תירוש ויצהר (שו"ת) קנא

השני' בכלי חרס שני. פה אל פה נקשרו הכלים היטב בחוטי ברזל שקורין (דראט) וגנזום באהל אצל קברו של אותו צדיק רבי יונה זצ"ל (הנזכר בסו"ס אוהל יצחק ח"ב בין תלמידי הגה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע אות מ"ז). ובעת הגניזה אמרו מזמורים תהלים כ"ד ע"ט ועוד

והנה בשו"ת כנסת יחזקאל חיו"ד סי' ל"ז ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י'. י"א. י"ב. האריכו בזה הענין של גניזת ס"ת שבלה. ודעת הגאון כנ"י ז"ל לקברם עלי הקברות בחביות או תיבות. אף שבש"ס ופוסקים נאמר בכלי חרס. לדידן כלי עץ ג"כ עומד לקיים ימים רבים. והחוש מעיד כי חרסים עומדים לשבירה בשכבם בקרקע כמה ימים משא"כ עץ. והנביא ישעי' אמר המסכן תרומה עץ לא ירקב יבחר. כי יש מיני עץ אשר מהם עושים רוב חביות כאן ובמדינת פולין אשר מונחים בחפירה מאה שנים ולא ירקבו וכו' ויותר ממהרים לרקוב בכלי חרס. ואולי בימי ירמי' הנביא או בא"י הקרקע קשה כמבואר בש"ס דקרקע של א"י אדמה אדומה שמהם עושין כלי חרס אולי קשים הם מחרסי שלנו. ולכך א"ל ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים עכ"ל. והגאון בעל שבו"י השיב להגאון בעל כנ"י וז"ל: ומה שכתב כ"ת לקברם על הקברות בחביות או תיבות כי כלי עץ עומד לקיים ימים רבים וכו'. לא ידעתי מה יועיל תקנה זו וכו' כי ע"י ירידת הגשמים והפשרת שלגים בודאי יבואו לאיבוד בזמן קצר מלבד לחלוחית הארץ. ואין לך איבוד וביזוי גדול מזה. ובכלל עץ המצוי אצלנו נרקב מהר וכו' ובודאי וכו' לגונזן כדין הש"ס בכלי חרס מוקף צמיד פתיל טפי עדיף וכו' ע"ש. ולדידי מהראוי לצאת ידי שניהם. ומה טוב להניח היריעות הקרועין בכלי חרס מוקף צמיד פתיל. ואח"כ להניח הכלי חרס בתיבות או חביות של עץ ולסתום היטב. ומכ"ש יריעות ארוכות וגדולות שאינן נכנסין בכלי חרס אחד. רק ההכרח לצרף שני כלי חרס זה לזה כנ"ל. ואולי נשאר בדק וסדק. או קצת היריעה פתוח ומגולה בין שני הכלי חרס הניתנים זה כנגד זה פה אל פה ולא נדבקו היטב. ולכן בודאי מה טוב להניח הכלי חרס בתוך תיבות או חביות של עץ. ובזה יוצאין לכל הדיעות שיצאו מפי אותן הצדיקים זי"ע

וכבר כתב הר"ן ז"ל שם במגילה וז"ל: ובכלי חרס שאין נותנין אותו בעפר אלא בכלי חרס נותנין אותו ושמין אותו אצל ת"ח דאע"פ שגונזין אותו עושין לו תקנה כמה שאפשר לקיימן עכ"ל. ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חאו"ח סי' י"ז. ועיין בשו"ת עין יצחק חאו"ח סי' ה'. ובס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' קנ"ד בשם שו"ת מהרא"ף סי' מ"ח. ובשו"ת חסד לאברהם מה"ת חאו"ח סי' י"ז. ופתחי תשובה יו"ד סי' רע"ו ובס' שדי חמד פאת השדה בכללים מערכת הגימ"ל סימן ל"ה סכ"ג בשם הרב זרע אמת (ח"ב סי' קל"ג) ובמערכת ד' אות ל"ח. ובשו"ת ח"ס חלק ו' סי' ח'. ובשו"ת משיב דבר ח"ב סי' פ'. ובסידור דו"ז הגאון יעב"ץ חלק מגדול עוז בקונ' אבן בותן פינה ב'. ובס' עיקרי הד"ט או"ח סי' ח' אות י"ב. ואין הענין סובל אריכות יותר. ומה גם שהנני מחוסר בריאות ל"ע השי"ת ירפאני. והנה תו"מ בבוא השמועה הנוראה מהפאגראם הנעשה במדינתכם. השתתפנו בצרתכם וצעריכם ודרשתי ברבים בביהכ"נ במאמר גמ' גיטין (דנ"ח ע"א) ת"ר מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול שברומי וכו' ואכמ"ל. כן במוצש"ק וישב אור ליום א' כ"ד כסלו העבר הי' פה התחלת כתיבת ס"ת לחברת בחורים עטרת ישראל ונתכבדתי לבוא אל ההתחלה ודרשתי בענין מצות כתיבת ס"ת. ובין הדברים אמרתי כי לא אלמן ישראל. שם במדינת 'ראמעניא' קרעו ופסלו בימים הללו הרשעים האכזרים ס"ת. וכאן בווארשא מתחילים הבחורים 'עטרת ישראל' לכתוב ס"ת חדשה. והארכתי בגמ' ע"ז (די"ח) מצאו לר"ח בן תרדיון שהי' יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור וכו' אמר לה אלמלא אני נשרפתי לבדי וכו' ועכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני וכו' אמר להן גוילין נשרפין ואותיות פורחות וכו' וגעו העם בבכי' רבה. יתן השי"ת לשמוע מכם בשורות טובות ישועות ונחמות. ירחם על שארית ישראל בתשועת עולמים. נזכה במהרה לזמן העתיד לבוא כי מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו (ע"ז דף ב') ויקוים (דברים ל"ב מ"ג) כי דם עבדיו יקום. (יואל ד' כ"א) ונקיתי דמם לא נקיתי וד' שוכן בציון: כצפיית ידידו עוז בלונ"ח

בשם ה' ב' וארא כ"ג טבת תרפ"ה ווארשא

לכבוד יד"נ ש"ב הרב הגאון וכו' מוהר"ר יוסף שליט"א שווארץ מבי דינא רבא בעיר גראסווארדיין

נ) מכתבו הנעים האיר מול עבר פני. ובדבר תשובתי ע"ד הס"ת שנקרעו ונפסלו ע"י הזדים הארורים בעת המהומות בעירו ר"ל. נדפסת בס' קהלת דוד ח"ר. האמת אגיד שלא ראיתי אז מש"כ בזה בס' בני יונה הנדפס עם הס' דעת קדושים. ומש"כ בתשובה מאהבה ח"ב מרש"י סוטה (ד"כ) ומג"א ב"ב (ד"כ). ומש"כ במקדש מעט סי' רפ"ב סקמ"ג. ומש"כ בשו"ת מנחת אליעזר ח"ג סי' נ"ב כי אין הס' הללו תחת ידי ואני כתבתי רק מנהגינו בזה. וע' בשו"ת נוב"י מה"ת תאו"ח סי' קט"ו ובשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רס"ה. וע' בשו"ת נוב"י חאו"ח מהד"ק סי' ט'. ומש"כ הגאבד"ק יאזלאוויץ שיחי' בהגהותיו לס' חסידים סי' תתקל"ד שנדפס מחדש בלבוב. ועי' בענין גניזת ס"ת שנקרע בס' קורות עיר קאלאמעא נק' זכרון לראשונים מאת ש"ב הרה"ג

ר' חיים צבי תאומים שיחי' ראבד"ק הנ"ל: והנני ידידו ש"ב. סימן נז

לכבוד חתני הרב הגאון וכו' אבד"ק בלאשקי שי'

אחדשכ"ת וכו' והנני לכתוב לך איזה ענינים באיסור לה"ר

בפ' מצורע (י"ד ל"ה) כנגע נראה לי בבית. בבעה"ט שם ב' במסורה מרחוק ד' נראה לי עיי"ש. לענ"ד יל"פ ע"פ המדרש רבה פ' מצורע (פי"ז) תני ר' חייא וכי בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם תני רשב"י וכו'. ושם בריש הפרשה אך טוב לישראל וכו'. ובמפורשים שם דענין נגעים אף דנראה שהוא רעות עכ"ז בעומק הוא לטובה. ומה גם נגעי בתים דאיתא שם במדרש אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה וכו' עיי"ש. וזה ענין המסורה כנגע נראה לי ולא כתיב נגע דהוא רק כנגע היינו לפי ראות עיני האדם. אבל באמת כל הענין הוא לטובה כי מרחוק הוי"ה נראה לי שיש בזה הסתר רחמים והבן

גם י"ל ע"פ המדרש רבה פ' מצורע (סופי"ז) כנגע נראה לי וכו' טינופת ע"ז וי"א זה צלמו של מנשה וכו' ופנו את הבית ויקח את אוצרות בית ד' ונתץ את הבית וכו' עיי"ש. והיינו דעי"ז נחרב הבית המקדש. וזה לאשר כנגע נראה לי. לכן מרחוק ד' נראה לי. שעי"ז נתרחקו ישראל מאביהם שבשמים משלחן אביהם והבן

עוד י"ל ע"פ מאז"ל במדרש רבה מצורע (פט"ז) דנגעים באים על גסות רוח. ועיין בש"ס ערכין (דף ט"ז) ושם איתא דבאים על לה"ר (ועיין בפי' שארית יהודה עה"ת פ' מצורע) ובאמת לה"ר בא ע"י גאות וכלשון הכ' תאלמנה שפתי וגו' הדוברות על צדיק וגו' בגאוה ובוז. ועיין בהרמב"ם סוף ה' טומאת נגעים בזה דע"י גאות מדבר בצדיקים: