תירוש ויצהר (שו"ת) קנח

גם שרר נגד הטעם שאמרה בפני יעקב. ומה דכתיב גבי שמעון ותקרא ע"ש בספר ד"י הנ"ל טעם אחר. אבל דברי האוה"ח עדיין אינו מיושב. אם לא שנאמר לחומר הנושא במה דיש לדקדק דבראובן כתיב "כי אמרה" ובשאר שבטים כתיב "ותאמר". וכן גבי משרע"ה כתיב ותאמר כי מן המים וגו'. ומשמע לו להאוה"ח דכוונת תוה"ק כי אמרה. היינו אמרה כבר קודם קריאת השם ראובן אמרה הטעם ובזה ג"כ מדוקדק לשון ותקרא מלה מהופכת מעתיד לעבר היינו דקריאת השם היה אח"כ. כנ"ל. ועיין בספר אבני שהם פרשת ויצא

כענין הנ"ל אנו רואים בימינו אלה בעוה"ר. ולכן החיוב מוטל על כ"א אשר חננו ה' בדעת ושכל ישר. לגלות נבלותם ולהראות לעין כל את טפשותם. לפקוח עינים המוכים בעורון ל"ע שלא ילכו שולל אחרי מתעיהם ושונאיהם ואויביהם בנפש. ויהי נועם הי"ת עליהם ויצליח דרכם לרומם קרן התוה"ק והאמינה. ולחלצה ממיצר. ולזרות העננים מע"פ השמש. כתקוות הצופים לישועת ישראל במהרה. ובתוכם גם אני הכואב ומיצר ונאנח וגונח: ידידו עוז. סימן ס

בשם ה' ווארשא

לכ' י"נ גיסי הרב הגאון וכו' מ' ישראל יחיאל שי' פרידלינג אבד"ק זאקשיוועק

מכתבך קבלתי. ומאד שמחתי לשמוע כי היית בזאמושטץ בעת חגיגת סיום הספר תורה הק' בביתכם ומפני סיבות שונות לא עלה בידי לנסוע גם אני

באור ליום ז' דחנוכה שנת תרמ"ו עשו קהלת הביהמ"ד בעירי קראסניבראד חינוך התחלת ס"ת. וגם אני בעזהש"י השתתפתי עמהם במצוה. ועיין שער בת רבים פ' וילך. ועמדתי בענין אשר נסתפקו האחרונים אי יוצאים ידי מצות כתיבת ס"ת בשותפות. וכאשר המנהג אשר עדה וקהל כותבים ס"ת בשותפות. ועיין בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ס"ב) ובפ"ת יו"ד (סי' ע"ר) בשם ספר פרדס דוד תצא. ועיין בספר לחמי תודה (ד' קכ"א) ובשו"ת בשמים ראש (סי' ל"ט) ובשו"ת נ"ח (חיו"ד סי' ע"ה) בזה. אשר לכאורה למאי דאיתא (ב"ב ד' קל"ז) דאין יוצאין באתרוג בשותפות משום דכתיב ולקחתם לכם וא"כ כמו כן נימא גם בכתיבת ס"ת דנאמר כתבו לכם דאין יוצאין בשותפות ועיי"ש ברשב"ם ב"ב שם. ועיין בספר ע"ח סי' ג' על הלכה שמביא מה שמדובר מזה באחרונים אשר אינם תח"י. ואלה הם: בשו"ת חסד לאברהם (סי' פ"ד) ובשו"ח באר יצחק (סי' י"ט) ובשו"ת בית יהודה חאו"ח (סי' כ"ג) ובספר בית אהרן (סי' י"ב סעיף י"ג) ובשו"ת עמק יהושע (סי' י"א) ובשו"ת שו"מ (ח"א סימן רס"ו) וביד שאול ובספר קנאת סופרים (סי' ב' ד' ו' י"ב) ובטוב טעם ודעת מהדורא ה' (סי' רל"ב) ובספרו סת"ם (סי' ע"ד) עיי"ש כי אינם תח"י

ולכאורה נ"ל ראי' מדעת הרמב"ם שאין יוצאין בשותפות דהא איתא בהרמב"ם ריש ה' ס"ת. כל איש ישראל וכו' ודייקו הפוסקים שסובר דאין אשה חייבת במצות כתיבת ס"ת ועיין בחינוך (מצוה תרי"ג) שכ' ג"כ דאין אשה חייבת ועיין מה שהקשה בשא"ר ועיין בברכ"י ריש ה' ס"ת

והנה ראיתי במנ"ח שם שכתב הטעם משום דאשה פסולה לכתיבת ס"ת ואם כן גם שליח אין ביכולתה לעשות משום דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי עיי"ש. והנה בתוס' קדושין (דכ"ג) תי' על הא דאין הגמרא נדרים מביא ראי' דשליחא דרחמנא משום דמי איכא מידי דבאמת זאת פשיטא להגמרא דשליחא דרחמנא הוי רק דהאיבעי' היא אי גם שלוחי דידן הוי. וא"כ אין ראי' משום מי איכא מידי דהא השליחות מועיל משום דנעשים שלוחא דרחמנא וממילא הוי גם שלוחי דידן ועיין בשו"ת דבר משה (ח"ב סי' כ"ד). ועיין בחי' רע"א כתובות (די"א) שמתרץ קושית האחרונים למה מקריבין קרבנות מן העכו"ם הא אין שליחות לעכו"ם ותירץ דבאמת שלוחי דרחמנא הוי ורק ממילא הוי השליחות גם לעכו"ם. וא"כ לפי"ז משמע דאין יוצאין בשותפות. דאי יוצאין א"כ גם נשים ליחייבו. ואם משום כל דלא מצי עביד לא מצי למיעבד שליח. יעשו שליח בשותפות עם זכרים וממילא יועיל השליחות גם לאשה. אלא ודאי דאין יוצאין בשותפות וא"כ שפיר אין אשה עושה שליח. (ועיין בשו"ת דב"מ לענין נשים בשחיטה בתוס' חגיגה דט"ו) ועיין עוד לענין כתיבת ס"ת בשותפות בספר נחל אשכול בהאשכול (ה' כתיבת ס"ת סי' י"א). והנה בענין טעם החינוך משום לימוד צ"ע מהטו"ז ומג"א (באו"ח סוף סי' מ"ז) ועיין בשו"ת מחנה חיים ח"א לענין ס"ת בשותפות ומדבר כסברת המנ"ח לענין נשים בכתיבת ס"ת. שוב ראיתי בענין זה בספר קרבן תודה (ד' ס"א). ועי' לעיל סי' ל"ג וסי' נ"ה

ועזריני השי"ת לגמור בקרוב כתיבת הס"ת אשר פ"ל התחלתי במצוה. ויפה אשר דיבר בס' וידבר משה פ' וילך וז"ל: ועתה כתבו לכם השירה הזאת ולמדה את ב"י שימה בפיהם למען תהי' לי השירה הזאת לעד בבנ"י ויל"פ כי כמה בימינו המקיימים מצות כתיבת ספר תורה. ועושים כל תועבות. כותבים ספר בעד אחרים שהם יקיימוהו ולא הוא עצמו. ואין להאריך בשטות אנשים האלו ויש מין ב' שכותבים ס"ת ואין מגדלים בניהם לתורה ודואגים עבור פרנסתם ללמוד חכמות זרות וסופם ממאסים וכופרים בתורת ה' כידוע והעושה כן בודאי לא כתב הס"ת לש"ש רק לתפארת ולתהלה מבני אדם. כי אם חביב בעיניו התורה למה לא ינחיל לבניו אחריו דבר יקר וחביב כזה. כמ"ש נחלתי עדותיך וכו' כי ששון לבי המה. וע"כ שהוא צבוע ורודף כבוד. וזה שהזהיר ועתה כתבו לכם דייקא ולא בעד אחרים לאפוקי מין הא'. ולא די בזה רק ולמדה את בנ"י שתקיים ולמדתם את בניכם. למען תהיה לי השירה הזאת לי דייקא לי לשמי (כרש"י פ' תרומה) לעד בב"י כלומר העדות על זה שהוא לי לשמי יהיה נראה על ידי בנ"י היאך מגדלם וכו' ע"ש דפח"ח: גיסך ידידך בלונ"ח: סימן סא בשם ה' ווארשא

בדבר הר"א מיארע ששהה עם אשתו כשלשים וששה שנים ולא ילדה לו. וכבר אינה בת בנים. והוא הי' רוצה לגרשה בתקותו לישועת השי"ת אשר הוא יזכה לקיים מצות פ"ו ולהוליד בנים. והרבה פעמים הזמין אותה לד"ת פה ברצותו לפייסה בממון בטוב. כי עדיין לא סר מחבתה. אבל היא סרבה לעמוד עמו לד"ת. והשליש פה גט עבור אשתו עם חלק היותר גדול מהונו ט"ו מאות דולאר. ונסע לאה"ק. ואחרי כמה התראות ואזהרות מהב"ד היא מסרבת מלהתגרש. ודורש להתיר לו חדרגמ"ה שיוכל לישא אשה על אשתו

והנה דבר זה נפתח בגדולים. כי נחלקו בזה רבותינו הרב מוהר"א מזרחי והרב מוהר"י מינץ בשהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה אם מתירין לו החדר"ג. והב"י בתשובה בדיני כתובה סי' י"ד האריך מאד לחלוק על מהר"י מינץ והסכים דבכה"ג לא גזר רגמ"ה. וכן הסכימו כל האחרונים. ועי' בב"ש סי' א' סק"ז. וסי' קנ"ד סקל"ה. דאם