לדבר בזה בסברת התוס' הנ"ל דדווקא אם יש הרבה מי יימר אז הוי לא עבידי דאתי. או בסברת התוס' דאם הגוף בעולם לא בעינן עבידי דאתי והבן. גם ראיתי בכתי"ק על פ' מי שמת מבנו של חו"ז בעל עיר מגרש הגאון בעל משכן שילה שכ' להקשות בהא דכתב לי' לכשאקחך תהי' עצמך קנוי וכו' לדעת המרדכי שהובא ברמ"א (ר"ט) כשאמר שכשיהי' בעולם קנה א"כ קשה דלא מוכח דרבי ס"ל אא"מ דשלבל"ע. אכן לסברת אביו הגאון חו"ז ז"ל ניחא דהא לא הוי עבידי דאתי כדאיתא בתוס' ב"ב (דקנ"ז ע"א) ד"ה דאיקני דהני לא עבידי דאתי שיקנה נכסים וימכור עיי"ש. אכן באמת ליכא אלא חד מי יימר ולסברת התוס' ב"ב הוי עבידי דאתי וגם מבואר בב"מ (דט"ז) ר"ה אמר רב לכשאקננה וכו' אליבא דר"מ משמע דהוי עבידי דאתי. ועיין בשו"ת מהרי"א אסאד חאע"ז סי' נ"ט

יב) עוד נ"ל ליישב קושית התוס' ריש פ' המפקיד מהא דעבד בקנס בהקדם קושית הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף מ"ב) שהקשה דילמא במוכר עבד לקנס הוא מוכר גוף העבד שיהי' לו חלק בעבד היינו שלעצמו שייר העבד למלאכה ולחבירו הוא מוכר העבד לקנס והוי כמו במוכר העבד לשותפות ולא הוי דשלבל"ע עיי"ש. ולעד"נ דואת באמת כוונת האיבעי' אי נימא דלר"מ הוי ג"כ דשלבל"ע משום דלא עבידי דאתי או דגם לרבנן הא קאי עבד והוא מוכר באמת גוף העבד לקנסו. ופשטינן מהא דיליד בית שאינו שוה כסף ואי נימא דיש אופן מכירה העבד גופא לקנסו א"כ יש לו שוי' אלא בוודאי דאם אין העבד שוה כלום גם בתורת שותפות אין שייך בו מכירה. דדווקא באם שייר העבד לעצמו לצורך מלאכה היינו שהוא שוה עבור האדון הראשון אז שייך לומר שמוכר בהעבד עצמו חלק שותפות להשני היינו לקנסו. אבל כיון שאינו שוה כלום א"כ לא שייך לומר שהוא מוכר גוף העבד שיחול על החלק הזה זכות בהקנס רק שמוכר גוף הקנס וזאת באמת הוא דשלבל"ע. וכיון שכן שפיר הוי ההו"א מגמר' דעבד לקנסו עדיף מהא דפרה לכפילא דכאן אין שייך שותפות כיון דכל עוד שלא פירש רבא נעשה כאומר לכשתגנב וכו' היינו שהוא מוכר גם גוף הפרה לכפילו אז הי' הפירוש פשוט שהוא מוכר גוף הכפל וזאת הוא באמת דבר שחוץ מהפרה ולא חלק שותפות בגוף הפרה ושפיר הוי דשלבל"ע והבן. ועיין טיב גיטין שם ויש לדבר בזה בסברת הכ"מ (פכ"ג ה"מ) מה' מכירה לחלק בין פירות דקל דהפירות טפלים לדקל ובין פירות שובך עיין בשו"ת רע"א (סי' קמ"א) וכן כאן אם העבד אינו שוה כלום אז העבד טפל לקנסו

יג) קידושין (דס"ב ע"ב) נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ובתוס' שם הקשו דהוי מצי לשנויי לעיל הכי ועיין בהרשב"א שהביא באמת מהירושלמי לתרץ כן. ולעד"נ דלכאורה קשה הא יש בידו לגרשה על תנאי שתקבל קידושין חדשים אח"כ ולמה קאמר הגמרא דאין בידו לקדשה. וחפשתי ומצאתי שהקשה כן ידי"נ הגאון ז"ל בס' לקוטי בית אפרים (דף מ"ז ע"ב) ותירץ בדוחק. ולעד"נ דלא קשה כלל לפי מה דתניא בש"ס גיטין (דכ"א ע"ב) וקידושין (ד"ה ע"א) ע"מ שלא תשתה יין ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות וברש"י שם דכל ימי' נאגדת בו וכו'. ועיין ברש"י גיטין ובסוכה (דף כ"ד). וא"כ י"ל דענין גירושין כאילו אם יתנה עמה תנאי כזה אינם גירושין כלל דהא היא מקושרת בו לקיים תנאו להתקדש לו שנית. והנה זה ניחא בגט אשה דכתיב ספר כריתות דילפינן דבר הכורת וכו' אבל לעיל בשפחה שפיר יוכל להיות תנאי כזה שהוא נותן לה השיחרור ע"מ שתתקדש לו ושפיר הוי בידה לכך לא מתרץ שם הגמרא נהי דבידו וכו' והבן

יד) עוד נ"ל לתרץ בהקדם קושית הרשב"א על הגמרא נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה הא שניהם מרוצים עכשיו לכך. ותי' שמא אחר גירושין תהי' בדעת אחרת. וראיתי בס' חמדת שלמה למס' קידושין שהאריך בדברי הרשב"א. וכ' דתירוצו דחוק מאוד. ולעד"נ עפ"י מש"כ בחמדת שלמה שם דצריך להבין דאטו בשופטני עסקינן שיתן לה פרוטה להתקדש לו אחר שיגרשנה מה לו להטורח הזה לגרשה ולחזור לקדשה. וכ' אופן דמוכרח לכך כגון שמכר שדותיו ורוצה לעשות קנוניא שתגבה כתובתה ע"כ מגרשה כדי שתגבה כתובתה ואח"כ יחזור ויקדשנה ומחמת שירא שמא לא תרצה אח"כ להתקדש לו כשתגבה כתובתה ע"כ מקדשה קודם הגירושין שתהי' מקודשת לאחר שתתגרש. והיא ע"כ מרוצה בכך דלולא זאת לא יגרשנה ולא תוכל לגבות כתובתה ויוכל להיות שדחיקא לה אצל בעלה שאין לו לפרנסה וכדומה וכו'. ולפי"ז שפיר י"ל כיון דהיא מוכרחת להתרצות בקידושין כיון דרצונה בגירושין כדי לגבות כתובתה ואם לא תתרצה בהקידושין מהכ"ת יגרשנה שתגבה היא הכתובה ולו לא יהי' וע"כ אף שאומרת עכשיו שהיא מרוצה להתקדש דילמא אח"כ יהי' רוח אחרת עמה. כיון די"ל דמתחילה עשתה מחמת הכרח הגירושין עכת"ד. ולעד"נ לומר דבשלומא גבי שפחה בוודאי לא תחזרה מחפצה מקודם להתקדש לו כי באם לא היתה מבטיחה לו להתקדש לו לא הי' מפיק אותה לחירות ובודאי ניחא לה להיות משוחררת ועקרת הבית מלהיות שפחה ובפרט כיון שאנו רואין בעת שקיבלה הפרוטה שניחא לה להתקדש אליו בוודאי תיקום במהימנותה כסברת הש"ס ב"מ (דף ט"ז ע"א) ניחא לי' לאינש וכו'. אבל כאן בבעל ואשתו יוכל להיות שאח"כ תחזרה ולא תרצה להתקדש לו ואי משום דליקם במהימנות' הוא כיון שעשה הבעל שלא כהוגן לעשות קנוני' נגד הלקוחות תעשה גם היא שלא כהוגן ומה שתגבה מהלקוחות תקח. לעצמה ולא תתקדש לו עוד והבן ולכך לעיל לא מתרץ הגמרא בידה לקדשה דהא באמת כיון ששניהם נתרצו כן יקום. לא כן באומר לאשתו והבן

טו) והנה בענין שכתבתי לעיל בשם חו"ז הגה"ק בר"פ המפקיד לענין מכירת כתובה דהוי דשלבל"ע, ראיתי בכתי"ק בנו המשכן שילה בפ' מי שמת שתי' וז"ל ונראה פשוט דהנה המוכר שט"ח לחבירו דהוי מכירה אף שעדן אין חיוב ברור שמא ימחול קודם שבא זמן גוביינא ואף דחוזר אח"כ ע"י דיני דגרמי על המלוה מ"מ למה דפסקינן דחוזר רק מדד"ג לדמים שנתן ולית, לי' שבחא. וכמש"כ הרא"ש בב"מ במוכר שט"ח לחבירו א"כ השבח ליכא חיוב ברור. אכן אעפ"כ הוה מכירה מעליא דהוה חייב שהוא בעולם וחיוב ברור כעת. רק שהוא יוכל למחול זה לא מגרע כלל. והנה בכתובה פשוט האיך יוכל בעל עצמו לחייב חיוב שאינו ברור אם ימות הוא אכן זה אינו דחכמים חייבו בכתובה