תירוש ויצהר (שו"ת) קכ

הצד שנית ולשהות כל הבשר עוד במלחו עד שיעור שעה דהא לכתחילה בעינן שיעור שעה. או דילמא כיון דע"כ אנחנו צריכין לומר באותה חתיכה דפלטה כל דמה בח"י מנוטין דאל"כ יאסר משום פי' ממל"מ. ואיך נאמר להשהותה עוד במלחה עד שעה ונחזיק דלא פלט כל דמו. והוי כתרתי דסתרי באותה חתיכה עצמה. ולזאת יוחשב כדיעבד ולא יוצרך עוד להשהותה במלחה עד שעה. והגם דבש"ך (ס"ט ס"ק כ"ו) כ' ועל זה יש לסמוך בדיעבד כגון אם הודח ונתבשל ועיין בפרמ"ג אבל אם לא נתבשל ימלחנו שנית ממ"נ עיי"ש. א"כ משמע בנד"ד כיון דלא נתבשל הוי לכתחילה וצריכין להשהות עד שעה

אבל אחר העיון נוכל לומר מנין לו להש"ך דדוקא כשנתבשל מיקרי דיעבד דילמא כשהודח מיקרי דיעבד. ונ"ל דהי' להש"ך ראי' לזה דכ"ז דאפשר לתקן לא מיקרי דיעבד. ממה שהביא המגן אברהם (בא"ח סי' ל"ב ס"ק מ"ו) מהגאון מ' יצחק מפוזנא ע"ש דכל דאפשר עוד לתקן לא מקרי דיעבד. ומזה הוציא הש"ך דאם לא נתבשל עדיין א"כ אפשר לתקן ממ"נ כפרמ"ג הנ"ל א"כ לא מקרי דיעבד. ולפ"ז בנ"ד כיון דמוכרחין לומר דפלט כל דמו כדי שלא יזיק לו פי' ממל"מ. א"כ הוי כדיעבד דאי אפשר לתקן לענין זה וכשר ולא יוצרך לשהות עד שעה, גם נוכל לומר דכאן הוי כנתבשלה ממש דהא כיון דהונח בכשא"מ א"כ פי' ממל"מ. ובנתבשל ג"כ פי' ממל"מ וא"כ שוים המה

ועלה בדעתי קצת ראי' עכ"פ לאחד משני הספיקות הנ"ל. היינו אם אחר ח"י מנוטין מיקרי אחר שיעור מליחה וכשר אח"כ בכשא"מ והספק השני אם צריכין להשהות עד שיעור שעה. מדחזינן בהג"ה (סי' ע' ס' וי"ו) הנ"ל דרצה לכתוב הדין דיפלוט אגב דם דידי' והוכרח לומר דנפל תוך שיעור מליחה ובכלי מנוקב דוקא כדי שלא יוטרף משום פי' ממל"מ וכשר מה שבלע ציר אגב דיפליט דם דידי' ולמה לא יצייר זה הדין בנפל לציר אחר שיעור מליחה היינו אחר ח"י מנוטין ואפילו לכשא"מ דהא אחר ח"י מנוטין כשר בכשא"מ ואעפ"כ כשר משום ציר אגב דיפלוט דם דידי' דהא ע"כ צריכין לחזור למלחו להשהותו שיעור שעה ויפליט הציר אגב דם דידי'. אלא ע"כ צריכין לומר חד משני הספיקות. או דאחר ח"י מנוטין מיקרי עדיין תוך שיעור מליחה. או דנשמע עכ"פ הספק השני דאין צריכין להשהות עוד שיעור שעה בענין כזה וא"כ לא יפליט הציר אגב דם דידי'. ולכן הוצרך דייקא לפרש תוך שיעור מליחה ובכלי מנוקב. והבן כי נחמד הוא בעזהש"י

גם יש לעיין בנ"ד דנמצא על הארץ לא נודע עת נפילתו אפילו נמצא אחר ח"י מנוטין. כפי המבואר בא"ת (סי' תס"ז) בחיטה שנמצאת בכרוב בחביות דאז אף מה שבקערה אסור דמחזיקין מזמן לזמן. והגם שהענינים האלו עמוקים מני ים לפלפל בענינים האלו. אבל עכ"פ כפי הנלמד חזקת מזמן לזמן ודשורפין עליו תרומה וקדשים ע"כ מחשבינן לודאי. עיין בב"א שער רוב וחזקה (סי' כ"ח כ"ט ל"ד). והממוצע בזה דעת הרשב"א (בסי' פ"א) דאם נוכל לומר השתא דאיתרע מוקמינן אחזקה קמייתא. אבל אם נוכרח להחזיק הריעותא איזה זמן מעיקרא א"כ נתקלקל החזקה מעיקרא ומחזיקין הריעותא למפרע. וא"כ כאן ע"כ צריכין אנחנו לומר דקודם ב' או ג' מניטין קודם שנמצא נפל הבשר כיון דיש תחתיו ציר ולא נעשה זאת ברגע. וא"כ ע"כ נתקלקל החזקה המבוררת שהונח בכלי מנוקב וא"כ נחזיק מזמן לזמן למפרע ואומר תיכף עם סילוק ידו ממליחה תיכף נפל לארץ. וא"כ נפל תוך שיעור מליחה ואסור

ועוד נוכל לומר דכאן אין באפשר לעמוד על החזקה הראשונה להכשיר בשום אופן כי לא הי' להחתיכה חזקת היתר מעולם מדם. דמה שנמלחה והונחה בכלי מנוקב לא ה' לה חזקת היתר אדרבא בשר חי מותר וכאשר נמלח נופל עלי' איסור מחמת שהדם הולך ממל"מ ע"י רתיחת מליחה ושוב אין לה חזקת היתר רק אחר שיעור מליחה. וא"כ אפילו נעמיד כאן על חזקה הראשונה ג"כ טריפה. וא"כ הגם דהש"ך מתיר בספק נפלה תוך שיעור מליחה. היינו שראינו נפילתו רק הספק בזמן המונח במלח. אבל כאן נחזיק מזמן לזמן. והוי כודאי נפלה תוך שיעור מליחה ואסור. ודו"ק כי קצרתי מאוד

גם יש לבאר מה שנתהוה בזה עש"ק שמלחה אשה אחת רגל מבהמה וחתכה רק קצה הטלפים ועדן לא נקבה הטלפים ומלחה כך את הרגל והעמידה אותו לארץ ובאתה שכנתה ואמרה שלא נחתכו הטלפים כדינו לדעתי מה שבתוך הטלפים טריפה גמורה. כי מה שלא נחתך עד שניקב הוי טריפה וכאשר הביא הפרמ"ג במשבצות בשם הבל"י והוא פשוט. ואח"כ כשנתן חתיכה מרגל בתוך החמין נעשו כל חתיכות הרגל איסור דבוק ולא הי' סמ"ך וד"ל. וזכרתי ימים מקדם בהיותי כבר ארביסר בהיותי בבילגורייא בבית דודי הנגיד גדול בתורה וצדיק אמיתי מ' יונה חיים זצ"ל קראנענבערג [חתן זקיני הרה"ג ר' שמואל אליהו זצ"ל שווערדשארף] הראה לי בכת"י קונט' ח"ת מאת הה"ג ר' יוסף צבי הירש זצ"ל מעיר גוריי בה' מליחה מה שכתב אל זקיני הגה"ק מ' יצחק נתן נטע ברלינר זצ"ל אבד"ק בילגורייא. והובא שם בענינים אלו דברים יקרים אבל הקונט' נאבד וחבל. ולא אוכל להאריך יותר כי אין לי כאן ספרים כפי צורכי והנני בגלותי ונדודי מביתי. ד' יחוס וירחם לחלצינו ממיצר

ובחידושי עה"ת בפ' ראה (ט"ו ו') ומשלת כו' ובך לא ימשולו. לכאורה כפל לשון. ותירצתי עפ"י מה שהגיד לי הר"ר צבי זאב שור שי' אבד"ק קראטינגען בהיותינו יחד בקרלסבאד. פי' בכל עת יהיו בגדיך לבנים. היינו שתשאר ביהדות. אף כי שמן על ראשך לא יחסר. היינו שתהי' ברום המעלה וההצלחה. מכונה בשם שמן. ולא יהי' עושר שמור לבעליו כו' עכת"ד. ועד"ז יל"פ ובך לא ימשולו. שלא ימשול הגדולה והעושר עליך להעבירך מדת ח"ו וע"ד פי' המסורה ג' פדות בשם הה"ק מבעלז ז"ל. הובא בס' קרבן עני (וארא) בן חורין מגופו וחומרו. ועיין תפא"י סוטה (פ"ט מט"ו אות ע"ד). ועי' בס' שפת אמת תבא דנ"א בפ' והותירך ה' לטובה. ובס' משכיל אל דל ח"א כלל ג' פ"ב בפי' רמ"א וטו"ז ה' יוה"כ ות"ל כוונתי לפירושו ועי' מד"ר נשא (פי"א) יברכך כו' שתעשה ממנו מצות. וזה כל ענין מד"ר נשא שם וישמרך מיצה"ר כו' שלא ישלטו אחרים כו' ודו"ק. ועד"ז בתהלים (קי"ב) הון ועושר בביתו ועכ"ז צדקתו עומדת לעד זה הוא הרבותא. ופירשתי בגמ' שבת (דס"ז) תניא אילן שמשיר פירותיו. ושם ברש"י מפני שמנו היינו שבניו המה הפירות אינם הולכים בדרכיו מפני שמנו, ע"ד (האזינו ל"ב ט"ו) וישמן ישרון וכו' והבן. גם י"ל פי' הכפילות ובך לא ימשלו. ע"ד גמ' סנהדרין (דק"ד:) ת"ר מעשה וכו' נעשים שרים לאדוניהם. וזה שלא יהיו נקראים מושלים ע"י שבך ימשלו והבן. ועי' בקונטריסי "צמח השדה" סו"ס צמח לאברהם: והנני ידידו סימן מד

ב"ה יום ד' חיי תרמ"א טאמשוב בגליל לובלין

לכ' הרב הגאון וכו' מ' דוד טעבלי נ"י אפרתי בוויטעפסק

הנני להעריך לפני הדרתו את אשר לי בצ"ע. ובגלילותינו אין חזון התורה נפרץ, ודבר ה' יקר. ואני אך זאת אות נפשי ומגמתי לחסות בנועם ה' ובתורתו נפלאות יראני.