תירוש ויצהר (שו"ת) קמח

וקח משה את כסף הפדיום וגו' ויתן משה את כסף הפדוים לאהרן ולבניו ע"פ ד' כאשר צוה ד' וגו'. ובזה מפורש דלוי יוכל להיות שליח ליתן לכהן

אכן למ"ש בטעם השני י"ל דזכה משה המעות עבור כהנים וליכא בזה חב לאחרים כיון דזכה לכל כהנים. וזש"ה ויקח משה את כסף הפדיום. היינו בעת לקיחה כבר הי' כסף פדיום רק הוא זכה עבור כהנים. ולטעם ראשון י"ל שצריכין הגיע ליד כהן בתורת פדיון שהבכורים היו שם בעת נתינה לכהנים והיו מכוונים ליתן לשם פדיון. וראי' שהיו שם דכיון דהי' ע"י משה להורותם תורת פדיון והיו בעת נתינה

ועוד י"ל כיון שמוכרח להיות ע"י משה כדי להורותם והי' אז בציווי ה' והי' מצווה בזה ואינו דומה לענינינו וז"ש ויתן משה וגו' ע"פ ד' כאשר צוה ד' וגו'. ועיקר כמ"ש משום זכי'

ז) והנה אין לפרוך על כל הא דלעיל ממילה (סי' רס"ד) דאשה יכולה למול. ובפירוש מהתורה דצפורה מלה בנה ואף דאינה במצות מילה. זה אינו ראי' כלל דבשלמא פדיון צריך שיפדה הוא עצמו או שלוחו כמותו כמ"ש וצריכין ג"כ לדעת בעלים כמ"ש. משא"כ מילה כשרה אף בלי אב ולכתחילה חיוב על אב אבל אם אביו אינו מל יוכל אחר למול וא"צ שליחות. וראי' במל א' בלי דעת אביו מילה כשר היא ולא שליחות ולא דעת בעלים בעינן רק סתם מילה כשרה בלי צוואת אביו ג"כ. רק נכרי שמל פסול כדאיתא בש"ס ע"ז (דף כ"ז) המל ימול ונכרי אתמעט דלא מל. אבל אשה כמאן דמהילה דמי' דלית בה ערלה ולא אתמעט רק נכרי אמנם אשה היא בת ישראל וכמאן דמהילה ומילה כשרה על ידה. וא"ל דאינה בתורת מילה אינה יכולה להיות שליח למול דא"צ שליחות רק שימול ישראל שלא נתמעט ולא נכרי ואשה לא נתמעט ומילה כשרה. וכן בציצית (בא"ח סי' י"ד) דאשה פטורה ואם הטילה ציצית כשרים משום דג"כ א"צ שליחות ואילו הטיל א' בלי דעת כשרים והיא לא נתמעטה רק נכרי ע"כ כשרים ועיין בזה. משא"כ פדיון דצריכין שליחות כמותו כמ"ש בשם הפוסקים הנ"ל ועיין ש"ך וט"ז וא"כ צריכין מי שהוא בתורת מצוה זו כמו גיטין וקדושין כמ"ש. ולוי אינו בתורת מצות פדיון וכמ"ש מש"ס ורמב"ם וש"ע וע"ש דאינו במצות פדיון דנשאר בקדושתו ואין בו מצות פדיון לפדות לחלל קדושתו כמו שאבאר. וא"כ לא יוכל להיות שליח כמ"ש וגם זכות אין בו דזכי' מטעם שליחות כנ"ל

ח) ואין לטעות כיון דלוי א"צ פדיון כמאן דפדוי דמי כמו דאמרינן באשה. חדא דאעפ"כ אין בו מצוה זו של פדיון ולאשה מועיל רק כשהיא כמהילה אינה נכרי ויכולה למול דא"צ שליחות ול"צ שיהי' במצוה. אבל לוי צריך שיהי' במצוה זו ואין מצות פדיון נוהג בו

ועוד דאדרבה ל"ש כפדוי דמי כמ"ש דנשאר בקדושתו ואינו כפדוי ואינו במצוה זו כלל. דכל הבכורים צריכין פדיון לחלל קדושתם. ולוי לית בי' מצוה זו דפדיון דנשאר בקדושתו כמו דמפורש בפ' במדבר ולקחתי לי הלוים תחת וגו'. ועיין בבכורות (דף ד') וקו"ח דפטרו אח בכור"י מפדיון שהם נכנסו בקדושה תחתם שנלקחו לקדש תחתם ונחלפו זה בזה מכ"ש דא"צ פדיון דנשארו בקדושתם. וזה דאמרו בבכורי לוים די להפקיע עצמם ע"ש בבכורות (דף ה') כיון דהמה עצמם קדשו מקדם בבכורה ע"כ ל"צ פדיון דמפקיעו עצמם ונשארו בקדושתן דלוים הם וצריכין להשאר בהקדשן חליפי בכור דנחלפו לוים בבכורים ונלקחו תחתן ונשארו בקדושתן אבל אינו במצות פדיון זו כלל וע"כ לא פקעו בכורי לוים בכורי ישראל דנשארו בקדושתן עצמם שנלקחו לוים בחליפי הנ"ל כמ"ש ואינם במצות פדיון דנחלפו לוים בבכורים ונשארו בכורי לוים בקדושתן בלי מצות פדיון וכ"כ הרמב"ם ובש"ע כמו שהבאתי לעיל דתורת פדיון הוא שנתחלל מקדושתו וזה מצות פדיון אבל בכור לוי נשאר בקדושתו ואינו בתורת מצות פדיון דנשאר בקדושתו משום חליפין ולקחתי לי הלוים תחת וגו' ונתקדשו תחתם בחליפי' ואינו במצות פדיון כלל. וא"כ למ"ש לוים דאינם במצוה זו של פדיון אינם יכולים להיות שלוחים בזה לפדות ע"י או לזכות כמ"ש דפדיון צריך שליחות כמו גיטין וקדושין וצריך שיגיע ליד כהן בשליחות או מאב עצמו כמ"ש

ט) ועוד יותר נ"ל דב"ד לוים לא יוכלו לפדות דאינם במצוה זו עצמה כמו שבארתי. ואף להש"ך דב"ד יכולים לפדות. אעפ"כ אינם מצווים הב"ד ואין חיוב עליהם מד"ת שיפדו ע"ש בש"ך רק בידם לפדות. וא"כ כיון דהמה לוים ואינם במצוה זו כמ"ש. ומכח ב"ד גם אין החיוב עליהם מד"ת. פשיטא דאינם יכולים לעשות דבר שאינם בעצמם במצוה זו ואף שהם ב"ד. דמכח ב"ד ג"כ אין חיוב עליהם. וגם לא מצינו כח ב"ד יפה בזה יותר מאחר רק לענין מינוי שליח כח בידם בלי מינוי. וב"ד ג"כ דעת הפוסקים משום זכות ועיין ש"ך וט"ז ומע"מ. וזכי' משום שליחות כמ"ש וכל שאינם מחויבים לא מצינו דיכולים לעשות וכחן יפה באינם במצוה זו כלל כמ"ש וגם אין חיוב חל עליהם מצד ב"ד

י)ועוד י"ל להוסיף טעם לכל מ"ש כיון דאין יוכל לברך אשר קדשנו וצונו וכמ"ש בשם צל"ח לעיל דדבר שאין במצוה זו אינו בכלל ערבות כלל פשיטא דלא יוכל לכלול עצמו עם ישראלים שנצטוו. וכמו גר אי לאו משום טעם אב המון גוים נתתיך לא יוכל להתפלל אלקי אבותינו אלקי אברהם ולומר דקאי על שאר ישראלים וזה דוקא כשהוא עצמו מזרע אברהם שיהי' נכלל בישראל יוכל לומר זה שיהי' קאי על שאר ישראלים ג"כ אלקי אבותינו אבל באינו נכלל עמהם אינו יכול לומר שיהי' קאי על שאר ישראלים וה"ה דא"י לומר קדשנו וצונו על מצוה זו דאינו בעצמו ואינו נכלל בזה בישראל ואינו בערבות כמ"ש הצל"ח. ולא יוכל לומר שקאי על שאר ישראלים וכמו גר. וא"כ ב"ד לוים ג"כ אינם יכולים לפדות ולברך קדשנו וצונו מאחר דאינם במצוה זו וגם אינם מצווים מד"ת שהחיוב עליהם לעשות עצמם שלוחים ועש"ך

יא) אולם כהן אף דאינו במצוה זו ג"כ כמו לוי י"ל דיוכל להיות שליח כיון דמשכחת אצלו חיוב פדיון ביש לו בן חלל דחייב בפדיון כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פי"א מה' בכורים) וביו"ד (ש"ה). וא"ל דזה רק כשמת אביו כהן אז קודם למ"ד יום אזי חייב בן חלל לפדות וכשאב כהן חי א"צ לפדות. זה אינו דגם כשחי חייב לפדות רק כשהוא חי תופס לעצמו דמי פדיון. ועיין לבוש דצריך להפריש דמי פדיון ואח"כ זוכה בו אבל באמת חייב בפדיון וצריך להפריש ועיין בש"ס ופוסקים ונראה כי כן הוא. משא"כ לוי פטור מפדיון. לא מבעי' לוי' שנתעברה מעכו"ם שיש לה בן חלל דפטור כמ"ש הרמב"ם ויו"ד סי' הנ"ל וגם בלוי שיש לו בן חלל פטור כמו דאיתא בגמ' ורש"י בכורות (דף מ"ז) דלוי פסול פטור וע"ש ברש"י שכתב וז"ל הואיל דאית לי' שמא דלוי פטור. ועיין ברש"י חולין פ' הזרוע (דף ק"ב) ד"ה והלכתא כרב אדא ובר"ן ורא"ש. ברם משום זה לאו ראי' ברירא די"ל דכהן פטור כמו לוי ואינו בפדיון. ומה דמשכחת אצלו חיוב בחלל אדרבה נתחייב רק חלל משום שנתחלל מקדושת כהונה אבל משום תורת כהונה פטור וכהן פטור ולית ראי' מחלל כיון דנתחלל מכהונה

יב) אמנם לדעתי נראה לחלק בזה בדבר חדש בין כהן ולוי דכהן מיקרי בתורת מצות פדיון דהוא בכלל המצוה דפודין אצלו ונותנים לו המעות ואף דאין הוא פודה ונותן מעות לאחר מ"מ בכלל תורת פדיון הוא דנותנים לו ופודין אצלו וכיון דהתורה זיכתה אותו בכך להיות בענין זה לקבל דמי פדיון וע"י נגמר המצוה שמוכרח לבא ליד כהן ואינו נגמר עד שבא ליד כהן בתורת פדיון כמ"ש לעי"ל דצריך שיבא ע"י שליח או ע"י אב לכהן לפדיון ועיין בש"ע דאם נאבדו חייב באחריות ליתן אחרים וחייב ליתן לו ע"כ הוא בכלל פדיון כיון דצריך להגיע לידו בתורת פדיון כמ"ש