תירוש ויצהר (שו"ת) קמג

התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה לולב נאה כו' אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום וברש"י הוי דומה ולשון אנוהו אני והוא אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו ע"ש. ופי' דאבא שאול בא לפרש דברי התנא הקדום. כי האמנם ישנם הרבה אנשים יראים המדקדקים במצות ומהדרים אחר תפילין יפים ומהודרים וקונים אתרוג נאה ואינם חסים על ממונם וכן בשאר מצות שבגופם מדקדקים מאוד. אבל כאשר תגיע לידם מצוה שהיא חוץ לגופם שצריך לקיים אותה בגוף אחר כמו מצות צדקה והכנ"א וגמ"ח. בזה אינם מדקדקים כלל על נפש הדל לא יחוסו. וכאשר יבא לפניהם איש מצוק כי יושיעו לו בגמ"ח יאטמו אזנם משמוע בקשתו להלוות לו אף על העבוט. וע"ז בא אבא שאול להוסיף על דברי הת"ק ויאמר כי המלה ואנוהו הוא ליפות את זולתו. והאמת הוא כי טוב ויפה לקנות אתרוג נאה. אבל עיקר מידת ישראל רב"ר ליפות גם את זולתו מה הקב"ה חנון ורחום וכו'. ולענינינו כי ישנם הלוקחים אתרוגי קורפו ויון באמרם כי המה מהודרים יותר וזה אלי ואנוהו כתיב וע"ז בא אבא שאול לפרש דבמקום שנוגע להספקת עניי אחינו באה"ק אז ואנוהו הוי דומה לו לרחום ולחנון. ומכש"כ בעת שלא די שאינם מקיימים המצוה מן המובחר והידור. אלא שכבר החליטו גאוני ישראל ופסלו אתרוגי יוון. וסיבת הידורם נראה שהיא מהרכבתם בלימוניש. וע"י הכחל ושרק של ההרכבה ידמו שהם יותר יפים. אבל במה נחשב הוא יופי זה לעומת היופי וההידור העצמי והטהור שרק על ידו המצוה נעשית כמאמרה ומקיימים או קנה מיד עמיתך כנ"ל

וכבר אמרתי בצחות בדרשה בעוררי למוסר נגד הקונים פת עכו"ם דמלבד האיסור (יו"ד סי' קי"ב. ובאו"ח סי' תר"ג) עוברים גם באו קנה מיד עמיתך. וסיפרתי בקהל עם כי בהיותי רב בק"ב הי' איש א' ושמו ראובן שנתן קדימה לקנות פת עכו"ם על פת נחתומי ישראל. ופ"א בהולכי ברחוב העיר בא לקראתי. ביצאו מחנותו של הא"י ובידו צרור סחורתו אשר קנה. אמרתי אליו צפרא טבא ר' פסח. והאיש משתאה וישאל אותי בחימה: הלא שמי ראובן. ומה זאת אשר רבינו ישנה שמי? לא. עניתיו. כי בצדק שמך פסח ע"ש הקרא 'אשר פסח על בתי בני ישראל' כי הנך פוסח על חנותי אחב"י עדי בואך לחנות א"י שמך נאה לך ואתה נאה לשמך ר' פסח ואנכי לא טעיתי ח"ו הטעות הי' ביום ח' ללידתך בקוראים שמך ראובן וכחז"ל (ברכות ד"ז) ראו מה בין בני לבן חמי אבל טעו בדמיונם. ויש ב"א ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים (מדרש רבה שלח. ובר"ר פע"א). האיש נתעורר לדברי והבטיח לי כי מהיום והלאה יצא אל אחיו. ועי' בס' דעת זקנים (דמ"א)

ובהרמב"ם פ"ו מה' יו"ט דעיקר שמחת יו"ט הוא אם משמת לב עניים ואביונים וע' שלה"ק לסוכות. עכ"פ באם נוכל לקיים מצות אתרוג ועי"ז יהי' מקור פרנסה לעניי ישראל מי זה יוכל לעשות אחרת. ואנחנו נוכל לקיים שניהם יחד. זה נהנה אחב"י בא"י. ואנחנו לא נהי' חסרים כי אתרוגי אה"ק בזול יותר. ומה גם דאתרוג מורה על חסד ורחמים ע"ד זוה"ק לך (דפ"ה) כתפוח כו' זה אברהם ועפ"י תוס' שבת (דפ"ח) דהיינו אתרוג. וע"ש בס' שדי העיר ובס' בינה לעתים דרוש מ"ב

וכבר פירשתי (בתהלים קל"ז) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון כו' ע"ד משל המגיד מדובנא ז"ל לא' שבא לעיר אחת לדור שם ונתן לו שר העיר רשות לבנות לו בית בכל אשר ימצא מקום פנוי ויחפש ולא מצא כ"א במקום נהר גדול מכוסה בקרח הנורא בעת החורף והיה סבור שזו קרקע עולם ובנה על המקום ההוא בתים ועליות מורווחים והיה לשחוק לכל עובר עליו ודימוהו למשתגע וכאשר שאל לכל שיחק למה תשחק עלי לא היה איש משיבו כלום. פ"א שאל לאיש א' לומר אמור נא לי מה החסרון יש בבנין זה והשיב לו דע לך כי הבנין הוא באמת מעולה מאד אכן הוא רק אם הי' נבנה על קרקע עולם אבל המקום הזה הוא מקום נהרים ויאורים ותם השמש ונמס הכפור והגליד ויבקע הקרח הנורא ואז ישקע הבנין וכל אשר לך בנהר. וזש"א על נהרות בבל כו' כי בעת ישבנו בבבל הגם שישבנו שם במנוחה בנינו בתים וזרענו שדות ונטענו כרמים בכ"ז בכינו בזכרינו את ציון יען כי ראינו כי כל ישיבתנו אינה על יסודות חזקים רק על נהרות בבל אנו יושבים היינו במצב רע על מקום נהרות ויאורים אשר אנו צריכים תמיד להיות במורא ופחד אולי יבולע שמה כל עמלנו ואנו נהיה לבוז. ועי' בס' דברי יצחק דרוש י"א אם אשכחך ירושלים כו' מה נעמו בזה דברי זקיני במקנה בק"א לה' קדושין סי' ס"ה שכ' אף דתקנו להזכיר בברכה שוש תשיש וכו' צריך לעשות מעשה כדמשמע מקרא שצריך לזכור במחשבה ובדיבור ובמעשה דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה כו' וכדאמרינן ברפ"ב דמגילה זכור בפה כו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור. וכן הכא אם אשכחך היינו שכחת הלב אם לא אזכרכי היינו זכרון בפה ואם לא אעלה היינו זכרון במעשה ע"ש. ואיך לא נעשה זכרון במעשה מצוה כזאת. וכבר המלצתי בזה אם לא אעל"ה את ירושלים על ראש שמחתי ר"ת אעל"ה אתרוג ערבה לולב הדם. כמש"כ הר"ת הזה בתיקוני זוה"ק בשה"ש בפסוק אעל"ה בתמר היינו שיהי' ד' מינים על ראש שמחתי זמן שמחתינו מירושלים ת"ו. וע' בס' אור המאיר ובס' קרבן עני ח"ת לסוכות. וכבר המליץ בס' דמשק"א ר"פ עקב ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני שמעתי ציון צועק ותאמר עזבני ה'. וה' מה אומר שכחני היינו כנ"ל החיוב לזכור בציון. ומשום חביבות ארצנו הק' מהראוי לכל איש לבחור בגידולי הקדש אשר ממקום קדוש יבואו. ור"א הוי מנשק כיפי דעכו (כתובות דק"י). ובגמ' ברכות (דמ"ג) דר"י הי' מברך בורא שמן ארצנו משום דחביבא לי' א"י. ובמק"א כתבתי בגמ' כתובות (דקי"א) כל הדר בא"י שרוי בלא עון וכו' אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. ועי' בס' ברכת אהרן (די"ז ע"ב) לי"נ ש"ב הגאון הג' מ' אהרן לעווין שי' אבד"ק סאמבור בזה וע"ש בחיא"ג מהרש"א. ולעד"נ דהכל ענין א'. דקאמר שרוי בלא עון וע"ז א' אימתי אם הוא דר בא"י וסובל גם חלאים המהלכים בארץ ואיננו עוזב את האה"ק בשביל זה משום חביבות א"י. ועיין ברכות (דף נ"ז) הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו שנא' וסר עונך וחטאתך תכופר א"ר זירא אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא. והיינו כנ"ל שרוי בלא עון ועי' מה שפי' בזה בסוף שו"ת זכרון יוסף ובמק"א הארכתי בזה ת"ל

ובאחד מדרושי אמרתי בילקוט קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע. אית דאמרי מאן דשומר מצוה ולא ידע אם מצוה היא אם לאו רע הוא לו. ואין רע אלא גיהנם. עפ"י ציור בא' שבא לעולם העליון וראה והנה על שער הגיהנם מלמעלה בבואה שלט גדול. כתוב באותיות גדולות: פה הגיהנם לרשעים. וישחק בקרבו. וכי גם פה אינם יודעים לכתוב כן? וכי יש גם גיהנם לצדיקים. שכתוב לרשעים ו אבל מפני היראה לא שאל מאומה. ואח"כ נלקח אל מקום אחר. וימצא כתוב על שער החצר מלמעלה שלט גדול. באותיות גדולות: פה הגיהנם לצדיקים. ויתורץ לו פליאתו הראשונה. אפםס גדלה פליאתו ביותר. וכי נמצא גיהנם גם לצדיקים ? הלא הצדיקים מקומם בג"ע ומה להם בגיהנם. אך עצר א"ע בכל כחו ולא שאל מאומה. ובבואו פנימה גדלה תמהונו עוד ביותר. בשמעו כי השופטים שפטו משפט קשה ומר לאיש א'. יען כי למד בהתמדה גדולה ובקול רם בביהמ"ד בין מנחה למעריב ביום פלוני. ואת השני שפטו