תירוש ויצהר (שו"ת) טו

לחם שהי' בא חמץ שפיר יש לפרש דנאפה בפנים בקרימת פנים מצד אחד ועכ"ז לא נפסל בלינה. אבל לחם הפנים שהי' בא מצה ואם שהי' נאפה רק בקרימת פנים כשיוציאו אותו מהתנור יתחמץ. ולהכי הוצרך הש"ס לתרץ דנאפה בפנים במקום זריזין ושוב נוכל לפרש המשנה כפשטא דהמשנה סתמא נקיט נאפה בפנים כל חד כדאיתא. לה במקום זריזין ושתי לחם בפנים ממש ויאפה רק צד אחד. ואמנם למסקנא דרב אשי ליתא וא"כ עכצ"ל דאף שנאפה בפנים אינו מקדש לגמרי ולא נפסל בלינה. א"כ למסקנא דאף שתי לחם לא נפסל בלינה אף שנאפה כתיקון ושפיר פירש"י במעילה לפי גרסתו ובעז"ה הדברים ברורים. ועפ"ז מיושב הקושיא החמורה המבואר לעיל ע"ש. א"כ לפי"ז מיושב ג"כ הא דפירש"י דעיקר קושית הגמ' דנפסל בלינה קאי על לה"פ קודם שיסדרנו על השלחן דהא בלה"פ ליכא עצה הנ"ל בקרימת פנים מצד אחד דהא היה בא מצה וא"כ שפיר הוי ע"ש זמנן וכלי שרת מקדשן כתי' התוס'. אבל בשתי לחם לא קשה כלל שיפסול בלינה דהא איכא עצה כנ"ל וא"כ הוי ע"ש שלא בזמנן ואין כלי שרת מקדשן. וכיון דכל עיקר קושיית הגמ' הוא על לחם הפנים. וע"ז מתרץ רב אשי במקום זריזין ושפיר פירש"י משום שלא יחמיץ דקאי על לה"פ כנ"ל. ושפיר מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל בשתי הלחם דאף דאפייתן בפנים ואינם דוחות את השבת אעפ"כ אינם נפסלין בלינה משום דע"ש הוי שלא בזמנן כיון דיש אופן בקרימת פנים מצד אחד כקושית הזכרון צ"מ הנ"ל ויש להאריך בזה גם עפ"י הנ"ל בפלוגתא אם א"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת והבן. שוב ראיתי בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' מ' והארכתי עוד בזה בתשובה ואכ"מ: ידידו סימן ג. בשם ה'

לידידי הרה"ג מ' דובעריש נ"י איינהארין אבד"ק אמסטיב

בענינא דיומא בש"ס שבת (דף כ"א ע"ב) ב' זקנים וכו' א' עשה כב"ש וכו' כנגד פרי החג וכו' דמעלין בקודש וכו' דקשה לכאו' איך עשה א' כב"ש במקום ב"ה. אכן י"ל ע"ד החידוד בהקדם ש"ס ברכות (דנ"ג ע"ב) מי שאכל ושכח וכו' הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקא דדהבא וחד עביד וכו' ואכלי' אריא וכו' ואשכח יונה דדהבא. והקשה זקיני בשו"ת הרמ"א סי' צ"א ממשנה ברכות פ"ק מ"ג א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך וכו' ומשמע דהעושה כב"ש במקום ב"ה הוא בסכנה ועיין בזה בטו"ז או"ח סי' קפ"ד. ובתוס' רע"א פ"ק דברכות. ובחידושים במשניות פ"ק דברכות להתפא"י. והנה לכאורה יש ליישב עפימש"כ בס' כתנות אור פ' תרומה מזוה"ק תרומה (דף קל"ט ע"ב) וז"ל מחלוקת דשמאי והלל בקימה ובשכיבה וכו' דשמאי סובר וכו'. וע"פ דברים אלו הבנתי דברי חז"ל במשנה ברכות אר"ט וכו' אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה לכאו' איכא למידק למה נתחייב בעצמו בשביל שעבר על דברי ב"ה הא בכל הש"ס קיי"ל מי שרוצה להחמיר כב"ש יחמיר אלא נראה בשביל שהראה שמדת לילה לחוד ועשה פירוד בין הדבקים למדת יום וכו' ע"ש ד"ק באורך עפ"י הקדמת הזוה"ק א"כ ממילא לא קשה מהא דשכח ולא בירך דשפיר יכול להחמיר כב"ש

והנה הטו"ז שם תי' כיון דבמזיד גם ב"ה מודים דיחזור א"כ גם בשוגג העושה כב"ש שפיר דמי ולכאורה אין להבין סברתו כיון דבשוגג קיימינן ואם כן העושה כבית שמאי מראה בעצמו שאינו פוסק כב"ה. אבל ראיתי בס' מעון הברכות שם (דף נ"ג) מחמי זקיני הגה"ק רשכבה"ג רבינו ישראל יונה הלוי ז"ל לנדא אבד"ק קעמפנא שפי' כוונת הטו"ז כיון דבמזיד גם לב"ה חוזר א"כ העושה כן אף בשוגג ל"ל בה. כיון דנאמר דהא דחזר הוא לאו משום דפוסק כב"ש רק משום דהי' מזיד. וא"כ אין מוכרת ממעשיו שהוא קובע הלכה כב"ש ע"ש דבריו המאירים. ומש"כ במעוה"ב פ"ק דברכות שם. ועיין ברש"י כתובות (דף י"ז ע"א) ד"ה פרשת דרכים. ולענד"נ לתרץ דדוקא אם הב"ה אינם לומדים מקרא אז העושה כב"ש ל"ל בה. אבל בהא דר' טרפון דהב"ה לומדים מקרא דובלכתך בדרך אין לעשות כב"ש. וזאת נ"ל כוונת הרא"ש ז"ל שם הובא בתוס' רע"א שכ' דשם גם ב"ה מודים שיוכל לעשות כב"ש. והיינו כנ"ל כיון דהב"ה אינם לומדים מקרא רק מצד קולא אומרים שאין מחויב לחזור אבל הרוצה להחמיר כב"ש ש"ד והבן. ועיין לש"ב הגרי"ש נ"ז ז"ל בהגהות לתוס' רי"ד עירובין (די"ג). ובתפא"י דמאי פ"ו. ובחי' מתפא"י סופ"ג דשבת. ובס' נפתלי שבע רצון על הגש"פ פיסקא דמעשה בר"א ע"ש. ומצאתי בס' ליקוטי חבר ח"א (דף י"א) שכ' תשו' רמ"א הק' מהא דאכל ושכח. ונ' דהכא מידי אחרינא דלב"ה איצטריך ההוא קרא דובשכבך ובקומך לזמן שכיבה וזמן קימה ומאן דעביד כב"ש ודרש לקרא כפשטא ולא אתי להזהר בזמן שכיבה וקימה וחומרא דאתי לידי קולא הוא עכ"ל

ולפי"ז ניחא גם בהא דש"ס שבת. דלסברת חו"ז המעון הברכות בכוונת הטו"ז ז"ל גם כאן ניחא דהא שיטת הרמב"ם ז"ל דהמהדרין מהמה"ד היה גם מהדרין דנר לכאו"א וכ"ה שיטת רש"י שבת (דכ"ג ע"ב) כמש"כ המהרש"א שבת (דכ"א ע"ב) בתוס' ד"ה מצוה. א"כ העושה כב"ש אין מוכרח במעשיו משום דפוסק כב"ש. רק דהוא משום שיש לו כל כך נפשות בביתו לכך הוא מדליק שמונה בליל א' משום שיש ח' נפשות בביתו. אכן שיטת התוס' שבת שם ד"ה והמהדרין דב"ש וב"ה לא קיימו אלא אנר איש וביתו וכו' אבל אם עושה נר לכאו"א וכו' ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית ע"ש. א"כ שוב קשה איך עביד כב"ש. אכן ניחא שפיר דהנה דו"ז הגר"א מווילנא זי"ע הובא בס' בית הלוי בחי' חנוכה כ' דהרמב"ם ותוס' חולקים בטעמי' דגמ'. דהתוס' אזלי לטעם כנגד ימים הנכנסין וכו' א"כ תלי' בהיכרא דימים. ע"כ המהדרין מהמה"ד לא קאי על נר לכאו"א כמש"כ בתוס'. אבל הרמב"ם ז"ל אזיל לטעם דפרי החג ומעלין בקודש א"כ לא בהיכרא תלי' מילתא ויוכלו המהדרין מהמה"ד להיות גם מהדרין. וכ"כ בדרשות ראנ"ח פ' וישב הובא בחי' חתם סופר לשבת שם. וכ"כ בס' תורת משה פ' וישב (דף ל"ו ע"א). ועיין בס' חידושי מהרצ"א (דף י"ט וד'"כ) בזה

והנה רש"י ז"ל כ' בשבת שם בהא דמעלין בקודש דמקרא ילפינן במנחות (דף צ"ט) וע"ש במהרש"א וקושית המפורשים דמה קמ"ל בזה. הן אמת דבתשובה שכתבתי ביום א' שלח תרנ"ט לש"ב ידידי הרב מ' יעקב הלוי הורוויץ מק' שעברשין הארכתי ליישב מה שהציע לפני הקושי' בגליון הש"ס ברכות (דף כ"ח ע"א) בהא דאיתא שם גמירי מעלין בקודש וכו' דמה זה לשון גמירי הא ילפינן מקרא במנחות וע"ש בס' מעוה"ב ובס' שלימה משנתו. ומענין לענין כתבתי אז ליישב קושית הטורי אבן במגילה ר"פ בני העיר על הא דמנחות דילפינן מעלין בקודש מהא דמחתות החטאים וכו' ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח וכו' והא מהא ליכא למשמע מיני' דמעלין בקודש דילמא לעולם א"צ עילוי והא דאמר רחמנא לעשות מן המחתות צפוי למזבח הוא כדמפרש קרא טעמא להדיא ויהיו לאות לבני ישראל וכו' למען אשר לא יקרב איש זר וכו' ועיין מה שתי' בס' אפריון פ' קרח, ולענד"נ ליישב בעזהש"י בהקדם מש"כ דודי זקיני הגה"ק