תירוש ויצהר (שו"ת) קמד

בעונש קשה. יען כי נכמרו רחמיו על אלמנה אחת. את השלישי כי נכמרו רחמיו על עני אחד. את הרביעי כי קנה תפילין מהודרים בעד עשרה שקלים. את החמישי כי קנה אתרוג נאה ומהודר בדמים מרובים וכדומה. ולא יכול עוד להתאפק וישאל להגיד לו פשר דבר. ויאמרו אליו: דע כי שדי לא יעות משפט. כי אשר שמעת משפט הראשון. דע כי האיש הזה היה הלמדן בעירו. אבל מדרכו היה להתכבד בקלון חבירו כי אהב כבוד. וכאשר בא לעירו מגיד מפורסם. והיה ירא אולי יקח המגיד לב שומעיו ויתנו כבוד לשמו. ובזה הלא יחסר לו מכבודו. ע"כ מה היה עושה. כאשר החל המגיד להשמיע את דרשתו. היה פותח את הגמרא ויחל ללמוד בהתמדה גדולה ובקול רם למען לבלבל את הדרשן וישוב בבשת פנים. ולא די שהפריע את ההמון משמוע תוכחת מוסר. עוד הי' מלבין את פני הדרשן ברבים. ואת השני. כי בעת שיצאה האלמנה חייבת מבי"ד בעת ריבה עם איש בעסק דיני ממונות. והאיש ההוא נכמרו רחמיו אז על האלמנה. ולפי דעתו עותו הבי"ד את המשפט נגדה. וידבר סרה על הביד"צ והוציא עליהם קול כי שפטו משפט מעוקל. והסית אותה לילך בערכש"ג. והי' בכלל מגדף לת"ח ועוד ואת השלישי. היה בע"ש עם חשכה בעת אשר החברת מזהירי ושומרי שבת בקשו מהעני שישא סחורתו הנשארת לביתו ואל יחלל את השבת. והעני לא חפץ לשמוע אליהם. ולמען כי ישמע אליהם שברו אצלו בשוגג קדרת חרס שמחירה ג' פרוטות. והאיש הזה נכמרו רחמיו על העני ויחרף ויקלל את חברת שומרי שבת והמחזיקים בבריתה. ואת הרביעי. כי האיש ההוא היה לוה ולא משלם. וקנה התפילין בכסף זרים. ואת החמישי. כי קנה אתרוג קורפו מורכב להתהדר בהדר למען הכבוד. ואם כי הרב שבעירו השמיע בדרשתו מאיסור מורכב ודעת הפוסקים בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ק"י. ושו"ת הרמ"א סי' קי"ז. וטו"ז או"ח סי' תרמ"ט. והמג"א סי' תרמ"ח. ושל"ה. והסמ"ע בשו"ת הב"ח קל"ה. והלבוש ועוד. ועיין בשו"ת שבו"י ח"א סי' ל"ו מעשה רב מהש"ך ז"ל בזה. וזה שיאמר הילקוט אית דאמרי מאן דשומר מצוה ולא ידע אם מצוה היא או לאו רע הוא לו ואין רע אלא גיהנם. כי יוכל היות שגם בעד מצוה שחושב אדם שעושה ינחל גיהנם ע"י. ועולם הפוך ראיתי וכו'. ועי' בס' עט"ח דרוש כ"ד. והנה בימים מקדם ידענו מחשש מורכב רק באתרוגי יונים. ועתה נודע כי גם באה"ק ישנם גינות עם אתרוגים מורכבים. ויוכל להיות ח"ו בכלל שומר מצוה וכו' ולא ידע אם מצוה היא וכו' ואין רע אלא גיהנם. כי אמרו ז"ל (עירובין די"ט) ג' פתחים יש לגיהנם א' במדבר וא' בים וא' בירושלים כו'. וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות זו היא פתחה של גיהנם. דלמא היינו דירושלים ע"ש. היינו דיוכל להיות פתח לגיהנם גם ע"י אתרוגי אה"ק. לכן מה גדול ונשא. קדוש ויקר הוא עבור כלל ישראל כולו. ההתאגדות מכל בעלי הגנות באה"ק לאגודה אחת בשם אגודת פרי עץ הדר. וצדקת ה' עשיתם ומשפטיו עם ישראל. אשריכם שזכיתם לזכות את הרבים. ונברך לאלקינו בשמחה רבה כי נמצאו לנו גואלים להמצוה הק' על אדמת הקודש. להציל את כלל ישראל עם ד' מהאתרוגים המורכבים. ובודאי החיוב מל כל איש לעמוד לימינכם בכל אשר תשיג ידו למען יהי' בכוחכם ברצות ה' לשכלל ולהתפתח את הפרדסים. וע"י אחינו עובדי אדמת הק' על הרי יהודה. יצמח ישע ופדות להמצוה הזאת. בהשגחה טובה שיהי' המסעים מטעי פרי עץ ההדר הטהור והטבעי כדת של תורה. ועי"ז יפרח ויתפתח גם ענף עץ חיים חדש שתחזקנה בו משפחות אחב"י למאות בהררי קודש. כה דברי המצפה לעזרת ה' וישועתו. בא יבא נא גואל צדק ומצא כדי גאולתו. יקבץ נדחיו אל מכון הר ציון כי שם ביתו ונעילה ונשמחה לפני ה' בהיכל קדשו בב"א: סימן נ. בשם ה' ובעזרתו ית"ש ווארשא

. שוכט"ס לכבוד אהובי חתני הרב הגאון וכו' מו"ה אברהם נתן שליט"א עלבערג אבד"ק סאניק וכעת בבלאשקי

אחד"ש באה"ר. בהיותך במחיצתי הצעתי לפניך קושיתי ע"ד הרמ"ה ז"ל בטור (חו"מ סי' ל"ו) והובא בסמ"ע (שם סק"ד) ובש"ך (סק"ו). דאפילו פסולין באו רק לראות אם העידו עמהן בב"ד עדותן בטלה. וקשה משבועות (ד"ל ע"ב) וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מנין שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק. ופירש"י אע"פ שעדות אמת. מדבר שקר. שגורם לפסוק דין ע"פ שנים עדים ואין כאן אלא עד אחד. והא כשמעיד עם גזלן בב"ד לרמ"ה העדות בטל ואין כאן שום עד כלל וגורם לפסוק דין בלי עד כלל

והנה אחר נסיעתך מביתי מצאתי שעמד בזה דו"ז הגאון מופת דורו מאור הגולה רבי יוסף שמואל הלוי לנדא זצוקללה"ה אבד"ק קעמפנא בע"ס משכן שילה. ותירץ דלרמ"ה ז"ל באמת י"ל כן בש"ס שגורם להוציא ממון בלי עד כלל דכל עדות בטל ואין כאן אפילו עד אחד. וכי הרמ"ה אגוד בפירש"י. די"ל דרש"י ז"ל לא ס"ל כרמ"ה עכל"ק

אכן י"ל עוד דהא דין קרוב או פסול העדות בטל. באמת הוא כגזיה"כ. דבאמת יש כאן עדים כשרים ומה טעם לבטל כיון שיש כאן פסול. (ולראשונים ז"ל הטעם רק כיון דכשרים כוונו עם פסולים הוה כפסולים). וי"ל נהי דהתורה בטלה לעדות שנמצא בם קרוב או פסול היינו דוקא קרוב ופסול שנפסל בב"ד ויצא הדין לפוסלו דמיון לקרוב. משא"כ בשבועות שם מיירי שלא נפסק דין לפוסלו. דאל"כ לא הי' ב"ד מקבלין עדותו. רק שהי' נודע לעד כשר שהוא גזלן ומצרף עמו עובר על מדבר שקר תרחק. וי"ל גזלן שלא נפסל בב"ד אינו מבטל עדות

אכן באמת לק"מ דבאמת י"ל כמ"ש בש"ס שגורם לפסוק הדין ע"פ עדים ואין כאן עד כלל. שגזלן זה מבטל כל העדות. וקשה רק לרש"י שפירש דאיכא רק עד אחד. ולרש"י לשיטתו לק"מ דשפיר פירש כן. ועיין מכות (דף ו') בתוס' ד"ה אמר רבא. דלפירש"י קרוב או פסול פוסל רק כשמעיד תוכ"ד. א"כ שפיר פירש"י כשהעיד עד פסול וכשר בא אחכ"ד להצטרף עמו גורם להוציא ממון ע"פ עד אחד ויש בזה משום מדבר שקר תרחק. דע"א נשאר. כיון שמעיד אחכד"ד לעדות הע"א הפסול. אין מבטל. ובאמת אלו הי' תוכד"ד אין עדות כלל. ורש"י פירש רק אף את"ל שמעיד אחכד"ד עושה שלא ע"פ דין דעכ"פ אין כאן יותר מעד א' וז"ב. ורמ"ה ז"ל גופא ס"ל כרש"י דפוסל בעדים רק במעיד תוכ"ד והבן: חותנך ידידך סימן נא ב"ה ג' וירא תר"ה לפ"ק פלונסק

לכבוד הרה"ג וכו' מו"ה אברהם פאללאק נ"י ראבד"ק בונידולד

ע"ד מש"כ בס' ברכת משה חולין (דנ"ח) ששלח לי. ומעשה בא לידי באווז שלא הי' לו ב"מ היתירים דהיינו מה שקורין (טריפה'נע קישקעלאך) וחפשתי בספרים ולא מצאתי