תירוש ויצהר (שו"ת) קס

עכ"פ מה שעבר אין. ומעתה חוב קדוש מוטל עליהם להשקיט הדבות שוא ולקיים דברי חז"ל שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי. והשי"ת ישפות שלום להם וברכה באהלם נצח סלה ועד

כעתירת ידידם הכותב צבי יחזקאל מיכלזאהן בועד הרבנים דפה

גם אנכי ראיתי בכתב השאלה שהי' בעיר יאבלאנא. והרב המאוה"ג הכשיר במקום הפ"מ והורה כדת של תורה. ואין לערער ח"ו ולפקפק על הוראת הרב מרא דאתרא. וכל דברי ש"ב הגאון המפורסם הנ"ל כנים שכתב בחין מליצתו תוכחה מגולה מאהבה מסותרת שלא יאות כן לזלזל ח"ו בכבוד רב מרא דאתרא. ובטח יצייתו לדברי ש"ב הגאון ויפייסו את כבוד הרב שלהם. ויתברכו ממעון הברכות בשפע ברכה והצלחה

ידידכם דו"ש אהרן נפתלי בר"צ ז"ל זאוולאדאווער מו"צ דפה

לכבוד יד"נ הגאבד"ק יאבלאנא שי'

בין המון טרדותי העצומים. הנני שולח לכ"ת תשובותינו והסכמותינו להכשיר. ואל יתפלא שלא כתבנו טעם ונימוק מיסודי הש"ע ופוסקים. כי בכגון דא הנסיון למדונו שבמקום שיש עוררים מוטב יותר לכתוב בלי שום טעם. רק סתם כשר או... כי באם כותבים טעמים. מרבים מחלוקת וצד השני בא לפלפל ולדחות כפי דעתם. ואין קץ.. ומזקנים אתבונן מה שהביא הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע בתשובותיו כמ"פ בשם חותנו הוא דו"ז הגה"ק רשכבה"ג בעל ברוך טעם ז"ל. אשר לצד שכנגד טוב להשיב בלי שום ראיות וטעמים רק סתם. והרוצה לשמוע ישמע. ונגד המתעקש גרע יותר באם נאמר לו אופני ויסודי ההיתר. וביום ועש"ק קודם החג העבר. בא לכאן שאלה מהרב מווישעגראד. ושלח לכאן העוף אשר אברך אחד משם הורה להטריף והוא הכשיר. והשבתי אני עם הרב ר' שלמה דוד כהנא שי' שהדין עם הרב שכשר. וג"כ לא כתבנו שום טעם ומראה מקומות

בדבר השאלה שהי' סוס ופרה ברפת אחד ובעט הסוס בפרה איזה פעמים ונפלה ברפת ולא הלכה. ושחטוה אח"כ. והשוחט הביט על פרכוס כדין. והי' הפרכוס כדין. ואחר השחיטה בדקו החוט והי' שלם בלא שום שינוי מראה רק הי' על הבשר איזה בהרות וגם צלע אחת נשבר מחמת הכאה ולא הי' עוקץ

והנה עיקר השאלה היא מצד דין נפולה וכפי המבואר בט"ז וש"ך סי' נ"ח הא בזכרים המנגחים זא"ז דנפל לארץ חיישינן. והקשו מהא דבית המטבחיים אין, בו משום ריסוק איברים מפני שנועץ צפרניו עד שמגיע לארץ. וכתבו החילוק משום דבזכרים המנגחין זא"ז כל אחד חושב שיפיל וינצח חבירו מש"ה מחמרינן אבל בהא דבית המטבחיים שיודע שרוצים להפילו והוא אינו עושה שום פעולה מש"ה אין בו משום ריסוק אברים. וא"כ בנ"ד בסוס נגד פרה שהפרה בטח לא עלתה בדעתה לנגח הסוס רק הסוס נגח את הפרה וא"כ אמדה עצמה שלא יזיק לה הנפילה משום דהוי הנפילה מדעת משום דלא חשבה לנגח אותו. וכן פסק הגאון המובהק מבערזאן בס' דע"ת במקום הפ"מ לסמוך ע"ז היכא דהמנגח לא נגח חבירו ונפל בפחות מעשרה טפחים דיש להקל בהפ"מ היכא דלא נודע דנפלה בב"א. ומלבד זה יש עוד צירוף דעת הפרי תואר הובא בדרכי תשובה סימן נ"ח ס"ק י"ח היכא דהכה אותה וע"י הכאה נכאבה ונפלה אינה בכלל הפילוה אחרים רק תלינן דנפלה מחמת הכאב. ובנ"ד יש לצדד לתלות דמחמת הכאב נפלה ולא חיישינן לריסוק אברים. ובצירוף דלא נחשב הפילוה אחרים משום דאמדה נפשה כמו בית המטבחיים דאין בו משום ריסוק אברים. וגם לא הי' י' טפחים רק נחשב לארבעה טפחים מכריסא לארעא. וא"כ בצירוף ב' צדדים אלו דעת הפוסקים הנ"ל דהיכא דהמנוגח לא נגח יש להקל בנפלה בפחות מעשרה טפחים. וגם בנ"ד יש לתלות שנפלה מחמת הכאב ולא נתרסקו אברי'. וגם לא נודע שנפלה בב"א יש לתלות שנפלה מחמת בעיטת איזה פעמים. ויש לתלות שמחמת הכאב נפלה. ומחמת חשש הכאה נגד השדרה ע"ז מועיל בדיקת החוט. וכבר בדק החוט והי' שלם בלא שום ריעותא ובמקום הפ"מ כשר. ויפה הורה הרב מרא דאתרא

ב"ה יום ב' אמור י"ח למב"י תרפ"ט יאבלאנע

שלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון הגדול. החו"ב. חו"פ. מנורה הטהורה. לו נפתחו שערי אורה. ידיו רב לו. תהלתו מלאה בכל קצוי ארץ וים רחוקים. המאיר עיני חכמים בהלכה. נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א בוועה"ר בווארשא

אחדשה"ט השו"ת השגתי לנכון וכתבתי בחזרה העתקה אות באות כאשר כ"ת בקש ממני. וממעמקי לב אתן תודה ושבח לכ"ת בעד התשובה כי היא למשיב נפשי. והיושב בשמים ישלח לו עכ"י ברכה בכפלים בכו"פ ברוב"ג נצח סלה ועד

ידידו המברכו בכל טוב ובכל רגשי הכבוד

יעקב שכנא דאמב אבד"ק יאבלאנא והגליל: סימן סג

בשם ה' א' נח תרס"ו פלונסק

לכבוד ידידי החו"ב וכו' מ' שמעון מנחם מענדיל שו"ב בק' גאוורטשוב נ"י:

בדבר שאלתו בכיס הוורדא שניקב וכו' אמרתי לברר הענין בעזה"י מפי ספרים וסופרים. הנה, בשו"ת טוב טעם ודעת (מה"ת סי' י"ט) כתב וז"ל: הנה אם ניקב הכיס לא נתבאר בכאן מה דינו. ולכאורה נראה לפי הכלל דקי"ל ביו"ד סי' נו"ן שכל שחסר טריפה גם בניקב טרפה. א"כ ה"נ כיון דחסר טרפה אף ניקב טרפה ודומה ממש לטרפש הכבד לקמן (בסי' מ"א) דג"כ לא הוי טרפה מצד עצמו רק מצד שסוף הכבד ליטול ואעפ"כ טרפה בניקב. ה"ה נמי בכיס אף שטרפות הוי רק בעבור הורדא מ"מ טריפה בניקב כמו בחסר. מיהו אם הסירכא סותמת הנקב מהני בכיס כמו בטרפש הכבד לקמן שכתבו דכל דבר שאין טרפה מצד עצמו רק מצד דבר אחר מהני סתימת סירכא יע"ש. ה"ה נמי בטריפות הכיס כן נלפע"ד נכון עכ"ל. וכן מסיק הגאון מהרש"ק לדינא בטוטו"ד מה"ת בהשמטות סי' י"ח עיי"ש. אכן ראיתי בס' פרי תבואה (סי' ל"ט סעי' ס"ב) שכ' בזה להכשיר

והנה בס' ראש אפרים שם מראה מקום לדין זה שהדבר מפורש יוצא להכשיר (בב"י סי' ל"ט) בשם מהר"י בן חביב שכ' דלהי"א דמהני בדיקה בסרוכה לדופן גס בורדא מהני בדיקה בין סרוכה לגרגרת כו' ועינונותא הסרוכה לכיסה הכל כשר בבדיקה וכן השיב הר"ר יוסף בן ישועה ז"ל דריאה הסרוכה לגרגרת כו' כיון שאין הנקב פוסל בהם אם עולה בנפיחה כשרה. וה"ה יהי' הטעם לורדא הסמוכה לכיסה שאם עולה בנפיחה כשרה כו' ע"ש וכ' בדרכי משה (אות י"ד) אע"ג דבשלא כסדרן ל"מ בדיקה