תירוש ויצהר (שו"ת) קמ

קור לארץ אדום אם יש לו עינים יודע סוד המצוה הזאת עכ"ל לענין סוד ד' מינים עיי"ש והבן]

יב) איברא דבלא הני טעמי דלעיל יש לנו להדר אחרי אתרוגי אה"ק כמו שכ' בס' יפע"ה (דף כ') משום דעי"ז יהי' עזר והכנסה ליושבי אה"ק ודרי' החוננים עפרה להשיב אוכל למו להחיות נפשם בצר להם. ומדוע לא נשמע הקול נהי מציון אנקת האביונים הנאנחים מבקשים לחם. וכבר הרעיש ע"ז בדרושי רח"כ (דף י"א). והארכתי בזה בחידושי עה"ת (פ' ראה) בפסוק על כן אנכי מצוך לאמור פתוח וכו' לאחיך לענייך ולאביונך בארצך דמטבע האדם לתת מקודם לאחיו וקרובו ואח"כ לעניים אחרים כי ענייך קודמים ואח"כ לעניי א"י וזה לאחיך ואח"כ לעניך ואח"כ לאביוני ארצך היינו עניי א"י. אבל באמת מבואר (ביו"ד סי' רנ"א) דעניי א"י קודמים לעניי חו"ל. ומה גם דכאן נוגע מקנין ומסחר דנודע מש"כ התורת כהנים (פ' בהר כ"ה י"ד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך וכו' מנין כשאחר קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך ת"ל או קנה מיד עמיתך והובא ברש"י ז"ל שם ובס' והזהיר פ' בהר ועיין בס' שער בת רבים ר"פ משפטים מהאוה"ח שם. וראיתי לזקיני בשו"ת הרמ"א סי' יו"ד בענין דפוס ס' הרמב"ם ע"י זקיני רבינו מהר"ם פאדווא וז"ל: היסוד הגדול השלישי הנה בת"כ וכו' דאם באת לקנות קנה מיד עמיתך. הנה הוא בהדיא מפורש שאפילו לא הי' הגאון הנ"ל רק כאחד מבני ע"ה זכה בדין והדין עמו כ"ש וק"ו עתה. ואין לומר דזה דוקא כשהעו"ג זה וישראל נותן בערך ובמקח אחד אבל כשהעכו"ם מוזיל טפי שרי ליקח ממנו כדי להרויח במקחו. הנה דברים אלה ג"כ הבל וכו' עיי"ש. ועיין בשו"ת ח"ס (חחו"מ סי' ע"ט וסי' קל"ד) ובפ"ת חו"מ (סי' קנ"ו סק"ו) ובשו"ת תועפת ראם חאו"ח סי' כ"ב. וא"כ כיון דגם אם העכו"ם מוזיל גבי' מחויב לקנות מישראל מכש"כ שיש להרחיק מלקנות אתרוגי קארפו מהעמלקים שמייקרים את השער מידי שנה בשנה. בוחרים את המובחרים שבמובחרים ומקבלים מחירם כסף מלא. וגם מחיר הפשוטים פושטים גלימא דישראל. מוצצים כעלוקה את טיפי דמינו האחרונים ובולעים את רכושינו כמה מיליאן בכל שנה ושנה. אשר הפרי מצ"ע שוה כאגורת כסף. ועיי"ש בס' יפע"ה (דף יו"ד) בשם הגה"ק בעל נפ"ח שכ' אז אמיליאן רו"כ לשנה בולעים העמלקים המה השונאי ישראל גמורים מדור דור הבזה אנו מקיימים מחיית עמלק עכ"פ פ"א בשנה וכאשר הבאתי לעיל מזקיני המקנה בדברי חז"ל כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור וכו' עיי"ש. הלא נודע אשר יושבי אי קארפו היונים העמלקים המה שונאי ישראל (לא כחסידי או"ה אשר אנו יושבים בינותם המטיבים לנו ת"ל) אשר נזהרים בזהירות יתירה שלא לקנות שום דבר מישראל שלא ישוב איזה פרוטה מהם לכיס ישראל ובפרט מה שעשו בשנת תרנ"א שהחריבו כל בתי ישראל בקארפו. וחמסו והשחיתו ונהרגו עי"ז כמה נפשות מישראל. וכל רכוש אחב"י בזזו. ומה עשו שונאינו לאחב"י במארוקא ושלמו רעה תחת טובה מה שקנו אצלם אתרוגים וכבר המלצתי בדרוש במקהלות עם ה' אשר אתרוגי קארפו ומארוקא מהודרים ע"י שזבלו את גנותיהם בדמם של ישראל ע"ד חז"ל גיטין (דף נ"ז ע"א) שבע שנים בצרו עו"כ את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל עיי"ש ועכ"ז יש קונים פירותיהם למצוה ומברכין שהחיינו בזמן שמחתינו. איך לא ניבוש לומר שאנו מהדרין מן המהדרין שלא יהי' בלאט פלעק על האתרוג. ואין אנו מדקדקים שלא יהי' בלוט פלעק מדמי אחינו הצועקים אלינו מן האדמה. וחז"ל אמרו לנו ותארו לפנינו גזירות יון כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל ענין קרן השור כי שן יש הנאה להיזקו ורגל אין כוונתו להזיק כן יש גלות שהוא עבור הנאתם. ויש בלי כוונה ואז אין העולה כ"כ. אבל קרן כונתו להזיק ואין הנאה להיזקו רק הגזירות המה מגודל רשעתם. ופירשתי בפ' שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו וכו' על פי התורה אשר יורוך וכו' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' עיי"ש. עיין להרח"ו זצוקלה"ה בס' ליקוטי תורה שם. ועפ"י דרכו בקודש י"ל דאנו רואין בגלות שיש הבדל בין דם ישראל לדם או"ה כמו בקארפו ומאראקקא וראמיניא דדם ישראל הפקר ומותר לשפכו ע"י עלילות שקרים. ונודע פי' גדול א' נחשבנו כצאן לטבח יובל. כי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה. ובאם אדם נשחט הוא שלא כדרך הטבע ואם בהמה מתה הוא ג"כ שלא כדרך הטבע. אכן אנחנו נחשבנו כצאן לטבח יובל כן הוא לשחוט את הישראל הוא בטבע כמו צאן לטבח יובל. וכאשר אנו רואין את האנטיסעמיטין שהמה בחברת צעב"ח. וצער אחב"י לא נחשב אצלם לכלום. דעל כלבים וכדומה החיוב לרחם ולא על איש יהודי. כמאמר הכ' זובחי אדם (היינו אתם קרואין אדם את אחב"י מותר לזבוח ומצוה לרודפם ולירד לחיותם) עגלים ישקון היינו על העגלים יש חברת צעב"ח ונושקין העגלים ומרחמים עליהם. וכן אנו רואין שיש הבדל בין דין לדין היינו בין דין ישראל וזכיותיו לדין או"ה וזכיותיהם. וכן יש הבדל בין נגע לנגע היינו בין נגע ישראל ובין נגע עכו"ם שכל הנגעים אצל ישראל רואין האנטיסעמיטין ואם אחד חטא אז כל ישראל ערבים ונותנים שם כלל ישראל לחרפה ולשמצה. אבל נגעי עצמן אינם רואין. כאשר פי' דל כבודינו בגוים ושיקצינו כטומאת הנדה. שבאם אחד מאו"ה מחדש איזה דבר לטובת המדינה אז מקבל כבוד גדול ויקר נעשה לשמו ולזכרו. אבל לישראל לא נעשה עמו דבר. וזה דל כבודינו בגוים הייני הכבוד דל וריק מאד אבל באם להיפך ח"ו באם א' מישראל חטא ועשה עולה היותר קטנה אז מגדילים חטאו וחטא כל הכלל כטומאת הנדה. וזה בין נגע לנגע. וזה שאמר הקרא כי יפלא ממך דבר למשפט היינו שיהי' לך פליאה ויהי' קשה לך ותתרעם על משפט כזה למה יש נפקותא בין דם ודין ונגע של ישראל לדם ודין ונגע של או"ה ומתרץ הקרא דכל זאת הוא ע"י אשר דברי ריבות בשעריך וע"י מחלוקת וריבות ומדנים בין אחב"י עי"ז כבוד ישראל מחולל ועי"ז שאחד מוסר ומלשין על חבירו לפני או"ה עי"ז נצמח הכל כאשר פי' הח"ס ז"ל לא תתעב אדומי כי אחיך הוא היינו כל רעות שאדום עושה לך הוא נצמח ממה שאחיך מוסר ומלשין עליך כהא דאמר משרע"ה אכן נודע הדבר ע"י שראה מחלוקת דתן ואבירם.וזה כי אחיך הוא היינו אחיך עושה לך וגורם לך הרע שאדום עושה לך. ועוד סיבה שאנו כאן כמו תחת אם חורגת שאין כאן מקומינו א"כ אין חידוש וזאת נצמח ע"י שנאת חנם שהלכו בגלות כמבואר בש"ס יומא (דף ט' ע"ב) ועדיין השטן מרקד ובאם יתוקן זאת נזכה לגאולה. וזה וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו היינו לארץ ישראל ובביתך תמצא משפט צדק עפ"י התורה וכו' וע"י אחדות נזכה לגאולה ע"י שלא יהי' דברי ריבות בשערי ישראל. וכל אחד ירגיש בצרתו ודחקותו של חבירו וידאג בעד פרנסתו והמעלים עין מן הצדקה כאילו שופך דמים עיין בחז"ל מכש"כ שנותן צדקה לשופכי דמים ומשקיע הון ישראל בידי אכזרים. למלאות אוצרות זהב חורי העמלקי המכה עד חרמה. ומדויק היטב מה שמבואר בפסיקתא זוטרתא פ' בהר וכי תמכרו ממכר וכו' או קנה וכו' למדה תורה ד"א שלא יהי' וכו' ולא יהיה קונה אלא מיד עמיתך מפני שהעו"ג אנסים ומתעללים עלילות ברשע עכ"ל סיום דברי הפסיקתא (מה שאינו בתו"כ) להורות לנו על ענין דאתרוגי קארפו דאין לקנות מכמו אלה העמלקים ויונים בקארפו ומאראקקע מטעם שהמה אנסים ומתעללים עלילות ברשע (ולא כטובי או"ה אשר בינותם אנו יושבים תחת צל