תירוש ויצהר (שו"ת) יב

זריזים בשה"ל כיון דבאות חמץ. וכן מה שהק' על קושי' הגמ' דממ"נ אי באפייה בעינן וכו' היא קושי' חזקה. אבל קשה גם לשבש הספרים ולעשות מדיבור אחד של רש"י ז"ל לשני דיבורים. ולהפריד בין הדבקים. ולהעמיד נקודים קודם תיבת זריזים. וליישב הכל נלענ"ד בעזהש"י

דהנה הרמב"ם בפ"ח מה' תמידין ומוספין ה"ז כ' שתי לחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות ואין עשייתן דוחה יו"ט ואין צ"ל שבת אלא אופין מעיו"ט שנא' הוא לבדו יעשה לכם ולא לגבוה עכ"ל והק' הלח"מ הא מסוגיא דידן נראה דפליגי רישא וסיפא דלמ"ד תנור מקדש ואפייתן בפנים סובר דדוחות את השבת דאל"כ הא איפסלא בלינה ומ"ד אין דוחות את השבת אית ליה דתנור אין מקדש ואפייתן בחוץ וכמש"כ בתוס' דתברא ומי ששנה זו לא שנה זו וא"כ קשה איך אחז הרמב"ם ז"ל החבל בשתי ראשין ופסק כתרווייהו דאפייתן בפנים ואין דוחות את השבת דסתרי אהדדי ע"ש. וכבר עמד בזה זקיני מאורן של ישראל בתוס' יו"ט מנחות פי"א מ"ב ותי' דמשום קושיית הגמ' לא דחינן משנה מהלכה ואע"ג דלא מתרצא ע"ש. אבל כבר כ' בזה דודי זקיני הגה"ק רשכבה"ג מ' אברהם משולם זלמן אשכנזי אבד"ק אוסטרהא בס' דברי ר' משולם ח"ב (דף ס"ט) דהוא דוחק וע"ש מה שתי' הוא ז"ל. ומש"כ בזה בס' ברכת הזבח ועיין בתפא"י סופ"י דמנחות. אכן ראיתי במפרשים שתי' עפ"י מה דמקשי' למאי דקיי"ל דשבת דחויה אצל עבודה כמ"ש הכ"מ בפ"ב מה"ש א"כ אמאי דוחין הקרבת קרבנות ציבור את השבת הלא קיי"ל כל מקום שאפשר לקיים שניהם לא דחי עשה ל"ת והכא הא אפשר לקיים שניהם למאי דקיי"ל בשבת (דף צ"ב ע"ב) ובהרמב"ם פ"א מה"ש הט"ו דשנים שעשאוה פטורין א"כ אפשר לכל מלאכה ומלאכה מעבודת הקרבנות להעשות ע"י שני כהנים ביחד ובכה"ג אין כאן חילול שבת. ואף דאמר שמואל שם (דף ג' ע"א) כל פטורי שבת פטור אבל אסור אין זה אלא איסור דרבנן כמ"ש רש"י שם

אכן י"ל דהא דקיי"ל שנים שעשאוה פטורין הוא רק כשזה יכול וזה יכול כמבואר בגמ' שם וטעמא דהך מלתא הוא דכיון דכ"א יכול לעשות מלאכה זו בלי סיועת חבירו חשבינן לכ"א שהוא לא עשה המלאכה. יען כי גם מבלעדי הוא ג"כ נעשית המלאכה ע"י חבירו וכן לגבי אידך אמרינן כן ונמצא שכל אחד מהם לא עשה מלאכה ומשו"ה פטורים. ולפי"ז לא שייך הך כללא דכל מקום שאפשר לקיים שניהם לא דחי עשה ל"ת גבי עבודת ביהמ"ק דכלל זה לא שייך אלא היכא שאפשר שיקוים שניהם דהיינו המצוה כתיקונה וגם שמירת הלאו אבל אם ע"י שמירת הלאו לא יקוים המצוה כתיקונה לא שייך להך כללא. וכיון דהטעם דשנים שעשאוהו פטורין כשזה יכול וזה יכול משום דחשבינן לכ"א כאלו לא עשה מעשה כמ"ש. ממילא בשנים שעשו מצוה ביחד זה יכול לעשותה בפ"ע וזה יכול ג"כ לא חשבינן לכל אחד שעשה מצוה כמו דלא חשבינן לכ"א שעבר על ל"ת. וא"כ אם יקריבו הקרבנות ציבור כל שתהי' עבודה ע"י שני כהנים כמו שהאיסור שבת יתוקן כן המצוה לא תהי' כתיקונה ובכה"ג ליתא להך כללא. וכעין זה כ' בס' אור חדש בכתנות אור פ' בהר ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דקצירת העומר ובחידושי ת"ל תי' בכמה אופנים ואכ"מ. ולפי"ז באפיית שתי הלחם ולחה"פ יוכל לאפותן בשבת באופן שלא יעבור על איסור שבת דהיינו שיאפו ע"י שני כהנים דהו"ל שנים שעשאוה זה יכול וזה יכול דפטורין דבזה לא שייך מ"ש דלא תהי' המצוה כתיקונה דהא עיקר מצות לחה"פ הוא סידורן על השלחן והקטרת הבזיכין וכן בשתי הלחם. ואף אי נימא דהאפייה נחשב כמו בקרבן השחיטה בכ"ז הנחתן בתנור בודאי אין בזה שום מצוה כמבואר במס' מעילה (דף ט' ע"א) דתנן התם שתי הלחם מועלין בהם משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטב"י וכו' לחה"פ מועלין בהן משהוקדשו קרם בתנור הוכשרו ליפסל בטב"י וכו' וכ' רש"י שם וז"ל קרמו בתנור דהיינו תחילת אפייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטב"י וכו' כמו שחיטה בקדשי קדשים עכ"ל ועי' בתוי"ט שם מש"כ בטעמא דהך מילתא דתליא בהקרמה בתנור ולא בהנחה לתוך התנור ע"ש. הרי מבואר דהנחתן לתוך התנור אין בזה מקיום המצוה אף אם נימא דהאפייה הוא כמו שחיטה בקרבן. וכל עיקר דחיית שבת באפיית לחה"פ הוא הנחתן לתוך התנור. וזה ודאי יוכל להעשות ע"י שני כהנים ורדייתן מן התנור יכול להיות אף בכהן אחד דהא רדיית הפת חכמה היא ולא מלאכה ועיין בתוס' ר"ה (דכ"ט ע"ב) בד"ה רדיית וכו' ואין שבות במקדש. וכיון שכן יש להקשות דהנה התוס' במנחות (דף נ"א ע"א) בד"ה אפי וכו' הקשו דמאי מקשה הגמ' הא איפסלה בלינה הלא לקמן (דף ק' ע"א) מבואר דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן וא"כ כשאופין אותן בע"ש אין התנור מקדשן. ותי' כיון דלא דחו שבת א"כ מאתמול נמי הוי זמנן ע"ש. ולפי הנ"ל הדרא קושי' התוס' הנ"ל לדוכתא דמאי מקשה הגמ' הא לעולם י"ל דתנור מקדש ואפ"ה אינן דוחות את השבת ואופין להו מע"ש ולא איפסלו בלינה משום דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן מאי אמרת כיון דלא דחו שבת ערב שבת זמנן זה אינו דהא מה"ת יש לאפות בשבת ע"י כהנים שנים דהו"ל שנים שעשאוה וממילא אין כלי שרת מקדשן בע"ש כיון דמה"ת אין זה זמנן ולא איפסלו בלינה וכו' וצ"ל דהא דמקשה הגמ' ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחין את השבת איפסלה בלינה הוא עפ"י הכלל דסתם מתני' ר"מ וכן סתם בר פלוגתא דר"י ור"ש הוא ר"מ וכיון דרישא דמתניתין נשנית סתם ור"י ור"ש פליגי עליה ממילא הת"ק הוא ר"מ וא"כ שפיר מקשה הגמ' דר"מ לשיטתו דס"ל בשבת שם דשנים שעשאוה זה יכול וזה יכול שניהם חייבים ע"ש. ולדידי' אי לא דחי שבת ליכא שום תקנה לאפותן בלי חילול שבת וא"כ כשאופין אותן מע"ש הוי אז זמנן כמ"ש התוס' ושפיר התנור מקדשן ומשו"ה מקשה הגמ' הא איפסלה בלינה וכמ"ש וכיון שכן אין כאן קושי' המפרשים על הרמב"ם הנ"ל דשפיר פסק דאין דוחות את השבת אף דפסק דאפייתן בפנים ולא תקשי כיון דהתנור מקדש איפסלה בלינה די"ל כקושי' התוס' הנ"ל דאין כלי שרת מקדש שלא בזמנן. ואין לומר כיון דלא דחו שבת הוי ע"ש זמנן כתי' התוס' הנ"ל זה אינו דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דפסק בפ"א מה"ש הט"ו דשנים שעשאוהו פטורין וא"כ אף דלא דחו שבת מ"מ מה"ת לא הוי ע"ש זמנן דהא יש לאפות בשבת ע"י שני כהנים וכמ"ש וא"כ אין הכלי שרת מקדשן כשאופין אותן מע"ש ולא איפסלו בלינה וכו' (ועיין שיטת הרמב"ם ז"ל בטמון באש שמתרץ בזה בשו"ת ר' משולם איגרא חאו"ח סי' ה'). אמנם תקשי לפי"ז הא דאיתא במנחות (דע"ב ע"ב) אבל לקצירה לא והתניא רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' מה ת"ל לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנא' בהן במועדו ואפי' בשבת וכו' מנין לרבות עומר והקריב עמו שתי הלחם והקריב עמהן ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכוותה גבי עומר לקצירה וקא דחי שבת. לא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפייה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש. וקשה הלא רבי ס"ל במס' שבת (דף ג' ע"א) דשנים שעשאוה פטורין וא"כ מנ"ל דאפיית שתי הלחם דחי שבת דלמא לא דחי ואופין אותן מאתמול ואפ"ה לא תקשי הא איפסלה בלינה דהא אין כלי שרת מקדש שלא בזמנן. ואין לומר כיון דלא דחי שבת ע"ש זמנן כמש"כ בתוס' הנ"ל. דהלא לרבי דס"ל שנים שעשאוה פטורין לא הוי ע"ש זמנן אף אי נימא דלא דחי שבת דהא יש לאפות