תירוש ויצהר (שו"ת) קסב

ואין להוסיף על הטרפות שלא מצאנו חסר מקצת כיס הורדא בשיפולי שהוא טרפה עכ"ל. ועיי"ש (ס"ק קכ"ו). ועיי"ש בראש אפרים (סי' ל"ט סקע"ג) שכ' להכשיר וסיים וז"ל: וכ"כ בס' ארבעה טורי אבן בתשובותיו (סי' י"ט) מהגאון מ' משה אבד"ק זלאטשוב ז"ל שנשאל במה שאירע בכמה בהמות שהכיס של הורדא ניקב נקב מפולש. והשיב דבר זה לא נמצא בשום פוסק יהבו דלא לוסיף על הטרפות דאפי' ניטל הכים הרבה פוסקים מכשירים ומכש"כ בניקב דכשר. ואפי' רמ"א דמטריף בניטל בניקב מודה וכו' ומאן יהיב לן מבישרא ואכילנא משופרי שופרא וכן הסכים א"א הגאון החסיד אבד"ק אמשטרדם דכשר עכ"ל. וכן מבואר ממש"כ התבואות שור (סי' ל"ז סקמ"ד) כתב הז"ט סי' י"ד וכו' אמנם מה שכ' שם (סעיף ח') דבועה בכיס הורדא כשר לא מצאתי חולק עליו וצ"ל כוונתו דאפי' מעל"ע או בשיפול שבו דאלת"ה מאי קמ"ל ותו הא כתב טעמו דדמי לבועה בגרגרת דלא אמרינן בועה כא' בריאה עכ"ל הרי דבועה שהוא משום נקב אינו פוסל בכיס הורדא. ובאמת כ' על זה בראש אפרים (סי' ל"ז ס"ק ק"י) וז"ל והוא מדברי מהר"ם בת"ה בדין בועה בעינונותא סי' ב' שכ' וז"ל כיס הורדא שנמצא בה בועה כשרה שאינו במנין הבועות שמנו חז"ל וכ"כ הב"י מעשה שנמצא בה בועה בקנה וכו' ולכאורה משמע מזה דנקב פוסל בכיס הורדא רק משום דאין בועה וסרכא וכו' ובאמת ז"א דבלא"ה אין נקב פוסל בכיס הורדא כלל עכ"ל וכ"כ באמת הלב"ש שהבאתי דאין נקב בכיס הורדא ריעותא כלל. וראיתי בס' מקדש מעט (סי' ל"ה ס"ק קל"ו) שכ' בשם הגאון המובהק מ' יהושע ז"ל אבד"ק טארנאפאל בס' יהושע (סי' ל"ב) דאין להתיר בניקב הכיס אלא בנקב שאין בו חסרון. והוא כ' עליו וז"ל ול"נ דאפי' ניטל מיעוטו כשר כמש"כ בגידולי הקדש (אות כ"ח). ואין ס' יהושע תח"י לעיין בו. וכ"כ ידי"נ הגאבד"ק ברעזאן שי' בס' דעת תורה (אות ק"ד בסי' ל"ה) וז"ל: והנה בשו"ת ס' יהושע העלה כו' אבל מדברי כל האחרונים ל"נ כן. וכל שנשאר רובה יש להקל והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל. וכ"כ בשו"ת בית שלמה (חיו"ד סי' מ"ח) לדינא דבאם רוב הכיס נשאר, רק שחסר באמצע כעין נקב הא קי"ל דניקב כים הורדא כשר וכו' עיי"ש. והובא בס' יפה לבדיקה לידי"נ הג' שי' (שער א נתיב ד'). וכ"כ בס' מנחת הזבח (כלל ה' אות כ') וז"ל אבל ניקב הכיס כשרה. ועיין כן בס' מנחת יוסף (סי' ל"ה ענף ו' אות כ"ב) ובהגהות יד אברהם (סי' ל"ה)

וראיתי בשו"ת דברי חיים (ח"ב חיו"ד סי' כ"ו) לש"ב הגה"ק מצאנז ז"ל שכ' וז"ל: השאלה שניקב כיס הורדא שכ' רומכ"ת שראה בס' אחד מהאחרונים שאסר דומיא דחצר הכבד שניקב אתפלא מאוד מזו ההוראה הא גם בחצר הכבד הרשב"א והרא"ש ז"ל נתקשו בדברי בה"ג שהוא נגד דברי הש"ס ואין להוסיף על הטריפות. ועיין בפ"ת מ"ש שכמעט כל הראשונים לא ס"ל להא דבה"ג רק שאין חולקין על הגאון אך די בו חידושו שם בחצר הכבד אך ללמוד משם לריאה זה דבר שאין דעת התורה מחייב כי אין מדמין בטריפות ובהדי' מבואר בפ"ת (סי' מ"א) דכיס דאינוניתא כשר בניקב עיי"ש וכו' ודי לנו בגוף חומרת דכיס והפר"ח נתן אותם לטועים וצווח בחזקה להתיר כי הוא מנהג טעות ונהי שהתב"ש ז"ל כ' דחומרא זו נתייסד מסתמא עפ"י זקן וחכם גדול דמדינתינו ואין כח להתיר אך עכ"פ אינו רק מנהג שנתייסד עפ"י גדול ואיך נחמיר חומרא מה שמחמיר בה"ג בחצר הכבד דגם שם אינו רק חומרא ונוסיף חומרא על חומרא ובדבר טריפות דאפי' בדאורייתא אין מדמין טריפות זל"ז ודאי זה לא ניתן להאמר ויהי' מי שיהי' בעהמ"ח מספר זה אין שומעין לו והמחמיר עתיד ליתן את הדין וטועה בדבר משנה וד"ל עכ"ל. וכוונתו הוא להגאון מהרש"ק ק שהוא הי' האוסר בזה בספרו טטו"ד כנ"ל. שוב ראיתי אחר כותבי בזה בשו"ת אלף המגן (סי' כ"ו) שהביא ראי' להתיר בניקב הכיס ע"ד החידוד מהא דכ' השמ"ח (סי' ל"ט סכ"ג) להטריף בדין יתרת מקמא שעומדת בצד הורדא ונסרכה בכסדרן להורדא משום דלאו רבותא היא. ותמה עליו בראש אפרים (סקע"ח) בזה"ל: לא ידעתי איך יצוייר שתסרוך בכסדרן להורדא דהיינו מחיתוך לחיתוך כיון שצריכה להיות בכיס ואם כן איך אפשר שתהי' הסרכא מחיתוך היתרת לחיתוך עצמותה של ורדא ואם הורדא חוץ לכיסה עכ"פ צריכה להיות מונחת לשם כשנותנין אותה לתוכה ולא יצא ע"י נפיחת הריאה. וא"כ פשיטא כשיש סרכא דטריפה שהרי החוט במהרה ינתק כשתחזור לנוח בתוך הכיס וכו' עכ"ל. אכן להנ"ל אתי שפיר די"ל שהי' נקב בכיס הורדא ודרך אותו הנקב הי' סרכא בכסדרן מהורדא להיתרת. ואף שיש לצדד מ"מ המעיין יראה כי ראי' נכונה היא עכ"ל. ועיין בשו"ת יד מאיר (סי' כ"ד) שכ' דפשוט דניקב הכיס כשר וכן הסכימו כל האחרונים. ומ"ש רו"מ דכלל בידינו דכל שחסר טריפה גם ניטל טריפה טעות נזדקרה בקולמסו דלא נמצא כן ואינו כן כלל רק להיפך נאמר דכל שניקב טריפה גם ניטל טריפה ולא להיפך דהרי ניטל הכבד ולא נשתייר בו כזית טריפה וניקב כשר וכו' ובפרט כי כיס אין לו שורש בש"ס והבו דלא לוסיף עלה וכו' והברור דאין לפקפק כי ניקב הכיס הורדא כשר גמור דהרי עיקר הטעם דבעי' כיס כדי שלא יפול הורדא למטה וכל שיש איזה אחיזה בכיס כמות שהוא כשר והדברים ברורים עכ"ל. שוב ראיתי בזה בהקדמת ס' ברכת שלום ובשו"ת יד מאיר להרב מברעזאן עכ"פ כיון דכמעט כל האחרונים דעתם להכשיר וגם הגאונים מלבוב מכשירין כנ"ל. אין שום חשש כלל להחמיר: ידידו סימן סד ב"ה א' תשא תר"ס פלונסק

לכ' י"נ הרב הגאון מ' חיים נ"י לערמאן אור התורתו זורח בק' פלאצק

מכתבו קבלתי ואשר הציע לפני כ"ת מה שהקשו על הרשב"א והריטב"א בחי' לקדושין (דף כ"ד ע"ב) הכא במאי עסקינן דיהיב סמדר דלא כר' יוסי. הא כיון דממילא מוקי כר"מ דמעשר שני ממון גבוה ליקו בלא הגיע לסמדר דהא ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ומצי אתי אפי' כר' יוסי. ותי' כיון דבזה אין הלכה כר"מ דהא קי"ל אאמדשלבל"ע מש"ה לא מוקי בהכי ע"ש. ועי' בשו"ת רע"א סי' קל"ה מה שהק' עליהם. ולעד"נ לישב קושיותם בהקדם מה שראיתי בכתי"ק דו"ז הגה"ק ר' יוסף שמואל לאנדא אבד"ק קעמפנא שכ' וז"ל ויש לעיין דר"מ פליג אמתני' דפירות ערוגה זו וכו' אף דלא אמר כשיתלשו לר"מ יהי' הקדש אף דמחיוב על הפטור ומפטור על החיוב לכ"ע לא הוי תרומה כשלא אמר כשיתלשו הא ר"מ סובר אין אדם מוציא דבריו לבטלה בעירכין מבן חודש כמו דאמרינן בכתובות (דנ"ח) לרשב"ל דטעמא דר"מ משום דהוי כאילו אמר יקדשו ידים לעושיהם. דאף דלא אמר כיון דר"מ סובר אין אדם מוציא דבריו לבטלה הוי כאילו אמר יקדשו ידים. כ"כ הכא כשאמר פירות ערוגה וכו' יהי' כאילו אמר לכשיתלשו דמהני אכן יש לחלק קצת דהתם אם אמר יקדשו ידים הוי הקדש דבר שבא לעולם ולא הוי יותר מחדא ריעותא שלא אמר יקדשו ידיך אזי מצינו לר"מ דהוי כאילו אמר דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה כמו בעירוכין. משא"כ הכא דהוי תרתי לריעותא דלא אמר כשיתלשו. ואף אם אמר הוי דשלבל"ע ואף דר"מ ס"ל באמת דדשלבל"ע יוכל להקדיש דוקא באמר בפירוש יוכל להקדיש דשלבל"ע אבל כשלא אמר בפירוש להקדיש. לומר דהוי כאילו אמר זה לא מצינו לומר לר"מ. ודי לנו לומר דס"ל אדם מקדיש דשלבל"ע בהקדש או הקנה