תירוש ויצהר (שו"ת) קמט

לעיל באורך. וראי' קצת לזה מאשה דיכולה להיות שליח להולכה יען דהיא בתורת גיטין ואף דהיא אינה נותנת בשום פעם רק מקבלת כמו כהן דמקבל דמי פדיון ואעפ"כ מיקרי בתורת גיטין וכ"כ כהן. ואף לדעת הפוסקים שהובאו בט"ז שיוכל לזכה ע"י אחר לכהן כ"כ באשה משכחת לזכות לה ע"י אחר במגלית דעתה דניחא לה וזכות וכמ"ש רשב"א קדושין במוכה שחין או מומר. ועיין רשב"א בחי' בקדושין (דף מ"ב) ועיין מ"ש לעיל להשיג על הפוסקים הנ"ל בט"ז שיוכל לזכה לכהן ע"י אחר ע"ש וא"כ דמי' לאשה ומקרי בתורת פדיון ויוכל להיות שליח ויוכל לברך אשר קדשנו וצונו שהוא במצוה זו וגם נכנס בכלל ערבות שוב ג"כ במצוה זו כמ"ש. אבל לוי נ"ל פשוט דאינו במצוה זו ואין יוכל להיות שליח וגם משום זכות ואינו ערב כמ"ש הצל"ח ולא יוכל לברך ג"כ כמ"ש. וא"נ דלוי ג"כ חשוב במצות פדיון יען שפדה ישראל במדבר. זה אינו כמ"ש לעיל דאינו במצות פדיון זה שצונו הבורא ית"ש לפדות ולחלל קדושת בכור בממון דזה הוא המצוה של פדיון. וגם במדבר לא היו משום מצות פדיון לוים תחת בכורים רק חילופין שבחר ה' בלוים כמש"ה במדבר ולקחתי לי הלוים תחת כל בכור ואין זה מצות פדיון אדרבה נפטרו לוים מפדיון כמ"ש דנשארו בקדושתם ואין הפדיון מועיל בו שאינו במצוה זו כלל כמ"ש הרמב"ם ובש"ע וכמ"ש באורך דנשאר בקדושתו ואין לוי בכלל מצות פדיון כלל ולא דמי לישראל וכהן כמ"ש דגם במדבר היו רק חליפי' שנתקדשו לוים תחת בכורי ישראל דלא הי' מצות פדיון דלא מצינו מצות פדיון כזה רק היו אז חליפי' כמש"ה ולקחתי לי הלוים

אכן יש לי עיון קצת לומר דלוי יוכל להיות שליח מכת ערבות המצות, ומ"ש הצל"ח ז"ל דכל דאינו במצוה אינו ערב. י"ל דוקא בלא הי' בשום פעם בכלל מצוה זו לא נכנס בערבות. אבל כשהי' פעם במצוה וקבל ערבות נכנס פעם א' בערבות ונתערב. וכ"כ בלוי דהי' בכלל מצות בכורים קודם שנתקדשו במדבר והי' בכלל מצוה זו וערב במצוה זו ואף דנפטר ממצוה זו לא נפטר מערבות ועדן ערב ויוכל להיות שוב שליח כמ"ש. וי"ל להיפך כיון דנתערב מקדם ונפטר ממצוה נפטר מערבות כיון דאינו בעצמו בכלל המצוה ואינו בערבות כסברא הנ"ל שנראה כן ממה"ב שזה סברת הצל"ח ז"ל, וצ"ע בזה כי מזה יש לפשוט הדבר. ומה אעשה כי אין אתי ס' הצל"ח לעיין בדיני ערבות ובס' מה"ב שהאריך בסברא זו

ונחזור למה שחדשנו דכהן מיקרי בכלל מצוה זו ויוכל לעשות שליח כמ"ש. נ"ל דבר חדש דכהן הנעשה שליח כיון דבא מעות לידו יוכל לתפוס לעצמו ופדוי. ואף דבה' מתנות כהונה (סי' ס"א סי"א) כ' דאין לכהן לחטוף מתנות מ"מ בתפס פדוי. וראי' דבספק יוכל לתפוס לדעת דתפיסה מהני בספק ע"ש דאין לבעלים רק טובת הנאה לכתחילה והכא בבא לידו בלי תפיסה י"ל דרשאי לתפוס לעצמו והוא פדוי ובבא ברשות לידו רשאי לחטוף

אכן בר"ן ר"פ הזרוע ראיתי דכהן אינו יכול לתפוס ואי תפס מפקינן מיני' כיון דנתינה כתיב בי' עיי"ש. אבל יש לחלק ג"כ בין תפס ברשות. ובלוי נלע"ד הדין פשוט לפי סברת הצל"ח דאינו בכלל מצוה זו כמ"ש

יג) ויש לי קצת עיון בה' ר"ה בשופר כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים י"ח. ובספר פרי מגדים א"ח בפתיחה כוללת (חלק ב' אות ט"ז) משמע דמוציא רבים י"ח הוא משום שליחות וכל דאינו מחויב אינו מוציא רבים משום דאין בו שליחות וע"ש. וצ"ע מהיכן יצא לו זאת שמוציא רבים י"ח הוא משום שליחות דבר שלא ראינו. רק הטעם משום כוון לבו יצא כמו בתפלה. ודברים שלא ראינו בהם תורת שליחות ג"כ יוצא בכוון לבו ושומע. ועוד בש"ס קדושין (מ"ב) בדיני שליחות ה"ל לתלות זה בזה אי שליחות מהני מד"ת וע"ש דלא מצינו שזה משום שליחות צ"ע. אולם אם האמת אתו יש ראי' למ"ש. אמנם בלא"ה נלענ"ד כמ"ש. ונא לעיין בדברי אלה שהם פשוטים אם הגיעו לפשט האמת ולהורות לי סברת הצל"ח בערבות ודברי פ"מ א"ח ומה שחדשתי בכהן. כי ללמוד אני צריך והנני להודות על אמיתת התורה ולהטות אזני לשמוע קול מורי הגאון נ"י להורות לי דין זה ולהשיב על כל דברי המסוימים באל"ף בי"ת אם האמת אתי ועתירתי כפולה שלא להשליך דברי

יד) ומצאתי קצת ראי' לדברי שלוי איני בתורת פדיון ומה דלוי בכור א"צ פדיון הוא משום דנשאר בקדושתו. ולא כדעת המשיבים אותי דפודה א"ע רק משום דנשאר בקדושתו. דהנה החזקוני בפ' במדבר מקשה מ"מ עכשיו אין לוי פודה בכור. ותי' כיון דלוי נולד מאבותיו לוים כבר הם פדו ואין הדין נותן שיפדה כל פעם. והיינו פירושו כיון דכבר נתקדש ואינו יפדה בקדושתו עוד הפעם כיון דכבר נתקדש וע"כ אינו פודה וא"כ א"צ פדיון כיון דכבר נתקדש נשאר בקדושתו וע"כ אינו פודה בכור אחר ג"כ. וז"ש דלוי בא מאביו שכבר פדה ונתקדש ומי לימא דבכור בא מבכור שהי' אז ונפדה ואפשר בכור בא מפשיט ולא נפדה שום פעם. ובזה מובן מה דבכור בן כהן חלל צריך פדיון ואינו נפדה בלוי אף דאביו כהן לא הי' צריך פדיון או אבותיו כשהיו בכורים והוה כל פעם כנפדו כשהי' בכור במשפחתם וא"כ קשה יפדו בלוי דאף דאבותיו של לוי נתקדשו ונתקדש כבר מ"מ גם בן כהן חלל כבר הוה אבותיו כפדוים ובאו מפדוים ולא הוה כבכור דעלמא דאפשר בא מפשוט. ולפמ"ש דכהן ולוי בכורים לא הוי כפדוים כלל רק משום דנשארו בקדושתם ואדרבה לא נפדו וא"כ כיון דלא נפדו בשום פעם ג"כ רק משום נשאר בקדושתו וחלל שלו שלא נשאר בקדושתו וצריך פדיון ובזה פשיטא דאבותיו לא נפדו כלל שום פעם ואדרבה ע"כ צריך ה' שקלים ולא נפטר בלוי דודאי הוא בא מאינו פדוי ולוי נתקדש כבר וגרע מבכור דעלמא אפשר בא מבכור וזה ראי' דעיקר הוא משום נשאר בקדושתו אצל כהן ולוי ולא משום דהוה כפדוים דא"כ כהן חלל בא מפדוים יפדה בלוי אלא כמ"ש דאינו מפדוים רק משום נשאר בקדושתם והוא נפקע מקדושתו וצריך פדיון ולא נפדה מלוי כיון דהוא מקודש כבר וצריך ה' סלעים

שוב ראיתי בשו"ת פני ארי' סי' מ"ד שמסופק בדבר להכריע אף שכהן אינו יוכל להיות שליח. אכן לפע"ד כהן הוא בתורת שליחות כמו אשה להיות שליח להולכה כיון שהיא בת"ג שמקבלת הגט וע"י נעשה הענין. שלא כתשו' פ"א הנ"ל. אכן בלוי בלתי ספק שכדברינו כן הוא. ויש להעיר מקצת ראי' מקדושין (דף כ"ג ע"ב) הני כהני שלוחי כו' ע"ש. ועי' בקונטרס מכתב לדוד בסו"ס נפש דוד מהגאון ר' דוד טעבלי אבד"ק ליסא זצ"ל. גם יש תח"י בכתי"ק קונטרס נפלא מאת דו"ז הגאון ר' יוסף שמואל הלוי לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא בענין כזה. והרבה ענינים ת"ל כוונתי לדברי קדשו ואכמ"ל

טו) אגב אביא בזה מה שחידשתי ת"ל בסוגיא דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד בנזיר (דף י"ב ע"א וע"ב) הרמב"ם ז"ל מביא בהא דהאומר לאפוטרופוס שלו כל נדרים שתדור אשתי וכו' דאין יכול להפר מהקרא דאישה יקימנו ואישה יפירנו כדברי ר' יאשיה בנזיר שם. ומקשים כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק כרבנן דר"א דאין אדם מיפר נדרי אשתו שעתידה לידור. א"כ לשיטתו אינו יכול לעשות שליח מצד דמי איכא מידי וכו' כקושית הש"ס שם. ולעד"נ בהקדם שיטת שו"ת מהרי"ט (ח"ב חחו"מ סי' כ"ג) דדוקא בסתם אבל במפרש יוכל לעשות שליח עיי"ש. והנה לשיטתו ניחא הא דגט שמשלישים ביד שליח עבור אשה נשטתית אף דאיהו לא מצי עביד השתא. ואשר כבר דיברו בזה חכמי קאסטנטינא. אכן לשיטת מהרי"ט ניחא ועיין במשל"מ: