תירוש ויצהר (שו"ת) קסא

ה"מ אם נסרך למקום שנטרף בנקב אבל אם נסרך למקום שאינו נטרף בנקב דומיא דריאה שנסרכה לדופן יש מכשירין וכו' עכ"ל. הרי מבואר דאין נקב פוסל בכיס הורדא דאל"כ פשיטא דל"מ בדיקה בעינונותא שנסרכה לכיסה כיון דאי נקיב האי טרפה ואי נקיב האי טריפה וכו' עיי"ש

האמנם לכאורה אין ראי' מהב"י דהא הב"י בעצמו (סו"ס מ"א) הקשה על דינא דהבה"ג דטרפש הכבד שניקב טריפה מהא דכ' הטור (בסי' ל"ט) דריאה שנסרכה לאחד מהמקומות שאין הנקב פוסל וכו' ולטרפשא וכו' ותירץ דאע"ג דניקב הטרפש טריפה עכ"ז שפיר חשב הטור טרפש עם המקומות שאין הנקב פוסל בהם לענין ריאה שנסרכה להם דכיון שאין האיסור מצד עצמו עיי"ש. וא"כ י"ל דגם גבי כיס הורדא אם כי הנקב פוסל בו אך כיון שאין הטרפות מצד עצמו לכך חשב עם המקומות שאין הנקב פוסל בהם והבן. וגם י"ל דאין ראי' משם דהא הדרכי משה שם כ' טעם אלו החכמים כדברי ר"י בן חביב להכשיר בעינונותא הסרוכה למקום שאינו נטרף בנקב וכו' עיי"ש. וא"כ דוקא לשיטתם של חכמי הספרדים המכשירים בחסר הכיס לגמרי שפיר הוי למקום שאינו נטרף בנקב וכן הוא באמת שיטת הב"י וכל גדולי הספרדים דחסר הכיס כשר עיין סי' ל"ה ועי' בפר"ח שם סקי"ג שכ' דהוא מנהג טעות וראוי לבטל המנהג. אבל לפי מה דאנן מטריפין בחסר הכיס עיין בתבואות שור (סי' ל"ה סקמ"ז) שכ' דאין לחוש להשחתת ממון דבל תשחית דגופי' ונשמתן עדיף שלא להקל למראה עינינו באיסורי דאורייתא ולסתור מנהגן של ישראל כו' ומנהגינו עפ"י גדולי אשכנז עיי"ש שצועק בקול חוצב להבות אש תוה"ק על דברי הפר"ח. א"כ י"ל דגם ניקב הכיס טריפה. והא דלא השמיענו הדרכי משה זאת אליבא דידן משום דבלא זה סיים שם דאין נפ"מ לדידן מפני שנהגו להטריף בסרוכה ריאה לדופן עיי"ש

אכן באמת שאלה זאת מבוארת בפרי מגדים (סי' ל"ה) במשבצות זהב (סק"ג) ופסק להכשיר. וזה לשונו ויראה לי דאם ניקב כים הורדא אף לדידן דחסר טריפה מ"מ ניקב כשר וראי' ממ"ש לקמן (סי' ל"ט) דאין סירכא פוסל בכיס לדופן ואין סירכא בלא נקב ואפ"ה כשירה עכ"ל. כוונתו למש"כ התב"ש בשמלה חדשה (סי' ל"ט סעי' ע"א) וז"ל וסירכא מכיס הורדא למקומות אחרים שאין הנקב פוסל כשר עכ"ל. וכ"כ בפרמ"ג (סי' ל"ט בשפתי דעת סק"ך) והובא כן בלבושי שרד (סי' ל"ו סק"ו) ושם בדיני תרתי לריעותא (ס"ק קל"ה) כ' ניקב כיס הורדא לא הוי ריעותא כלל עכ"ל

ויש לדבר בזה בדין המשאת בנימין (סי' ס"א) דמכשיר בב' כיסין הובא בש"ך (סי' ל"ה ס"ק י"ד) ועיי"ש ביד שאול שמביא, מתבו"ש שהקשה הא יתר כנטול. אכן אם נאמר כדעת הראשונים דיתר כניקב דמי וכאן בניקב הכיס כשר ולכך גם בב' כיסין היטב אשר דיבר המ"ב ויש לחלק והבן

והנה בהגהות הגאון רע"א ז"ל על הפרמ"ג (בסי' ל"ה ובסי' ל"ט) הקשה על ראייתו של הפרמ"ג מהא דסירכא בכיס כשר וכ' דאין ראי' די"ל דניקב פסול ונסרך כשר כיון דאין הנקב טריפה מצד עצמו רק מחמת הורד וכל שאין הטרפות מצד עצמו מהני קרום מחמת מכה כמו בסי' מ"א גבי טרפש הכבד דניקב טריפה ומ"מ בנסרך טרפש הכבד כשרה מכח דאין הטרפות מצד עצמו רק מצד הכבד. וא"כ גם בכיס הורדא כן ומנ"ל דכשר בניקב. ואין ראי' כלל מהא דהכשיר השמלה חדשה בסי' ל"ט בנסרך הכיס להא דניקב הכיס עיי"ש

אכן ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת (מה"ק סי' צדי"ק) שנשאל בזה על ראיית הפמ"ג ותי' וז"ל דיש לומר דכוונת הפמ"ג לאידך דיעה דסירכא טריפה מטעם דסופו לינקב א"כ ה"נ טריפה מטעם זה. ובשלמא בטרפש הכבד דאינה מתנענע אנה ואנה אין סוף הסירכא להתפרק והסירכא סותם הנקב אבל הריאה דמרחפת תמיד א"כ הכיס מתנענע עמו וסופה להתפרק ולמה כשירה ובע"כ דאין הנקב פוסל בכיס וא"ש עכ"ל. וכן רמז לתירוצו זה בהשמטות לשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' י"ג) וביאר יותר וכ' דאין להקשות על זה דאם מהני סתימה זו לשיטת רש"י דכבר הוי נקב ולא מהני סתימה דסירכא דסופו לסתור ואעפ"כ באם אין הנקב מטריף מצד עצמו אין סופו לסתור. מכ"ש לשיטת התוס' דהטעם דסופו להתפרק דאם אין הנקב מצד עצמו מטריף אין סופו להתפרק. וכ' דזה אינו דדוקא לשיטת רש"י דהסתימה סופו לסתור מכח המכה עצמה דהוי טרפה בזה אין הטריפה מעלה ארוכה מעלי' ולכך סופו להיות נסתר מצד עצמו מכת חולשתו דמכה שהיא טרפה אין בידה להעלות ארוכה חזקה רק חלושה וסופו לסתור. לכך בזה באם אין הטרפות מהנקב מפאת עצמו מעלה ארוכה מעליא ואין סופו לסתור מפאת עצמו. אבל לשיטת התוס' ולסברתו דסופו להתפרק מכח הנענוע בזה אין סברא לחלק בין אם הוי טרפה מצד עצמו או לא דמ"מ סופו להתפרק מכח הנענוע ומה לי אם יהי' טרפה מפאת עצמו או מצד דבר אחר הרי מה דסופו להתפרק לא ישגיח אם יהי' טרפה מצ"ע או מצד ד"א וזה ברור ואמת עכת"ד. וכ"כ שם בהשמטות (בטטו"ד מהד"ת סי' י"ח) ועיין להגאונים מלבוב בס' מאירת עינים (שורש שביעי ענף ב' הק"א) מה שפלפלו בדברי הפרמ"ג ז"ל ומסקי להכשיר עיי"ש

וכשאני לעצמו רציתי לתרץ ראיית הפרמ"ג. דבשלמא בכבד דאינו טריפה רק אם ניטל כולו וא"כ הרי חזינן דהכבד ישנו לכך שפיר מהני סתימה. אבל בורדא דנקב כל שהוא פוסל בו א"כ מה מועיל מה שעתה נסתם הנקב אולי ע"י הנקב שהי' בכיס תחילה ניקב הורדא וכבר נטרף ומה מהני אח"כ הסתימה אע"כ דניקב אינו פוסל בכיס. ומצאתי תי' זה בשו"ת טטו"ד (מה"ת בהשמטות סי' יו"ד) וסיים וז"ל: ואבאר יותר דלכאורה קשה גם בכבד מה מהני סתימה אח"כ כיון דכבר הי' נקב בטרפש ונטרף איך אח"כ תחזור להכשירה ע"י הסתימה. אך אתי שפיר דמה דהוי טריפה בניקב הטרפש היינו מכח דכל העומד להיות נטרף הוי כאלו כבר הי' כן דמה דהוי ממילא אף לרבנן אמרינן כל העומד כו' כמו שהי' כבר. לכך תינח אם לא נסתם הנקב. אבל אם ראינו דנסתם הנקב. א"כ כמו שהי' עומד להיות נאבד כל הכבד איגלאי מילתא דהי' עומד להיות נסתם טרם שניטל הכבד לכך לא נטרף מעולם. אבל בורדא דיש חשש שמא כבר ניקבה הורדא טרם שנסתם מה מועיל אח"כ הסתימה עכ"ל וכ"כ שם בהשמטות (סי' י"ג י"ח). ועוד י"ל לשיטת הרשב"א (בתה"א דף מ"ג) והובא בב"י (סוף סי' מ"א) דטריפות הכבד מטעם חסרה המרה הוא עיי"ש א"כ דוקא שם מועיל סתימה בטרפש כיון דאינו טרפות מצד עצמו רק מחמת הכבד. וטריפות הכבד אינו מצד עצמו רק מחמת המרה. אבל טרפות הכיס הוא מצד הורדא וטרפות הורדא הוא מצד עצמו שפיר לא יועיל סתימה רק מטעם דגם ניקב כשר והבן

אכן באמת כל הפוסקים חולקים על הרשב"א וסוברים דטריפות הכבד הוא ג"כ מצ"ע. ועיין בזה בהגהות יד אברהם (יו"ד סי' מ"א) מה שמביא מתוס' קידושין (דנ"ז) ד"ה שחטה כו' גבי צפורי מצורע שניטל הכבד וצפורי מצורע הוא צפור דרור כדאיתא בנגעים פי"ד ומובא בטו"ז סי' פ"ב וצפור דרור אין מרה שלהם בכבד עיין בסי' מ"ב באחרונים הרי דאין טרפות הכבד משום מרה עיי"ש

האמנם לדינא י"ל דעדיף כוחא דהתירא ולהכשיר כיון דמאורן של ישראל בהלכה הפרמ"ג כ' בפשיטות להכשיר. וכן דעת הגאון רשכבה"ג בס' פרי תבואה שהבאתי לעיל. וכ"כ בס' ראש אפרים (סי' ל"ה סקפ"ב) בשם דודו הגאון המובהק ר' סענדיר מסאטינוב ז"ל וז"ל: שהרי הי' נשאר כיס הורדא זולת שהיתה חסירה מקצתה בתחתיתה