תירוש ויצהר (שו"ת) קנו

ובהיסטוריא של מיר בילגורייא וגם בהמפה הנמצאת אצל אנשי הצבא בכל מקום שמו לאדא

וחקרתי הרבה א"כ לאדא שם הנהר ולמה שינו הרבנים הקדמונים שמו לשם דאברא. ובקשתי לאיש נכבד אחד לדבר מזה עם זקני המיעשטשאניס שבפה. אולי נודע להם בזה דבר. והשיבו שאמת ששם הנהר לאדא. אך להיות שבקרוב מפה יש ג"כ נהר לאדא. ושם קרקעית המים שחור ובפה קרקעית המים לבן וטוב על כן כדי להבדיל בין לאדא שבפה ללאדא שבמקום אחר המה קוראין את הלאדא שבפה דאברא לאדא [היינו לאדא הטוב] או ביאלא לאדא היינו לאדא הלבן] ועל לאדא שבמק"א קורין טשארניא לאדא [היינו לאדא השחור]

ותשובה זו לא היתה לי לתשועה. יען כי לפי זה אין הנהר נקרא לעולם בשם דאברא לבד רק בשם דאברא לאדע ושם דאברא הוא רק חצי שם. ועוד שאינו שם עצם רק שם תואר. ואם חו"ח ע"ז סמכו הוא משגה רבה ר"ל

ומצאתי לי איש נכבד בלובלין יקר רוח ובקשתיו מאוד לחפש בזה. והשיב כי יגע הרבה ולא מצא רק שם לאדא. אך אח"כ נתייעץ לחפש במחלקת הבניה ובתיקוני הדרכים. ושם מצא שם דאברא בזה הלשון: דאברא מוצאו מכפר בראדזיאקע. והוא שוטף ועובר דרך הכפר זאגראדא דערזיניאנסקי ונופל לנהר לאדא בכפר סאל ע"כ. והנה זה המוצא שמח מאוד במציאה זו. ובאמת הוא רק לעזר מעט כי כפרים הללו רחוקים המה הרבה מאוד מעירנו. אך יש מזה קצת תשועה. יען כי בערך וויארסט מעירנו יש כפר פאסטשע סאלסקי והנהר הזה עובר גם שם ויש שם רחיים קטנה עליו ובני עירנו טוחנים שם. נמצא יש לנהר הזה קצת שייכות לעירנו

והנה שם הנהר השני אסא לא נמצא כלל בשום מקום לא במפה ולא בהיפיטיק וגם כותבי הקאנטראקטין אינם יודעים מאומה משם הזה ורק קרוב מעירנו [פחות מתחום שבת] יש כפר אחד שמו באייארעס. ושם יש מקום קיבוץ מים מהאגמים. והוא נופל תוך הנהר הגדול שבמערב עירנו [נהר לאדא הנ"ל] ויש שם רחיים קטנה של מי האגמים ובני העיר טוחנים שם. והקיבוץ מים הלזה נקרא בהמאפע בשם סטאב או סטאק רק המיעשטשאניס הזקנים אומרים שקורין הקיבוץ מים הלזה בשם אסא

והנה יש להפליא הפלא ופלא על הרבנים הקדמונים למה השמיטו שם הנהר הגדול ההולך סמוך להעיר ממש וכל תשמישי העיר הוא ממנו והזכירו שמות נהרות רחוקות מהעיר אשר אין לבני העיר שום הנאה מהם זולת מעט טחינה. וגם שמות הנהרות הקטנות בלתי נודעים ושם לאדא מפורסם מאוד בהיפיטיקין וקאנטראקטין. והי' מהראוי לשנות המנהג עפ"י הסכמת גדולי ישראל

אך מי יכניס עצמו לעשות דבר חדש ולהוציא לעז חו"ח על אלפים גיטין. ע"כ צריך הדבר ישוב רב וחפש מחופש. אולי בשכבר הימים הי' נקרא הנהר הגדול שבמערב עירנו בשם דאברא. ומאז הוקבע כן בגיטין. ואם כן הדבר אין צריך לשנות [אעפ"י שכעת נקרא לאדא] לזאת אבקש אולי ימצא איש חכם ונבון יודע ספר ולשון פולנית ורוסיא ויש לו מהלכים במקומות הגבוהים לדרוש הדבר אולי ימצא באיזו ארחיוו ישן שבאיזו זמן מימים קדמונים הי' נקרא שם הנהר שבמערב עירנו בשם דאברא אז מה טוב ומה נעים לבלתי שנות מנהג קדמונים ואם יבורר הדבר ששמו לאדא מעולם אז נהי' מוכרחים לשנות הדבר עפ"י הסכמת גדולי הדור

ולמען יהי' בנקל להמחפש למצוא, ארשום שמות האדונים אשר להם הי' שייך הפאלוואריק ראזנאווקא שבמערב הנהר הגדול [שבמערב העיר] הי' שייך להם הרחיים שבמזרח הנהר (הרחיים ג"כ נקרא ראזנאייקע). האדון הראשון זה ערך ששים שנה ויותר הי' שמו נאייאקאייסקי ואחריו המיניסטר פלאטינאיו. ואחריו הגענעראל סוימאנאיי. ואחריו זדאנאוו. אך הרחיים מכר האדון פלאטינאוו להממשלה והממשלה מכרה הרחיים למיעשטשאן טשרטושעווסקי והוא מכרה לר' ליבטשא ווארמאן עכ"ל. אכן לענין זה לא מצאתי בין כתי"ק מזקניי הגה"ק זי"ע מאומה: והנני ידידו עוז סימן נט

בשם ה' יום ה' פנחס שנת תרנ"ז פלונסק

לכ' ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה הלל דוד הכהן שליט"א טריווש אבד"ק ווילקי

אחדשכ"ת באה"ר. ספרו הפסגה לנכון הגיעני ומה מאוד שמחתי לראות כי לא אלמן ישראל מגדולי הדור ד' יאריך ימיהם. ובראשם כ"ת חמדת הזמן שליט"א. אשר קיבלו על שכמם עבודת הקודש לעמוד בפרץ ולסבב על המשמר משמרת הקודש כרם ה' צבאות. ולסתום פיות הדוברים שקר ובוז על תוה"ק. ולהציל שיות התמימות ועדר הרחלים מפיות חיות הטורפים בלי חמלה וחנינה. ושדים זיהריה ומיקלא קלי ואזיל ולא ישיגו ארחות חיים. ולו היו הסופרים עוסקים בהבלי הזמן וחדשות העתים ילדי יום יום החרשנו. אך לדאבון נפשינו תפסו אומנתינו לחוות דעתם המשובשת בגסות רוח בתוה"ק. ודורשים דופי תחת יופי בדברי חז"ל. וכל איש הרואה את הנולד כבר. יפחד וידאג על היולד לעתיד. אוי לנו שכך עלתה בימינו. מהרסינו ומחריבנו יצאו מקרבנו

וכבר פי' זקיני הגה"ק מ' צבי הירש אבד"ק ברלין כוונת הכתובים (תהלים קי"ט) זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי כו' זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך. מתחילה דיבר נגד הלצים הכופרים בתורה. וא' מהם לא יראתי מאומה. ואני מתורתך לא נטיתי. אולם זלעפה אחזתני. מאותן הרשעים שמביאין עוד עזר לדבריהם המוטעים מדברי התורה הקדושה. ולשון עוזבי הוא מגזרת עזוב תעזוב עמו עכ"ל דפח"ח

ובאחת ממליצותיו כ' זקיני הנ"ל מברלין וז"ל: אהה! לשון עבר איך נהפכת. לפנים מיסדיך שוקל וסופר. שומר מצוה יועץ וחכם חרשים. עדי תפארתך כאשכול הכופר. ועתה יעל בך פריץ חיות. ערל לב בלב ידבר ואת כל כופר עכ"ל

ומה גדול החיוב והמצוה על כל הרואה בעלבון התורה ודחז"ל. לצאת לישע בדברי חכמים בנחת נשמעים. ונ"ח מצא חן. ולהראות בעליל שכל דבריהם בפירושי הכתובים וחז"ל מזויפים. בטלים ומבוטלים ושקר בימינם. למען לא ישתבחו בעיר. וידמו בלבבם כי שתיקתנו כהודאה דמיא. וכי האמת נר לרגלם

ומה נעמו בזה דברי ש"ב הגאון ז"ל מלבוב בשו"ת דברי שאול סי' ג' בפי' דברי חז"ל (שבת ד"ל) כתיב אל תען כסיל כאולתו (משלי כ"ו ד') וכתיב ענה כסיל כאולתו (שם כ"ו ה') ל"ק הא בד"ת הא במילי דעלמא. ולכאורה צ"ב הא לא מוזכר שום רמז במקרא. והיכן מצאו לחלק כן

אך נראה דהכוונה פשוטה. דהנה מה שצריך לענות את הכסיל הוא למען לא יחשוב הכסיל כי מה ששותק השומע כהודאה דמיא ומודה לכסילתו. והנה במילי דעלמא לא יגיע החסרון רק בזה. שהכסיל יחשוב כי גם החכם מודה לדבריו וישוה אותו לו. וזה אין חסרון כ"כ. ומוטב שלא יענהו משינצח הכסילים. וכבר כתב הרמב"ם כי מדת נפשו הוקר בעיניו משינצח הכסילים. ולא כן בד"ת. כי אם הכסיל בסכלותו מלגלג על ד"ת. הנה כשישתוק יחשוב הכסיל כי יפה השיב. ובחכמתי כי נבינותי השבתי על דברי התורה. ובזאת אין לו לחים על נפשי. ומצוה לטרוח ולהשיבו כדי שלא