תירוש ויצהר (שו"ת) יד

דאיתקושי איתקוש להדדי נבעי לחם חם כלחה"פ) וא"כ לא היו משהין אותם בתנור כל הלילה להחזיק חומו. וכיון דלא היו בתנור רק בע"ש שוב קשה קושי' התוס' דע"ש הוי שלא בזמנן דהא יכולין לאפות למחר ע"י שנים שעשאוה ואין כלי שרת מקדש שלא בזמנן ולא איפסלה בלינה וכאשר באמת כן פסק הרמב"ם ז"ל משום טעם הנ"ל. ולמה נימא דקושי' הגמ' הוא גם בשתי הלחם ואליבא דמ"ד דשנים שעשאוה חייבים. או אליבא דמ"ד דא"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת. לכך האיר רש"י ז"ל עינינו והיסב קושי' הגמ' דייקא על לחה"פ בכדי שיהי' הקושי' לכ"ע ואז היא קשה כברזל ומוכרחין לומר תברא ומי ששנה זו וכו' כיון דבלחם הפנים נפסול בלינה ע"י דמשהין אותם בתנור כל הלילה להיות חם בשעת סידורו ולילה לאו מחוסר זמן ושפיר כלי שרת מקדשן בזמנן. ואם כי אכתי פש גבן ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' תמידין גבי לחה"פ דפוסק דאפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת דהא בזה שפיר מוכרחין לומר תברא ועל זה סובב הולך קושי' הגמ' דאיפסלה בלינה. אבל אי משום הא לא אירי' דיש לתרץ בזה כשאר תירוצים הנאמרים בזה במפרשים. וכן ראיתי בס' נודע בשערים מה"ת (דף ק"ט) בדרוש לחג השבועות שמיישב שיטת הרמב"ם דשתי הלחם עפ"י דרכו בקודש. ואכתי פש גבי' ליישב הרמב"ם דלחה"פ לפי דרכו. ומראה מקום לתירוצים אחרים בזה והבן

לפי"ז מיושב שפיר דברי רש"י ז"ל במה שכ' דקושית הגמ' הוא דוקא בלחה"פ כנ"ל. ולפי"ז מיושב קושית זקיני הגה"ק ר' הירשלי ז"ל ברלינר בהא דכ' רש"י בתירוצו דרב אשי דבעינן זריזים שלא יחמיץ דהא קאי דוקא על לחם הפנים דבעינן מצה ולכך בעינן זריזים שלא יחמיץ. וכן מיושבים קושיותיו של הגרי"ב ז"ל בהגהותיו דשפיר מקשה הגמ' מה נפשך אי אפייה בעינן זריזים לישה ועריכה נמי בעינן זריזים דהא עיקר דבעינן זריזים הוא שלא יחמיץ א"כ בעינן הזריזים תיכף משעת לישה ועריכה. דמה יתן ומה יוסיף אם ישמרו הזריזין משעת אפייה אם כבר נתחמץ בלישה ועריכה כנ"ל כיון דקאי כל סוגיית הגמ' על לחם הפנים. שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קכ"ה שמביא קושית האו"ח על רש"י שלא יחמיץ. ומביא בשם הג"ר זלמן ליב שעוררו על דברי רש"י קודם שיסדרנו על השלחן דמשמע דהוה ס"ל דכל עיקר קושית הגמ' לא קאי אלא על לחה"פ ולא אשתי לחם כלל. ותי' הגאון הח"ס ז"ל עפ"י דברי התוס' מנחות (דף נ"א) שהבאתי לעיל שהקשו איך מקדש התנור לחה"פ הא אין כלי שרת מקדשים שלא בזמנן והעלו בסוף דבריהם לשיטת רש"י דאה"נ אין התנור מקדש אלא הדפוסים שנותנים לתוכו אחר רדייתן מהתנור ושוהה שם כל הלילה ולילה אינו מחוסר זמן ומפסלי בלינה ע"ש. וא"כ בשתי הלחם ל"ש זה והוי לי' ע"ש מחוסר זמן ולא מיפסלי וכו'. עכ"פ מבואר מזה דקו' הש"ס דמנחות לא קשיא על שתה"ל עכתד"ק. וא"כ יש לי ראי' גדולה לדרכי אשר דרכתי בו ות"ל שכוונתי קצת לד"ק ודיש חילוק בין שתי הלחם דלא בעינן שיהי' חם ובין לחה"פ דבעינן להשהותן בתנור כעין ד"ק עפ"י דברי התוס' בסוף דבריהם. ועיין מה שתי' דו"ז בס' דברי ר' משולם ח"ב (ד"ע ע"ב) דברי רש"י שלא יחמיץ. וכן מה שתי' בשו"ת הרי בשמים סי' ז' ובשו"ת כנסת ח"י סי' קס"ד לאוקמי קושית הגמ' דוקא על לה"פ ע"ש עפ"י דרכם. ולא העירו בישוב דברי רש"י שכ' קודם שיסדרנו על השלחן. ועיין תי' הנודע בשערים שם ובס' מאה שערים שער מ"ז. ובס' חמדת שלמה על קידושין בחידושיו למנחות (דצ"ה) ובשו"ת חיי אריה סי' ס"ב ובשו"ת תורת חסד סי' נ"ד ובס' עט סיפר כלל מ"ה. ועוד הארכתי בזה ובמש"כ בשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ד סי' נ"ו נ"ז קס"ה. ועיין בקונטרס זכרון משה בסו"ס דעת תורה ח"א (דצ"ב ע"א)

עוד נ"ל ליישב דהנה בהא דמקשה הגמ' אלמא תנור מקדש וכו' איפסלה בלינה ראיתי בס' זכרון צבי מנחם בחי' למנחות שהקשה וז"ל לפי שיטת רש"י ז"ל דבדבר יבש שנתבשל כמאכל ב"ד שוב ל"ש בי' שום בישול מה"ת ורק מדרבנן גזרו שלא יחתה ועיין באו"ח סי' שי"ח. והנה רש"י סובר בשבת (ד"כ) גבי חררה ע"ג גחלים דכשנאפה כדי קרימת פנים הוי כנאפה כמאכל ב"ד וקרימת פנים היינו הך דלגבי אור דר' אליעזר לחומרא יע"ש בתוס'. והנה בתוס' כ' שם ד"ה איבעיא לפי שיטתם דר"א מיקל דעכ"פ ר"א מודה גבי לחם הפנים דבעינן קרימת פנים משני הצדדים. והגם דרש"י אינו סובר כפי' התוס' וכשיטת ירושלמי בש"ס עכ"פ גם רש"י מודה ולפירושו דלרבנן דלחם בעינן קרימת פנים משני הצדדים דעכ"פ גבי לחה"פ בעינן קרימת פנים משני צדדים דמנין לעשות פלוגתא רחוקה. כמו הכלל הנמסר בידינו שאין לעשות פלוגתא רחוקה. ובפרט דסברא קאמר בירושלמי שאין קרוי' לחם זולת בקרימת פנים. וא"כ מאי מקשה הגמ' כיון שנאפה ע"ש נפסלה בלינה. דהא יכול לאפות קודם שבת רק בקרימת פנים הך דלגבי אור ולמחר בשבת יגמרו גמר האפייה דאינו רק איסור דרבנן ואין שבות במקדש. וא"כ ממילא דאינה דוחה שבת ואכתי לא נפסלה בלינה משום דעדיין לא נגמר האפייה. וא"ל שרש"י ס"ל שתנור מקדש תיכף כשנכנס לתנור נפסל אח"כ בלינה זה ליתא לפמש"כ התוס' מעילה (דף ח' ע"א) ד"ה קרמו פנים בתנור הוכשרו ליפסל וכו' דכלי שרת מקדש היינו דוקא כשנעשה הראוי לעשות בו והיינו כשיקרום יע"ש. ומבואר בהדי' בתוס' (דכ"ז) שלא נגמר פנים לא נגמר הראוי לעשות בו ולא נפסל בלינה וא"כ שפיר משכחת לה שאינו דוחה שבת ולא נפסל בלינה. ולשיטת התוס' לק"מ דהתוס' ס"ל דר"א לקולא ורבנן לחומרא דבעינן קרימת פנים משני הצדדים. וא"כ אם אינו דוחה שבת אז בעינן שיאפה משני הצדדים ושוב נפסל בלינה. ואולם לשיטת רש"י בשבת שם קשה טובא. והנה התוס' במעילה לשיטתם אזלי דס"ל במנחות שם ד"ה אלא דרב אשי וכ' שם תברא מי ששנה זו וכו' וא"כ ס"ל דאפייתן בפנים ממש ודוחה שבת ונפסל בלינה ג"כ ולהכי שפיר לשיטתם גרסי במעילה ונפסל בלינה. ואמנם רש"י כמבואר שאינו מפרש כפי' התוס' תברא מי ששנה וכו' דאל"כ הי' רש"י מפרש בהדיא כן. וא"כ ע"כ סובר רש"י כשיטת הרמב"ם דאע"פ שנאפית בפנים לא נפסל בלינה וכמ"ש הלח"מ פ"ה מה' תמידין דהתנור מקדש קצת ואינו מקדש לגמרי לפסול בלינה. ולהכי לא גרס רש"י ז"ל ולפסול בלינה במעילה שם. והיינו לפי מסקנת הש"ס במנחות דלא מצא הש"ס שום פי' בהמשנה וע"כ דחיק ואוקמא אנפשי' כפי' הלח"מ. וצריך ע"כ לומר דאעפ"י שמקדש אינו נפסל בלינה אף שיגמור כל העשי' וא"כ עכ"פ כל שלא נגמר העשי' לגמרי ודאי שאינו נפסל בלינה לשיטת רש"י ג"כ וכנ"ל והדרא הקושיא לדוכתא ע"ש. ובאמת יש להקשות יותר קושיא הנ"ל לפי מה שהקשו בתוס' מנחות (דנ"א) הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן ותי' כיון דאין לאפות בשבת הוי ע"ש זמנן. אכן לפי הקושיא הנ"ל דיש אופן לאפות גם בשבת א"כ לא הוי ע"ש זמנן ואין מקדש ולא נפסל בלינה כנ"ל. והנה בס' הנ"ל כ' לתרץ לפי"מ דמבואר בש"ס מנחות (דע"ח ע"ב) גבי יוצאין במצה נא דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה שוב הוי מצה וכ' התוס' שם דזה הוי כעין קרימת הפנים המבואר בשבת שם. והיינו דהתוס' לטעמייהו דסברי דר"א להקל בא. וא"כ ס"ל לרבנן דתרווייהו בעינן ומהש"ס מנחות הלז מבואר בהדיא ג"כ דס"ל כסברת הירושלמי דאינו קרוי לחם גבי תודה עד שנאפה משני הצדדים ומבואר בהדיא באו"ח סי' תס"א דאם לא נאפה כשיעור הזה ולוקחין אותה מן התנור ודאי נתחמץ מאחר שנתחמם יע"ש וא"כ עפי"ז מיושב הקושיא הנ"ל דתינח שתי