תירוש ויצהר (שו"ת) קנז

יהי' חכם בעיניו. והמעיין יראה שזה מבואר בכתובים. דבכתוב הראשון כתיב אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. והיינו במילי דעלמא דאין החסרון רק שע"י השתיקה יחשוב הכסיל כי שוה לו. ע"כ הזהיר שהמע"ה בחכמתו שאל תען כסיל כאולתו מחשש פן תשוה לו גם אתה כי מה בצע בזה ויקר נפשו בעיניו. ואח"כ אמר ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. והיינו בד"ת ענה אותו. שאז השותק עושה רע. שהכסיל מלגלג ע"ז ולא יחוס על נפשו וזה שאמרו כאן בד"ת כאן במילי דעלמא מרומז בכתובים. ועיין רש"י שם. ואולי כוון לזה עכת"ד. ועיין בס' דרך פקודיך מ"ט כ"א (דמ"ט ע"ב) בפי' הש"ס הנ"ל. ובס' כ"ס פ' פנחס (דרכ"ה ע"א)

ויש לפרש עוד משאז"ל הא במילי דעלמא. היינו באם מביא ראי' לדעתו הכוזבת ממילי דעלמא. הא בד"ת אם מביא ראי' מד"ת עצמו כפי' זקיני ז"ל מברלין עוזבי תורתך הנ"ל

ויפה דיבר בס' עולם עשייה (דף נ"ד) אשר בימים שעברו קראו לאיש מלומד 'אריסטוקראט' והוא ע"ש הפילוזאפין חכמי יון אריסטו וסוקראט. אבל עכשיו המה עמי -הארצים גמורים. ולא נאה להם שם אריסטו-קראט רק קריסט-אקוראט. כלומר שנעשה גוי ממש. גוי גמור

והנה בשנת תרנ"ב קודם חג הפסח בהיותי אבד"ק קראסניבראד. קיימתי בנפשאי. והייתי שומע ועונה לכסיל כאולתו במו פי. וזה הדבר: בהיות עובר אורח אחד לרגל מסחרו דרך עירי ובקרני ביתי. בתוך אחד השיחים שאלני. מה זאת היתה לבעל הגדה של פסח שכעס ורגז כ"כ על שאלת בן הרשע. וגם אותנו ילמד לשנאותו ולהקניטו במאמר ואף אתה הקהה את שיניו כו'. מה שבתורה בפ' בא בשאלת הבן הרשע לא נזכר שום כעס ורוגז. כנא' והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לה' כו'. הרי דהתורה צותה אותנו להשיב לו במנוחה שאננה. ובפרט להקהות את שיניו מאן דכר שמי'

והשבתי לו תלי"ש בתוכ"ד. בהקדם מה שהקשו המפורשים למה בכל שאלות הבנים כתיב לשון יחיד כמו בשאלת החכם בפ' ואתחנן כתיב (ו' כ') כי ישאלך בנך מחר כו' כתיב בנך ל' יחיד. וכן בפ' בא (י"ג ח') והגדת לבנך כו' כתיב ל' יחיד. ולמה בשאלת הרשע כתיב לשון רבים. (שם י"ב כ"ו) כי יאמרו אליכם בניכם

אכן התירוץ הוא פשוט. דהבן חכם אף כי יחיד הוא בעיר מ"מ אינו ירא לשאול שאלתו. כי הלא שאלת חכם הוא שואל. וכן שאר הבנים. לא כן הרשע באם הוא יחיד במינו במקומו אז יסתר במסתרים את שאלותיו וירא לנפש לפתוח פיו. פי האתון. להגיד קבל עם מה העבודה הזאת לכם. להיות מלגלג על אוכלי פסח. כי הלא בלי תבונה יעמדו נגדו כל הקהל הקודש להקהות ולהכות את שיניו. אכן באם בעוה"ר יתרבו הרשעים ויהיו רוב מנין בעירם. אז לא יחתו מפני כל ויפערו פיהם לבלי חק חקות הפסח. ואז באם רבים המה הבנים שובבים אז התוה"ק אשר נתיבותיה שלום מלמדת אותנו להשיב להם בנחת ושקט. וזה ואמרתם זבח פסח הוא לה' כו'. אמירה רכה בנחת. כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו לאמור להקהות את שיניהם. כי אסור להתגרות ברשעים בעת שהשעה משחקת להם וידם על העליונה. ולכן באם בהגש"פ הי' כתוב ג"כ בלשון רבים רשעים אומרים אז לא הי' בעל המגיד מחייב אותנו להקהות את שיניהם. לא כן בהגש"פ קופץ בראש רשע אחד ואימר בגאוה ובוז מה העבודה הזאת לכם. אז מי היא אשר יפחד מפני כלב אחד הנובח מבלי להקהות את שיניו. והארכתי עוד בדברי צחות ופני השואל המלגלג חפו. והודה ולא בוש לומר נצחתני רבי, ועי' בספרי דגן שמים

סוף דבר אען ואומר כי למותר לדבר בשבח ספריו ובשבח הענין המרומם והמקודש. אשר בחר לו כ"ת לעמוד בראשו. ולבי לבי על חלליהם חללי בני עמינו בחורי חמד אשר בבלי דעת שואבים בששון את דבריהם המטושטשים ומתלהבים באש זרה מבלי הבין כי מות בסיר. ואין כסף נחשב להם למאומה בקניית חיבורי עצביהם. תחת אשר יש להם תורה רחבה וארוכה מארץ מדה. המשמחת לב ומתוקה מדבש ונופת צופים. מאירת עינים ומשיבת נפש

ומה נמלצו דברי הנביא ירמי' (ב') כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים כו'. וע"ד שפי' הגה"ק מרחיד"א בס' צוארי שלל בהפטורת פ' מסעי במה שאמרו באגדה דר' יהושע בן לוי הי' הולך עם אליהו זכור לטוב והביאו למקולין שהיו שם בני אדם הרבה גברא אכתפא דחבריה דייש אמצר"י אגב דוחקא כו' והיו מוכרין שם בשר כלב מת סרוח סר"ח העודף כל ליטרא בדינר זהב ורצין אחריו ואינם מגיעים לרוב הקונים בחלק גדול. משם נסעו והביאו למקולין אחד שמוכרין שם בשר טלה שמן שהכ"ל יפה מראהו כלבנון. וריח לו ריחין דבוסמין וכל ליטרא בפרוטה קטנה של נחשת ואין קונה רק אדם אחד שבא וקנה ליטרא. והמקומות של שני המקולין קרובים מאוד. ונשתומם ריב"ל על הדבר. אמר לו אליהו זכור לטוב. מה זה תמי' כן הרשעים רודפים אחר העבירות בטורח גדול וקונים אותם בממון רב. סרי ריחייהו אגלאי בהתייהו כלבא שירותיה. ולפניהם מצות ה' ותלמוד תורה מצויים וקרובים כריח שדה אשר ברכו ה' נעימים ביותר ואין קונה אלא אחד או שנים במשפחה והלואי וז"ש אותי עזבו מקור מים חיים כי בלי שום טורח ישאבו מים בששון ממעיני הישועה תשועת נפשם לחצוב להם בארות כו' בטורח גדול כמו שחוצב בור והוא בור שנואה אשר לא יכיל המים ובטורח גדול והוא פלא. שומו שמים על זאת עכ"ל

אגב אכתוב לכ"ת ע"ד אשר ראיתי בהפסגה קובץ ו' תמה על האוה"ח הקדוש פ' שמות דכל השבטים טעם שמותיהם קודם לשמם. וכן ראובן וכו' ע"ש. והוא באמת תמוה מאד. וכבר עמד בזה גם ידידי הרה"ג בספר עזרה להבין (דף צ"ה ב') והניח בקושיא. ואנכי אמרתי זה כבר (בפ' ויצא) ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי וגו' דהנה אמרו בש"ס ברכות (ז' ב') למה נקרא שמו ראובן כו' ראו מה בין בני לבן חמי. והקשה המהרש"א הלא בתורה כתיב טעם אחר ע"ש ובפ"י ובצל"ח שכתבו דבאמת היה טעמה משום ראו מה בין בני וכו' אבל בפני יעקב לא גילתה שראתה ברוה"ק שגם רחל תלד כדי שיאהב אותה. שיהיה סבור שרחל עקרה. וזה שאמר הכתוב כי אמרה וגו' פי' שבפני יעקב אמרה טעם זה. אבל באמת היה טעמה כמו שמפורש כאן ע"ש. ועיין מה שכתב חמי זקני הגה"ק וכו' מו"ה ישראל יונה לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא בס' מעון הברכות שם. ולפי דבריהם מיושב לי מה דיש לדקדק דלגבי ראובן כתיב מקודם השם ואח"כ טעם לקריאת השם ובשמעון ובשאר שבטים כתיב מקודם הטעם ואח"כ השם. ועיין בבעה"ט שם. אלא ודאי דאין זה עיקר הטעם. ועיקר הטעם המבואר בש"ס היה כמוס עמדה והטעם המבואר בתוה"ק הוא רק עבור השואלים טעמה. ובזה מיושב ג"כ מה שדקדק בספר דברי יוסף פ' ויצא בשינוי לשון מקראי קודש. כי אצל ראובן אמר ותקרא שהוא מלה מהופכת דהיינו תקרא הוא לשין עתיד והוי"ו מהפכו מעתיד לעבר. ואצל יהודה כתיב קראה לשין עבר. אכן הענין כמה שאמר החכמכ"א תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו. רצינו בזה דהכל לפי הענין כי כשהאופן פשוט עתיד או עבר יאמר הכתוב ג"כ לשין פשוט עתיד אי עבר. אולם אם הענין הוא מדברים המתהפכים מעבר לעתיד או להיפוך יאמר עליו מלה מהופכת להורות על ענין המדובר. ועיין באה"י פרשת תולדת ופרשת אמור. ולכן גם כאן בקריאת שמות להשבטים נטמן ברמז דרשת חז"ל. דבאמת היה שם טעם לקריאת שם קודם השם. וע"כ שינה הכתיב לומר ותקרא גבי ראובן שהיא מלה מהופכת מעתיד לעבר להורות דעיקר הטעם היה קודם וקריאת השם ראובן היה עתיד. אבל היה