תירוש ויצהר (שו"ת) קנ

גם מיושב לי לשיטת המהרי"ט ז"ל קושית השו"ת ח"ס (חיו"ד סי' שכ"א). שהקשה בהא דמקבלים קרבנות מן העכו"ם הא עכו"ם לאו בר זביחה הוא וכל מה דאיהו לא מצי עביד וכו' עיי"ש. ולהנ"ל ניחא (גם מיושב קושיתו עפ"י שיטת הדורש לציון דרוש י"ג דתלוי דוקא במה שהשליח מצי עביד השתא ולא במה שהמשלח מצי עביד עיי"ש דבר נפלא). כן מיושב קושית קונטרס מכתב לדוד הנדפס בסו"ס נפש דוד תשובה א' מש"ס יומא עיי"ש

והנה במשל"מ (פ"ט מה' אישות) הקשה על שיטת המהרי"ט דא"כ מה מקשה הש"ס מהא דר' יאשיה מנדרים הא שם הוי מפרש ולכן שפיר הי' מועיל השליחות עיי"ש. ולעד"נ ליישב בהקדם קושית התוס' נזיר (דף י"ב ע"ב) ד"ה טעמא. למה מקשה הש"ס מר' יאשיה. הא מר' יונתן קשה ג"כ דסובר דיכול להפר עיי"ש. אכן ראיתי בס' אורח מישור נזיר שם שפי' דהקושי' הוא רק מר' יאשיה. דר' יונתן סובר דוקא שכבר נדרה אז יכול לעשות שליח להפר אבל ר' יאשיה משמע שסובר אף שעוד לא נדרה ולכך מקשה דוקא מר' יאשיה עיי"ש. א"כ שפיר מקשה הש"ס דעתה הי' דעת הגמ' דאף במפרש אינו יכול לעשות שליח במה דלא מצי עביד. ואין שום מעלה בזה שהוא מפרש. דאי נימא שלכך סובר ר' יאשיה דיכול להפר משום שפירש. א"כ לא הי' חולק ר' יונתן לומר דאם עוד לא נדרה אינו יכול לעשות שליח כפי שדקדק האורח מישור מלשון ר' יונתן ש"ש אדם כמותו. היינו באם יכול בעצמו להפר דהא במפרש שפיר אין מי שחולק והוא סברא פשוטה. כעין סברת הש"ס קידושין (דכ"ג) דמיקל עוד יותר דבעבד לאשר הוא בענין זה דגיטין מצי משוי שליח א"ו דאין שום מעלה במפרש. אכן כיון שתי' הש"ס דר"י קאי אליבי' דר"א. וא"כ כיון דמצי עביד מצי משוי שליח א"כ למסקנא שפיר י"ל דבאם לא מצי עביד הוא דוקא סתם אבל במפרש משוי שליח ודו"ק וא"כ סברת המהרי"ט אליבי' דמסקנא וממילא מיושב קושית המפורשים על הרמב"ם ז"ל דשפיר צריך קרא אישה יקימנו. דבל"ז משום דאי לא מצי עביד שפיר הי' מועיל לעשות שליח במפרש כסברת המהרי"ט. עוד נ"ל לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל בהקדם מה שתירץ בשו"ת יד מאיר סי' ו' קושית המשל"מ על שיטת המהרי"ט דהא דבפירש מהני היינו בשאר עניני שליחות דלא מועיל ביטול בלב למה שעשה השליחות בפירוש אבל בנדרים דאיתא נדרים קיים בלבו קיים א"כ חיישינן שמא חשב בלבו שלא יעשה השליחות עיי"ש סברא ישרה. וא"כ י"ל דשיטת הרמב"ם ז"ל הוא דבאמת אין חילוק ובכל מידי אמרינן שיטת המהרי"ט ז"ל דבעשה שליח בפירוש מהני לכך צריך קרא אישה יקימנו וכו' לענין נדרים דבלא הקרא הוי מועיל אף דלא מצי עביד משום דעשה בפירוש השליח והבן

טז) בס' אורח מישור הקשה דש"ס דנזיר סותר לסברת הגמרא בקידושין (דכ"ג:) ולא היא ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל עבד שייך בגיטין וכו' וכאן קאמר הגמרא מידי דאיהו וכו' ועיין בזה בס' ברכת ראש נזיר ובס' דורש לציון. ולעד"נ לחלק דשם בקידושין באמת פשיטא לי' להש"ס ובתר דבעיא הדר פשטא לה לה מאשה כאשה ורק על הקושי' מהא דר"ה הני כהני וכו' ע"ז קאמר הגמרא ולא היא ישראל לא שייכי וכו' אכן עיקר הטעם הוא מהא דלה לה מאשה כאשה והבן

ויותר י"ל עפ"י פירוש התוס' בקידושין שם ד"ה מהו דהא דבעי רבה עבד כנעני מהו שיעשה שליח וכו' היינו לענין דאפי' עומד וצווח לא מהני ע"ז שפיר קאמר הגמרא ולא היא ישראל לא שייכי וכו' עבד שייך בגיטין וכו' וא"כ מועיל עכ"פ לענין שיוכל למחות בעומד וצווח אבל בנזיר לענין שיועיל השליחות שפיר קאמר הגמרא דאינו בתורת שליחות והבן. ועל ענין זה השיב לי אדמו"ר הגה"ק מביאלא זצ"ל את מכתבו שנדפס בספרי שו"ת פנות הבית סי' צ' ע"ש: סימן נו. ב"ה גראסווארזיין

החיים והשלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם לשם ולתהלה נזר ישראל וכו' כקש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א ראב"ד ק"ק ווארשא יצ"ו

א) אחדשת"ה. בל"ס כבר שמע מע"כ הדר"ג נ"י מהשערורי' הגדולה שהיתה פה עירינו. ומה עלתה לנו בעוה"ר מאנשי רשע. ואין רצוני כעת לספר ולתאר הדברים. כי ידי מרתתין מרוב צערי יגוני וחלישת כחי. עיני עיני ירדה מים. אך לזאת באתי. היות שיש הרבה ספרי תורה אשר נקרעו ר"ל לקרעים גדולים וקטנים שאינם מתאחים באופן שאין להשתמש בהם כלל וכלל לא. ונפסלו לגמרי. כי הזדים הארורים זרקו הכל בחוצות ובשוקים ובמבואות המטונפות. באש ובמים ר"ל. ועתה ברצונינו לגנוז אותם. ויען יש בזה דעות שונות האיך לעשות. ע"כ במטותא מיני' דהדר"ג להודיעני דעתו הרמה בזה. באיזה אופן לקבור אותם. ואת כל ונוכחת. כי בודאי כבר קרה שם מקרה כזה. והאיך פסק הדר"ג להאי דינא. ויען כי לבי עלי דוי ע"כ לא אוכל להאריך בדברים. והנני מבקשו להשיבני על אתר כי הענין נחוץ. בדש"ת ובברכת כט"ס. מוקירו ומכבדו בלונ"ח המצפה לתשובתו בכליון עינים בנימין פוקס האבדק"ק ווארדיין גדול

בשם ד' ובעזרתו ית"ש יום א' ויחי ח' טבת תרפ"ח ווארשא

שלומים מרובים כטל וכרביבים. תפארת גדולה ועטרת ישועה. לכבוד ידנ"פ הרב הגאון וכו' כש"ת מוהר"ר בנימין פוקס נ"י אבד"ק גראסווארדיין

ב)אחדשכ"ת באהבה. קבלתי מכתב מעכ"ת בהיותי על ערש דוי ל"ע. ולא יכולתי להשיב עד היום. בדבר גניזת הס"ת הק' שנקרעו ונפסלו בעירו בעת השערורי' בימים האלה ע"י הזדים הרשעים הארורים תלמידי בתי הספר (האקאדעמיקער) שיצאו בעירו. ועוד בהרבה עיירות במדינתו. לטרוף טרף כזאבי ערב. ועשו בתי ישראל וגם בתי כנסיות ובמ"ד למשיסה ולביזה. הרגו וחמסו. החריבו ושברו ורמסו ועשו שממון נורא בלי חמלה. אוי מה עלתה בימינו. וכ"ת שואל חו"ד ומנהגינו בזה

הנה הדבר מבואר בגמ' מגילה (דכ"ו) אמר רבא ס"ת שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפי' שונה הלכות. (ע"ש ברש"י וברש"י ב"מ דל"ג) אראב"י ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים. והובא להלכה בש"ע או"ח סי' קנ"ד סעיף ה' וביו"ד סי' רפ"ב ס"י. ועיין בשו"ת באר שבע סי' מ"ג. ע"כ פשוט נראה להניח הקרעים בכלי חרס ולסתום אותם בכסויי קדירות ולקברם אצל ת"ח וכן עשינו מעשה לפני איזה שבועות בעיר פראגא הסמוך ונראה לווארשא. בגניזת ס"ת שבלה שנמצא טמון בקרקע איזה פרסאות מעירינו. (כנראה ע"י גנבים. ואנשי חיל חפרו שם בקרקע ומצאו והוציאו הס"ת. ומסרו ליד אחב"י הגרים שם בשכנות) והובא הס"ת לפראגא. ולאשר מפני אורך היריעות לא מצאו כלי חרס כ"כ ארוכים וגדולים. לכן צירפו שני כל"ח. היינו חצי' של היריעות בכלי חרס אחד. וחצי'