תירוש ויצהר (שו"ת) קלד

וכמש"כ התוס' בכתובות (דף י"ט) ד"ה כגון א"כ שפיר משתעבד שאר חוב בשעבודא דרבי נתן

ומצאתי שכוונתי בזה למש"כ בס' בית אהרן בזה. אמנם לפימש"כ לעיל דאביי לית ליה דשמואל והיינו ע"כ אף דמוחל שעבוד הגוף וליכא אלא שעבוד נכסי. א"כ שוה לאביי שיעבוד נכסי דחוב להענקה. או דסובר דבכל חוב ליכא אלא שיעבוד נכסי א"כ שפיר מדמה חוב דהענקה לחוב דעלמא דהא לאביי מוכח דבכל חוב ליכא אלא שעבוד נכסי

והנה סוגיא, דקידושין (דף ט"ו ע"א) אזלא אליבא דאביי דלית ליה דשמואל דהא אמר רב טביומי משמיה דאביי דכ"ע ילפי שפיר שכיר שכיר והכא בהא קמיפלגי א"כ כיון דהסוגיא אזלא אליבא דאביי דלית ליה דשמואל מוכח דסובר דשעבוד נכסי לבד איכא בכל חוב א"כ שפיר יש לדמות הא דר"נ לחוב דהענקה דליכא אלא שעבוד נכסי. ואי קאי הקרא דלו ולא למוכר עצמו. ע"כ מוכרחין לומר דהא דאין הענקה לב"ח משום דגם בעלמא לית ליה דר"נ אבל הרמב"ם ז"ל דפוסק כשמואל דמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. מוכח דיש חילוק בין שעבוד הגוף ושעבוד נכסי ובין שעבוד נכסי לבד. א"כ לא איצטריך קרא דלו ולא לב"ח בהענקה. אף דסובר כרבי נתן בשאר חוב. אפ"ה הענקה בלא"ה אינו משתעבד לב"ח והבן

ועד"ז י"ל גם בהקדם מש"כ בס' שובע שמחות קידושין (דף ט"ו) בד"ה דתניא אמר רבי נתן וכו' הנה הפוסקים נחלקו אי יכול למחול שיעבוד דר"נ. ולענ"ד אפ"ל דבלא"ה אינו יכול למחול כי פריעת בעל חוב מצות עשה כמו מצות סוכה ולולב דמכין אותו עד שתצא נפשו כדאמרי' (כתובות דפ"ו) אמר לא ניחא לי למעבד מצוה וכו' א"ל תנינא וכו' עיי"ש. וא"כ באין לו נכסים לשלם לבע"ח אין יכול למחול שלא להפקיע מצות פריעת בע"ח שמוטלת עליו לעשות כמו דמצוה דקנית לולב אעפ"י שאין בידו מחויב להשתדל ולקנות כ"ש היכי שיש לו ביד אחרים מעות ובידו לקיים מצות פריעת בע"ח דאסור לבטל המצות עשה ולמחול חובי. אלא דאם מחיל בדיעבד אי אמרינן דכל מילתא דאמרי רבנן לא תעביד אי עביד לא מהני גם בדיעבד אין מחילתו מחילה. אלא לפמ"ש הסמ"ע (סי' ר"ח) שם דהיכא דהאיסור הוא מצד אחר המעשה קיים א"כ י"ל שפיר אי לאו הא דרבי נתן בדיעבד מחילתו מחילה דהא לגבי הלוה שלו המחילה הוא בהיתר. אלא מצד אחר שהוא חב לאחרים ואינו מקיים המצות עשה דפריעת בע"ח נעשה האיסור. שפיר הוי מחילה בדיעבד. אמנם לדברי ר"נ דהלוה השני הוא משועבד למלוה הראשון והוא בע"ד שלו וכשהוא מוחל מפסיד שיעבודו ומבטל המצוה. והאיסור הוא שפיר מצד עצמו. כיון דהלוה השני הוא בע"ד של המלוה הראשון ודוק בזה היטב גם בדיעבד אין מחילתו מחילה

ועפ"י הנ"ל יש ליישב קושית הש"ך והב"ח בחו"מ דדברי הרא"ש בפסקיו שהקשה (בפ"ב דכתובות) דלהימנא לומר שטר אמנה במיגו דאי בעי מחיל ותי' שאין דעתו למחול ולהפסיד חובו. ולא הביא התי' הב' של תוס' שם דשיעבודא דרבי נתן אין יכול למחול ש"מ דס"ל דיכול למחול ובתשובותיו פסק דאין יכול למחול ע"ש. ולפמ"ש א"ש דהתם בפסקיו קאי על הא דמשני אביי שם לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר"נ ס"ל ואביי לשיטתו בריש תמורה דכל מילתא דאמרי רבנן לא תעביד אי עביד מהני גם שיעבוד דר"נ בדיעבד מחילתו מחילה. אבל אנן דקיי"ל כרבא דלא מהני. פסק הרא"ש בתשובותיו שפיר דאין מחילתו מחילה בשיעבודא דרבי נתן וכו' עיי"ש. א"כ י"ל כיון דלאביי גם בשיעבודא דרבי נתן יכול למחול לשיטת הרא"ש ז"ל וכן י"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל א"כ בסוגיא דקידושין דקאי נמי לאביי כנ"ל שפיר מדמה הענקה לשאר חוב כיון דבשניהם ליכא אלא שיעבוד נכסי. אבל אליבא דאמת דפסק הרמב"ם ז"ל כרבא דאי עביד לא מהני. ובשיעבודא דרבי נתן אין יכול למחול כיון דאיכא שיעבוד הגוף גם לשני מדאורייתא. א"כ אין לדמות לגבי הענקה כנ"ל. ועי' עוד מה שנוגע לתשובה זו בספרי פנות הבית סי' פ"ז: והנני ידידו. סימן מז ועד הרבנות לעדת לובלין יצ"ו

ב"ה יום ו' עש"ק פ' מטו"מ כ"ט לחודש תמוז שנת תר"ץ

לכבוד הרב הגאין הגדול צמ"ס נ"י ע"ה מפורסם בשערי ישורון שרשרת היוחסין פ"ה כש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל שליט"א מיכלזאהן הרב דק"ק ווארשא יצ"ו

הנני בבקשתי בשם ועד הרבנים דפה. כאשר יש לפנינו איזה דו"ד בדבר שכר סרסורות מהלואה על היפאטיק. הסרסור תובע שכרו מהמלוה והמלוה משיב אשר בעתים האחרונים אין נותן המלוה כלום מהלואות היפאטיקין. והדבר ידוע אשר בענינים אלו הולכים אחר מנהג המדינה. ובעירנו כמעט לא הי' הלואות על היפאטיק כמה שנים וא"א לברר. ע"כ הגשנו הדבר לפני כבוד הג' שליט"א אב"ד דפה לובלין. וכה דבריו לכתוב לכת"ג שיחי'. וימחול כ"ת לברר זאת ע"י איזה אנשים נאמנים. או אפשר כי כבודו בעצמו כבר הורה הלכה למעשה בזה. וזאת עלינו לדעת כמה נותן המלוה חלף עבודת הסרסור בשעת הלואה. וכמו כן אם אחר כלות זמן הלואה ומרחיקין את הזמן על להבא אם נותן המלוה להסרסור איזה שכר ממה שנוטל הרוחה להבא. על שתי אלה ימחול נא כ"ת להודיעני באר היטב. ומבטחוני אקצר ואו"ש. בטח ימלא כ"ת את בקשתינו תיכף

הנני באעה"ח בחותמי ברכות וכט"ס. שמעון וויזענבערג דומ"צ דפ"ק

בשם ח' ביער מיכאלין גליל ווארשא יום א' עקב תר"ץ

אשיב שלום וברכה לכבוד יד"נ הרבנים הגאונים וכו' בועד הרבנים דעיר לובלין שליט"א

לאשר הנני יושב פה זה איזה שבועות ע"כ נתאחר תשובתי מאהבה עד היום אשר נשלח אלי מכתבכם לכאן

המנהג בעירנו. באם הרבית שמקבל המלוה מהלואה על היפאטעק הוא בסכום כדינא דמלכותא, אז אין המלוה משלם מאומה להסרסור. אכן אם נותנים הלואה על חיפאטיק שהמלוה מקבל רבית יותר מכפי דינא דמלכותא. היינו ערך פ"ט כזה שהוא למעלה משיעור רשיון הממשלה אז משלם גם המלוה להסרסור איזה שכר כל שהוא כפי חפץ לבו הטוב היינו לא ערך קבוע לפי סכום ההלואה. רק בתור פעולה טבא. ולמשל אם עושין הלואה על חיפאטיק מסך שלשת אלפים דולאר. נותן המלוה לפעמים חמשה דולאר או עשרה או ט"ו דולארין הכל לפי מדת טובו של המלוה בותרנות או בקמצנות. וכן נתברר לי מפי הסרסורים, היותר גדולים ומובהקים דעירנו בעניני הלואות על היפאטיקין: והנני ידידכם דו"ש בלונ"ח: