תירוש ויצהר (שו"ת) קנט

שהה עמה עשר שנים ולא ילדה רשאי אף לגרשה בע"כ. ובשו"ת שב יעקב סי' א' מתיר לישא אחרת בהיתר ק' רבנים. ובאמת הסברא נותנת דיותר טוב להתיר לישא על אשתו מלגרש בע"כ. דבשלמא אם נושא אשה אחרת. בנשואין שלו מקיים מ"ע דפ"ו. אבל כשמגרש אשתו בע"כ. בגירושין שלו אכתי לא מקיים מ"ע דפ"ו דהא עדיין לא נשא אשה אחרת. ומצינו סברא כזו בגמ' אימר לא יהבי לי' אחריתי. ואף שדעת זקני בשו"ת מהר"ם פאדבה סי' י"ג דיותר יש להתיר לגרש בע"כ מלישא אחרת. וכמו שמביאין בשמו בח"מ ובב"ש סי' קי"ט. היינו משום דזקיני המר"פ ז"ל ס"ל סברא אחריתא. והוא דרגמ"ה החרים שלא לישא אשה על אשתו אף במקום מצוה. ולגרש בע"כ לא החרים במקום מצוה כמבואר שם בתשובתו באורך. אבל הרמ"א ז"ל דלא ס"ל חילוק זה. דהא לא חילק שם בסי' קי"ט ובסי' א'. בין גירושין בע"כ ובין לישא אחרת. א"כ הדר י"ל אדרבא דיותר טוב להתיר לישא אחרת דמקיים תיכף מ"ע דפ"ו כנ"ל ודומה למה דאמרינן בעלמא גבי עשה דול"ת דבעינן דוקא בעידנא

שוב ראיתי בשו"ת נוב"י מה"ק חאהע"ז סי' א' שכ' ג"כ דיותר חמור גירושין בע"כ מלישא אחרת. והראי' דחרם שלא לישא אחרת קבע הגאון בו זמן עד סוף אלף החמישי. וחרם שלא לגרש בע"כ לא מצינו בשום מקום שקבע בו זמן

וכן ראיתי בשו"ת מהר"י הלוי סי' ר"א שהתיר בנידון כזה. וכ' כבר הראיתי לדעת דרוב האחרונים הסכימו דר"ג לא גזר במקום מצוה. גם הוכחתי דטוב יותר להתיר לו לישא אחרת מן גירושין בע"כ. אלא דהגאון נוב"י מהד"ק סי' א' כ' דלדעת הפוסקים דהך דינא דשהה עשר שנים ולא ילדה לא שייך רק בא"י ולא בחו"ל. וא"כ קשה לעשות מעשה להתיר. וכ"כ במהד"ת סי' ק"ב ק"ג. ולא ידעתי אמאי החמיר כ"כ לחוש לדיעה נדחית מן רוב הקדמונים. גם לא הובאה דיעה זו כלל בש"ע סי' קנ"ד. ואם המחבר לא חש לדיעה זו וסתם ופסק שכופין אותו להוציא ולא חש לגט מעושה שלא כדין שהוא גט פסול מה"ת אמאי נחוש אנחנו לאיסור חדר"ג. ובפרט לענין לישא אשה על אשתו שהוא איסור קל ואזלינן בספיקו להקל כמש"כ הב"ש סי' א' סקכ"א

עוד אפשר לומר דאף לדעת הסוברים דבחו"ל אין כופין אותו להוציא בשהה עשר שנים ולא ילדה. משום דעון ישיבת חו"ל גרם שלא הוליד. מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דהא אפשר שלא זכה להבנות ממנה. וכמ"ש סו"פ הבע"י דהרי אנו רואין כמה אלפים נפשות שמולידים בחו"ל וא"כ מהראוי לתלות שגם הוא אינו נענש מחמת ישיבת חו"ל ורק דמש"ה ס"ל להנך פוסקים דאין כופין אותו בחו"ל משום דמספק אין אנו יכולין לכופו דדילמא הוא מחמת ישיבת חו"ל וגם מאשה אחרת לא ילד. וא"כ אפשר דלדיעה זו לאחר חדר"ג גם אותה אין כופין לקבל גט בע"כ משום דמספק אין יכולין לכוף לא אותו ולא אותה. אבל אם הוא רוצה לישא אשה אחרת אין אנו יכולין לאסור עליו משום דישיבת חו"ל גרם וגם מאשה אחרת לא ילד. הא איהו יאמר אדרבה קים לי שאני מן הרוב המולידים בחו"ל וכמ"ש הרא"ש ורק דלא זכה להבנות ממנה ומאשה אחרת יוליד. ובפרט דבספק בזה אזלינן לקולא כמ"ש הב"ש ומכ"ש בזה דע"פ רוב הוא כן דלא זכה להבנות ממנה כמ"ש הרא"ש. וגם אא"ז בשו"ת חכם צבי סי' מ"א שהכריע כדעת הסוברים דאין כופין בחו"ל ואפ"ה התיר לישא אשה על אשתו אף בנשבע שלא ישא אחרת. ומכש"כ לענין חדר"ג. אלא דשם הי' עוד טעמים להתיר. וסיים דמכל הלין טעמי יש להתיר לו ע"פ מאה רבנים לישא אשה על אשתו אחר אשר ישליש לה כתובה ונדוניתה ובהתחייבות ליתן לה גט כאשר תחפוץ לקבלו ע"ש ומה גם דבשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ס"ו כ' דבשהה י' שנים ולא ילדה דעת הרבה פוסקים שמתירין לו לישא אחרת. ועיקר טעמם של החולקים משום דתלינן בעון חו"ל. כמ"ש בנוב"י. והיינו שאפשר שגם מאשה אחרת שישא אח"כ לא יוליד מחמת עון חו"ל ע"ש. וא"כ בנידון דידן שהוא קבע עכשיו דירתו בא"י ורוצה שם לישא אשה אחרת. בודאי דמתירין לו בכל אופן. ועי' בשו"ת הרי"ם סי' ל"ו. ובשו"ת דברי חיים

ב"ה ירושלים ב' לחדש מרחשון תרפ"ה

לכבוד הרב הגאון המפורסם וכו' מוה"ר צבי יחזקאל מיכלזון שליט"א רב בווארשא יע"א: שלום וברכה

נמסר לנו מכתבו היקר מיום ה' תרומה בענינו של הר' אלעזר מיארא. נפלאת הדבר בעינינו על מה לא גמר בעצמו את ההיתר שהוא התחיל בו. אך עכ"פ ינסה נא מעכת"ה להתרות בה עוד פעם גם בשמנו כי עליה לעמוד לדין עם בעלה פה בעצמה או ע"י מורשה מצדה או שתשלח טענותיה בכתב. ואם שלש אלה לא תעשה אזי יהא מההכרח להוציא ממסגר נפש בעלה להתירו לישא אחרת ע"י היתר מאה רבנים כדתוה"ק. ויואיל נא רומעכ"ת להודיענו תשובתה באר היטב וכתורה יעשה ברצ"ה. ובזה הננו דוש"ת באהבה וכבוד: נאום צבי פסח פראנק. ונאום ירוחם פישל בערינשטיין. המזכיר הכללי: מקום החותם שמואל אהרן וועבר. סימן סב

בשם ה' יום ג' קדושים תרפ"ה ווארשא

בדבר השאלה בעיר יאבלאנא שהיו סוס ופרה ברפת א' ובעט הסוס בפרה כמ"פ ונפלה על הארץ ולא הלכה ושחטוה אח"כ. והשוחט הביט על פירכוס כדין. והי' הפרכוס כדין. ואחר השחיטה בדקו החוט השדרה והי' שלם וטוב בלי שום שינוי וריעותא במראה. רק היו על הבשר מבחוץ איזה בהרות. וגם צלע אחת נשברה מחמת הכאה. ולא הי' עיקץ. ועיקר השאלה לענין נפילה. ובא השאלה לפני הרב המאוה"ג שי' אבד"ק הנ"ל והכשיר את הפרה. הנה יפה הורה ויפה הכשיר הה"ג שי'. בלי שום ערעור ופקפוק כלל. יאכלו ענוים וכו'. ואשר שמעתי כי יצאו שמה איזה מופלגי תורה לפקפק ע"ז. דבריהם אין בהם ממש. ופסקו של הרב שי' הוא כדת של תורה ודינו דין אמת. מיוסד על דברי גדולי הפוסקים אשר בית ישראל נשען עליהם

ותמה תמה אקרא נגד המערערים אשר כפי ששמעתי המה ת"ח וחרדים לדבר ה' איך לא חשו על בזיון כבודו שי' שהוא רב מובהק ומומחה בהוראה הרבה שנים ככל רב גדול בישראל. ובפרט בדור פרוץ כבימינו בעוה"ר אשר באם כבוד הרב בעירו מושפל בעיני ההמון. זאת גורם פירצות גם להבא אשר חות דעתו דעת תורה לא יהי' נשמע ומתקבל ח"ו. וזאת יוכל לגרום הירוס כל יסודי הדת ח"ו. ואם הי' להם איזה חשש על כשרות של הבהמה. הי' להם לשאול אותו בהצנע. בינם לבין עצמו של הרב בעירם. להודיעם חות דעתו. ושיברר להם מאיזה טעם דן להכשיר והוא בודאי הי' אומר להם יסודי ואופני ההכשר. ולא כאשר עשו לפרסם ברבים קלונו של הרב אשר ח"ו לא טוב הורה. ושיהי' מזה חילול ה' ובזיון ת"ח. לששונם של פורקי הדת אשר רק זאת כל תשוקתם לשמוע קלונו של הרב בעירם