תירוש ויצהר (שו"ת) קכה

מיגו במקום עדים. או דלא מהני מיגו משום דהו"ל חוזרין ומגידין. ולפי הס"ד דרב"ח השתא ליכא למימר השני תירוצים הנ"ל דמה שתי' דהוי מיגו במקום עדים כוונתן דהוי אנן סהדי דהעדים שחתמו על השטר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד והיינו דר"ל, ולפי פשט הסוגיא הא רמב"ח בס"ד לא הוי ס"ל הך דר"ל. וכן תי' דחוזרים ומגידין לא הוי ס"ל לרמב"ח. וא"כ אין לנו שום תירוץ על קושיא זו לרב"ח וא"כ מה הועילו בתירוץ הא'. עיין בס' אהבת ציון בחי' כתובות שם

איברא דחשבתי לתרץ דבאמת ס"ל לרמב"ח ג"כ הא דר"ל וכן הא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכל פלוגתתם דרמב"ח ורבא תלי' בזה. דהא בפני יהושע בשמעתין הקשה על הא דקאמר רבא כיון שהגיד שוב וכו' וז"ל ויש לי בזה מקום עיון דנהי דילפינן מקרא דאין חוזר ומגיד דילמא היינו היכא שסותרין לגמרי עדות הראשונה בלא אמתלא. אבל היכא דאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות שיש כאן אמתלא מנ"ל דלא מהימנו ואי אנוסים היו מחמת נפשות מה הוי להם למיעבד. דהא אפילו במודעה היו דברינו אמרינן לקמן דמהימנו ולא מיקרי חוזר ומגיד כיון דניתן לכתוב. והכי נמי כיון דאנוסים מחמת נפשות היו ע"כ ניתן לכתוב. מיהו לפירוש הר"ן ז"ל בההוא דמודעה ניתן לכתוב אתי שפיר. אבל לפירש"י ותוס' קשה. מיהו התוס' ב"ב (דף מ"ח) כתבו דבמודעא נמי היכי דכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו מר בר"א מודה דאין נאמנים עיי"ש. ויש ליישב ולחלק וכו' עיי"ש א"כ י"ל דגם רמב"ח ס"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וגם הא דר"ל דעדים החתומים על השטר וכו' רק דמשום סברא זו דקושיות הפני יהושע סובר דהכא נאמנים דאין זה מיקרי חוזר ומגיד כיון דאמרו אנוסים היינו והוי כאמתלא. ורבא סובר דאפ"ה הוי כחוזר ומגיד. ושוב יש לתרץ גם אליבא דרמב"ח דלא מהימנו במיגו דפרוע כתירוצים שבתוס' הנ"ל. אכן אכתי יקשה לפימש"כ זקיני ההפלאה ז"ל דהך תירוץ בתוס' דהוי מיגו במקום עדים ל"ש רק אי אמרינן דאינו חוזר ומגיד ועיין בזה בס' אהבת ציון

כב) אכן יש ליישב בהקדם מש"כ בס' פ"י ד"ה אין נאמנים וז"ל: הכא ליכא לאקשויי דליהימנו במיגו דאי בעי אמרי פרוע הוא וכו' עס"ה. ולכאורה יש לתמוה דהרי כ' התוס' לקמן בשמעתין דמתניתין ע"כ לא איירי שהלוה מודה בשטר שכתבו וא"כ טוען מזויף הוא ולא לוה כלל א"כ אפילו היו אומרים העדים שפרוע הוא לא היו מהימני דהא קיי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפילו מייתי סהדי דפרעו לא מהימן כדאיתא בשבועות (דף מ"ח ע"ב). ונראה דוחק לומר דהתוס' כאן מקשה לפירש"י דשמעתין בסמוך שמפרש דהכא איירי שהלוה מודה בשטר שכתבו דא"כ הו"ל לפרש דלפירש"י מקשה. ועוד דלקמן בסמוך אפרש דלפירש"י נמי ע"כ לא איירי מתניתין שהלוה מודה. וכבר עלה בלבי ליישב בדרכים אחרים אלא שלא ישרו בעיני. לכך נראה עיקר שהתוס' סברו כשיטת הרשב"א ז"ל שהובא בהגהות ש"ע חו"מ (סי' פ"ב) דבטוען הלוה מזוייף הוא לא הוי כאומר לא לויתי ודלא כסברא הראשונה שהביא בהג"ה שם דטענת מזוייף הוי כאומר לא לויתי. וכבר כתב הש"ך (בסי' ס"ט סק"י) שרוב הפוסקים סוברים כשיטת הרשב"א ז"ל עיי"ש ואע"ג דאכתי הוי מצי לאוקמי מתניתין שאומר הלוה מזוייף הוא ולא לויתי כלל דבכה"ג כ"ע מודו דכאומר לא פרעתי דמי מיהו בלא"ה משני התוס' שפיר ודו"ק עכל"ק

א"כ לפי"ז מיושב שפיר אליבא דרמב"ח קושי' הנ"ל דיהיו נאמנים במיגו דפרוע. ולהנ"ל ניחא דאליבא דרמב"ח דליכא תירוצים שבתוס' שוב נוכל לתרץ כגון דהלוה אימר מזוייף הוא ולא לויתי כלל דבכה"ג כ"ע מודי דכאומר לא פרעתי דמי וליכא מיגו דפרוע. דהא גם על התוס' הי' קשה למה לא מתרצו הכי והתי' הי' רק דבלא"ה משני התוס' שפיר אבל לרמב"ח דלית לן תירוצים שבתוס' שפיר יש לומר דכל עיקר הקושיא ממיגו דפרוע ליתא כנ"ל ופשוט

ועד"ז ראיתי בס' אהבת ציון שם שתי' קושיא דלרמב"ח ליהימנו במיגו דפרוע ותי' ג"כ בהקדם קושית הפ"י דליכא מיגו דפרוע משום דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ותי' וז"ל: ומה שנראה ליישב קושי' הפ"י דהנה התוס' הקשו לקמן ד"ה ואין אדם משים עצמו רשע. דיהיו נאמנים דאנוסים היו ולא מחמת ממון מטעם פלגינן דיבורא. וי"ל כיון דקיום שטרות דרבנן לא אמרינן פלגינן דיבורא כדי לפסול השטר עיי"ש

והנה התוס' לקמן (דכ"ח ע"א) בד"ה קיום שטרות דרבנן כ' בשם ר"י דהא דקיום שטרות דרבנן היינו דוקא בטוען הלוה פרעתי ומודה בשטר שכתבו. אבל אם טוען הלוה מזוייף צריך קיום מדאורייתא ועיי"ש. וכן הוא דעת רבינו אביגדור כהן (עיין ש"ך סי' מ"ו סק"י) באורך. א"כ לפי"ז שפיר הקשו התוס' דליהימנו במיגו דפרוע. ואין לומר דמיירי דטוען הלוה מזוייף דא"כ צריך קיום מדאורייתא ותקשי קושית, התוס' דנימא באנוסים היינו מחמת ממון דפלגינן דיבורא כיון דצריך קיום דאורייתא וע"כ דלא מיירי מתניתין בטוען הלוה מזוייף ומיירי שאינו לפנינו ושפיר הקשו ודו"ק

אכן כל זה לדידן שפיר הקשו התוס'. אכן לרמב"ח בס"ד דהוי סבירא לי' דאנוסים היינו מחמת ממון באמת נאמנים באין כתב ידם יוצא ממקום אחר. א"כ קושית התוס' מעיקרא לא קשה מידי די"ל דמשנתינו מיירי בטוען הלוה מזוייף כקושית הפ"י ולדידי' לא קשה דנימא פלגינן דיבורא כיון דקיום שטרות דאורייתא. ז"א דבאין כתב ידם יוצא ממקום אחר הא באמת נאמנים. ואי בכתב ידם יוצא ממקום אחר והוא מקוים א"כ ודאי לא אמרינן פלגינן דיבורא לפסול שטר מקוים., גם הא בלא"ה י"ל דתוס' לא הקשו דנימא פלגינן דיבורא רק לרבא לטעמי' דס"ל כן. אבל רמב"ח יש לומר דס"ל כר' יוסף בסנהדרין דלא אמרינן פלגינן דיבורא א"כ קושית התוס' דליהימנינהו במיגו דפרוע לא קשה רק אליבא דידן. אבל לרמב"ח אין כאן קושי' וא"ש עכ"ל ולפי"ז ליתא לתירוץ השער יהודא הנ"ל על קושית העולם הנ"ל דכאן לא אמרינן מיגו בשנים אף לפטור מממון כיון דיש עוד דרך ואופן לפטור מממון במיגו דפרוע. ז"א דהא ע"כ מוכרחין אנו לומר אליבא דתוס' דלרמב"ח ליכא מיגו דפרוע או משום דמיירי דטוען הלוה מזוייף ולא לויתי. או משום דלרמב"ח דלית לי' פלגינן דיבורא שוב י"ל דטוען מזוייף אף דבטוען מזוייף הוי קיום שטרות דאורייתא כנ"ל ובטוען מזוייף לבד הוי כאומר לא לויתי. כן מוכרחין אנו לומר לפי תירוצם הראשון דמחמת נפשות לא שכיח. וא"כ מה זה שתירצו שוב בתי' השני דהוי מיגו בשנים כיון דהוי לפטור מממון דרק באופן זה יש להם עצה לפטור מממון דהא אין עוד מיגו דפרוע כנ"ל

אכן לעד"נ ליישב קושית העולם די"ל הא דכתבו (בתוס: קידושין דמ"ג) דלפטור מממון אמרינן מיגו בשנים דוקא באם אינו משים עצמו רשע. אבל כאן דמשים עצמו רשע אולי לא אמרינן מיגו בשנים, גם לפטור עצמו מממון דכל עיקר קושית התוס' דיהיו נאמנים מחמת ממון במיגו דמחמת נפשות אף דהוי משים עצמו רשע. וע"ז מביאין בתוס' דגם ברישא אמרינן מיגו אף דמשים עצמו רשע. וע"ז תי' דהא דחזינן דאמרינן משים עצמו רשע במיגו. דוקא מיגו בשנים דאי בעי שתקי דהוי רק כמיגו בחד. וכמו שמפרש הפני יהושע בד"ה בא"ד. ועוד דבשנים לא אמרינן מיגו וברישא נאמנים משום דאי בעי שתקי עכ"ל. נראה לי דהטעם דבשנים לא אמרינן מיגו היינו כמ"ש התוס' לקמן בדף הסמוך ע"ב דאין אדם יודע מה שבלב חבירו מש"ה לא הוי הכא מיגו דאי בעי הוי אמרו פרוע הוא דכל אחד מהעדים סובר