תירוש ויצהר (שו"ת) קכו

שמא חברי לא יאמר דהוא פרוע וע"א בפרעון לא מהני מידי מה שאין כן ברישא לענין אי בעי שתקי הוי שפיר מיגו שהרי אם ישתוק אחד מהם אף אם יקיים חברו השטר אפ"ה לא הוי קיום דשטר בע"א לא מהני כנ"ל עכ"ל פ"י. א"כ יוצא מדברי קדשו של הפני יהושע דהא דאמרינן מיגו דאי בעו שתקי בשנים משים דלא בעינן שניהם רק סגי בחד וא"כ הוי ברישא מיגו בחד וזאת דוקא מצינן דאמרינן במשום עצמו רשע אבל כאן דהוי מיגו בשנים לא אמרינן במשום עצמו רשע אבל בקידושין לא הוי במשום עצמו רשע והבן. שוב ראיתי לש"ב הגאון מליסא ז"ל בספרו בית יעקב חי' כתובות שמקשה ג"כ קושית העולם ע"ש

ובגוף קושית התוס' בד"ה אין נאמנים שהקשו דליהימנו במיגו דאי בעי אמרי פרוע. נ"ל ליישב בעזהשי"ת דהנה הפני יהושע כתב לפרש הא דא"ל רבא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וז"ל ולכאורה הי' נ"ל דהא דלא מהימני אח"כ לומר אנוסים היינו מחמת נפשות היינו משום דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן שאם יבואו עדים ויאמרו עמנו הייתם בשעה שאומרים שחתמו באונס א"כ לא שייך כאן תורת הזמה שיתחייבו לשלם להמלוה דאדרבה בהאי הזמה נתבטלה חתימתן לגמרי שהרי הוזמו שלא הי' באותו זמן במקום החתימה. אלא דלשון דקאמר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא משמע הכי וצ"ע עכ"ל

אבל לכאורה דבריו תמוהים דאם כדבריו שבאנוסים היינו. היינו טעמא דאין נאמנים משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן א"כ הא דאמרינן לקמן האומר שטר אמנה הוא זה אין נאמן. ופריך הגמ' דקאמר מאן אי דקאמרי עדים. אי כתב ידן יוצא ממקום אחר פשיטא דאין נאמנים. ואי באין כתב ידן יוצא ממקום אחר אמאי לא מהימני. ולדברי הגאון פ"י מאי פריך הא ודאי לא הוי עדות משום דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. וכן קשה לקמן גבי מודעה היו דברינו דנאמנים למר ב"ר אשי וכן בתנאי היו דברינו ולא קיים התנאי דאמר ר"נ לקמן דנאמנים הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימן. ואין לומר דשם הוי הטעם משום דקיי"ל דבדיני ממונות אין צריך דרישה וחקירה משום נעילת דלת ואין צריך עדות שאתה יכול להזימה וזהו רק מתקנת חכמים מה שאין כן כאן שאנו דנין על דין תורה דאמרה תורה אינו חוזר ומגיד משום דחדא הגדה כתובה וכפירש"י ובזה שפיר נימא כפירוש הגאון פני יהושע משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אבל זה אינו לשיטת הש"ך (בחו"מ סי' ל"ג סקט"ז) דגם בדיני ממונות בעינן עדות שאתה יכול להזימה עיי"ש ובתומים שם. שוב מצאתי בס' אה"צ שם שהעיר בזה על הגאון פ"י ז"ל וששתי כי כוונתי לדבריו

כג) אכן נלענ"ד דאין זה ענין לעדות שאי אתה יכול להזימה בהקדם מה שראיתי בילדותי בלומדי לפני אדמו"ר הגאון קדוש ישראל מו"ה זאב נחום זצ"ל אבד"ק ביאלא דליטא בכתי"ק בסוגיא דהזמה שתירץ קושית דו"ז הגאון רשכבה"ג מוהר"ר חיים יונה תאומים בקונטרס רח"י שהקשה על הרמב"ם ז"ל פי"ח מה' עדות ה"ב דסובר בהכחשה בהדי הזמה לא הוי הזמה רק הכחשה. מהא דפלוני רבעני לאונסי דהוא ואחר מצטרפין להרגו. ולדעת הרמב"ם איך מהני עדותם להורגו הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דהא אם יוזמו אותם יהי' גם הכחשה בגוף המעשה. דהא הבעל דבר הוא העד

וכן מה שהקשה זקיני הגאון רשכבה"ג במקנה קידושין (דף מ"ג) משליח נעשה עד והלא הוי הכחשה בהדי הזמה כיון דהעד הוא השליח והוי עדות שאי אתה יכול להזימה. ועיין בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' נ"ד שמביא קושיא זו בשם אחיו הוא זקיני הגאון רשכבה"ג הרבי ר' שמעלקא אבד"ק ניקולשבורג זצלה"ה. ועיין בזה בס' נזיר השם לזקיני זצ"ל. ועי' בשו"ת דברי חיים חחו"מ סי' י"א קושית גיסו הרה"ג ר' יחיאל מאיר מפלונסק ותירוצו

ותירץ אדמו"ר זצ"ל עפ"י מה שראה בילדותו בליקוטים מהרמב"ן שהקשה על פירוש הגאונים מביאם הרי"ף מכות (דף ד') באו אחרים והזימום. באו אחרים והזימום. ר"י אומר איסטטית הוא זו ואינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד. ופירשו הגאונים באו אחרים וכו' היינו שהשני' הזימו לראשונה ושלישית לשני' ורביעית לשלישית וכן כולם. והקשה הרמב"ן ז"ל הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דהא אם השלישית הוי איסטטית ולא יהרוגו וממילא גם כת השני' לא יהרגו דהא לא יוכל להזימן ואמאי אמר ר"י דכת הראשונה נהרגת דהא ממילא אם כת השני' לא יהרגו גם כת הראשונה לא יהרגו. דהא לא יוכל להזימן ואינו בזוממי זוממין. ותירץ הרמב"ן ז"ל דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הוי עדות. היינו דוקא היכי דמאמינים להמזימים. כגון בטריפה שהרג דמאמינים למזימים. רק שאין אנו יכולין לעשות בהם דין הזמה. אבל כאן שאין אנו מאמינים למזימים ולא נתוודע כלל אם העידו שקר אם לאו זה לא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה. רק היכי דנתוודע שהעידו שקר. ולפי סברא הנפלאה הזאת לא קשה קושיות הנ"ל. והוא כלל גדול בדין זה. עכתד"ק אדמו"ר זצלה"ה. וגם אמר לנו אשר מעת שראה בילדותו את ליקוטי הרמב"ן הנ"ל על מכות לא זכה עוד לראותו ולדעת מקומו ברמב"ן איה. ואנכי זכיתי לראות בביהמ"ד דק"ק קראסניבראד בהיותי אב"ד שמה. את הספר חידושי הרמב"ן הנקראים שלש שיטות דפוס זאלקאווא שנת תקפ"ח ומצאתי שמה אלה הדברים אשר העתקתי אותם לי אות באות לעיל ע"ש. ובודאי לדברי הרמב"ן אלו כוון אדמו"ר הגה"ק זי"ע אשר פירש בכוונתו דדוקא היכא דיש לחוש שעל ידי שאי אתה יכול להזימה אז יאמרו שקר כיון שלא יפחדו מהזמה. אז לא הוי עדות כמו בטריפה שהרג דאף דמאמינים לכת שני' אפ"ה אין עושים להם כדין הזמה כיון דעל טריפה העידו א"כ י"ל דהראשונים אומרים שקר כיון דאי אתה יכול להזימם. אבל כאן באיסטטית הא דאין מקיימין דין הזמה בכת שני' הוא משום דאמרינן איסטטית הוא זו הכת השלישית. וא"כ אדרבה בזאת אנו מחזיקין הכת שני' שאומרים אמת והא דלא מקיימין בהם הזמה הוא משום דכת שלישית אומרים שקר. ואיך לא תהי' הכת שני' נאמנים להרוג את הכת ראשונה כיון דהא דאין עושין בהן הזמה הוא משום דחשבינן שהמה אומרים אמת כנ"ל. ולפי"ז ליתא גם לסברת הפני יהושע כאן דאיך נחשוב אותם לעדות שאי אתה יכול להזימה ולומר שאין נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת נפשות. כיון דבהא דאינם בהזמה יתברר עוד יותר שאמת הוא דהשטר פסול. דכמו שהמה רוצים לפסול שטרו של המלוה ע"י שאומרים אנוסים היינו כן ע"י ההזמה נצמח ג"כ שלא חתמו השטר כלל ובודאי שאין הלוה חייב כלל להמלוה. ודוקא באם עדים רוצים לחייב או להפסיד לאחד וע"י ההזמה יצמח שרצו לחייבו ולהפסידו בחנם כי באמת אינו חייב כלל. ובאם לא יהי' העדים בהזמה אז שפיר יש לחוש ששקר דוברים כיון שאינם מפחדים מפני הזמה. אבל כאן אין לומר שכיון דאינם בתורת הזמה ואינם מפחדים מפני המזימין עי"ז שקר דבריהם דהלא אדרבא גם ע"י המזימין יתברר שאמת דבריהם שהשטר פסול. והא דלא יתחייבו בהזמה לשלם להמלוה הוא מפני שגם לפי דברי המזימין אין מגיע להמלוה על שטר זה. ולמה ישלמו בדין הזמה כיון שלא רצו ולא זממו להפסידו בחנם. והבן

ולפי"ז מיושב קושי' תוס' הנ"ל דליהימני במיגו דפרוע ז"א דטוב להם לומר אנוסים היינו דאינם מתיראים מהזמה דלא שייך הזמה כנ"ל אבל יראים לומר