תירוש ויצהר (שו"ת) קטז

סימן קכ"ח שצירף ג"כ דברי הראב"ד הנ"ל לסניפים אחרים שם יעו"ש. ונהניתי שכיוונתי לדבריו

אמנם דא עקתא. שהעד הנ"ל הוא מגולח זקן ובתוס' שבועות (ג' ע"א) בד"ה ועל הזקן מבואר שם דאף הנשחת עובר כמו גבי הקפת הראש דאחד המקיף ואחד הניקף יעו"ש וכן איתא בש"ע יו"ד קפ"א יעו"ש וא"כ עבר העד על לאו שיש בו מלקות ופסול מן התורה וכמבואר בחו"מ סימן ל"ד יעו"ש והעד הפסול מה"ת אינו נאמן להעיד על האשה שמת בעלה וכמבואר באהע"ז סימן י"ז סעיף ג' יעו"ש

אמנם כד דייקת יש להכשיר העד הנ"ל. דהנה בשו"ת רע"א סימן צ' כתב בעדי קדושין שהם מגולחי זקן שאין להתירה בלא גט. ואף שי"ל דרק לחומרא שצריכה גט מ"מ ממרוצת דבריו שם משמע דיש להכשירם אף לקולא מחמת הרבה טעמים. משום דלא הוגבו עליהם עדות שהתגלחו ע"י ישראל. ושסייעו להגילוח. ודילמא לא ידעו שהשחתה בתער הוא איסור כ"כ. וכמו דאיתא בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד לענין קושר ומתיר בשבת דכשר לעדות מפני שרוב העם אינם יודעים מזה. ובעוה"ר דהשחתה בתער נתפשט אצל הרבה לא חשיב שזה איסור כ"כ יעו"ש. ובנ"ד הנ"ל יש להוסיף דילמא גילח א"ע ע"י מאשינקע הידוע בזמנינו. וא"כ הוי רק במספרים כעין תער דשרי. ויעו"ש ביו"ד סימן קפ"ד ברמ"א סעיף יו"ד ובב"י שם דכל דאינו מגלח בחלק התחתון לבד רק בצירוף חלק העליון של המספרים לא הוי בתער רק כעין תער דשרי יעו"ש. והמאשינקעס מגלחין בצירוף חלק העליון עם התחתון וא"כ לא הוי השחתה בתער ויעו"ש בב"י ובש"ך ס"ק זיי"ן דבמספרים כעין תער מותר לכתחילה יעו"ש. וא"כ כל זמן שלא הוגבה עליו עדות שגילח א"ע בתער ממש אין לפסלו לעדות אף דראינו דהוא מגולח זקן דדילמא הוא ע"י מספרים כעין תער או ע"י מאשינקע וכנ"ל ויעויין בשו"ת חת"ס סימן י"א לחלק יו"ד. אף דידעינן בוודאי שהוא פסול מחמת עבירה אעפ"כ כל זמן שלא העידו עליו בב"ד שעבר עבירה זה לא נפסל לעדות יעו"ש היטב. וא"כ בנ"ד אף דראינו דהוא מגולח זקן מ"מ הא לא העידו עליו שהי' ע"י תער וכנ"ל וא"כ לא נפסל כלל לעדות. דדילמא ע"י מספרים כעין תער ודילמא ע"י סם

והך דתשובת ר"ע הנ"ל המעשה הי' שגבו עדות עליהם שעדי קדושין גילחו זקנם ע"י תער יעו"ש היטב ולכך צריך לצדדי היתר הנ"ל משא"כ בנ"ד כל זמן שלא גבו עליו עדות שגילח א"ע ע"י תער אינו נפסל וכדברי הח"ס הנ"ל. גם בשו"ת כנסת יחזקאל מכשיר מגולח זקן לעדות משום דדשו בה רבים כהתירא דמי להו וכמו דאמרינן לענין לאו דלא תחמוד דכשר לעדות מדאורייתא ולשבועה משום דלא תחמוד בלא דמי משמע להו יעו"ש וכן מבואר בספר שדי חמד מערכת גט סימן י"ח אות ג' בשם שב יעקב ופחד יצחק דהכשירו מגולח זקן לעדות משום דלא משמע להו איסור והרדב"ז ומהריק"ש הכשירו לעדות גונב מן העכו"ם אף דפסול מן התורה. מהאי טעמא דלא משמע להו איסור יעו"ש. ויעויין בשו"ת רע"א שם בשם שו"ת מהרי"ט דאף אם הודה שגילח בתער שוב אין אדם משים א"ע רשע יעו"ש. וגם חזי לאיצטרופי דעת הנמק"י פרק ז"ב. דכל שאינו רשע דחמס אינו פסול רק מגזה"כ אל תשת רשע עד ולכן באיסורין דאין צריך עדות דאפילו אשה כשרה גם רשע שאינו של חמס כשר ויעויין בפ"ת לאהע"ז סימן י"ז אות י"ח שמביא כן גם כן בשם קצוה"ח וב"י יעו"ש. ואף דכתב שם בספר קהילת יעקב שמסיים ויש להחמיר בזה יעו"ש מ"מ רק לסמוך ע"ז הטעם לבד משום דבש"ע השמיט דעת הנמק"י הנ"ל אבל לצרף דעת הנמק"י הנ"ל לסניפים הנ"ל פשיטא דיכולין לצרף. ובתשובה האחרת הארכתי בזה יותר. הארכתי בענין הנ"ל מפני שמעשים בכל יום שאין לנו עדים על העגונות שמתו בעליהם רק מגולחי זקן. ולהנ"ל כשרים הם להעיד וכנ"ל. וכבר כתבתי מזה בתשובה אחרת

קיצור העולה מכל הנ"ל שהאשה רעגינא אשת הנהרג חיים קאנין הנ"ל הותרה מכבלי העיגון. ומותרת לכל אדם. אמנם כאשר הנהרג הנ"ל לא הניח בנים. לזאת צריכה האשה הנ"ל לחלוץ לה היבם. ואח"כ תהי' מותרת להנשא תיכף לכל גבר חוץ לכהן. וישבו ב"ד של שלשה ויתירו לה כנ"ל וכמבואר בש"ע אהע"ז סימן י"ז סעיף ל"ט ברמ"א שם ובב"ש דאשה הנשאת עפ"י עד אחד צריכין לישב ביחד ב"ד של שלשה שיתירו לה יעו"ש וכן כתבו גדולי האחרונים יעו"ש בדבריהם

בעה"ח יום ד' כ"ב כסלו תרפ"ו לפ"ק פה ווארשא יע"א סימן מא

בעזהש"י א' דר"ח כסלו תרע"ח פלונסק

לכבוד התורני המופלג מ' קויפמאן נ"י לעפקאוויטץ פה

א) ע"ד קושיתו בשבת (דע"ה) משום דרנא דיריעה שאכלה עש. ועיין שם בהרע"ב. הא קי"ל דאין עניות במקום עשירות וכלי ביהמ"ק שנתקלקלו עושים חדשים. עי' בהרע"ב סופ"ט דזבחים. י"ל עפמש"כ בס' יום תרועה ר"ה (דכ"ז) בהא דהתורה חסה על ממונם של ישראל. (ועי' בשדי חמד מערכת א' אות קכ"ח) ועי' בתפא"י זבחים שם ועי' אסתפקתא בס' קול סופר זבחים שם ובס' עין זוכר אות ה'

ב) וע"ד תמיהתו בהוריות (דף י') אשר נשיא יחטא יכול גזירה וברש"י שיחטא והוא חידוש. וי"ל בהקדם מש"כ בס' ברית אברהם (תהלים ל"ו). בפסוק דברי פיו וכו' חדל להשכיל להיטיב. יש לדקדק אמרו חדל להשכיל להיטיב שהוא כפול. ויש לפרש עפ"י גמ' חגיגה (דט"ז ע"א) דרש ר' יהודא בר נחמני כו' מה דכתיב אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף. אם יאמר לך היצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין בו כו'. ולכאורה מאי אתי ריב"נ לאשמועינן בזה אטו לא נדע שלא לשמוע ליצה"ר. ופי' הגאון ר"ש אלגזי בס' אהבת עולם (דף נ"ח) דהכונה הוא עפ"י מה דאיתא במשנה סוף יומא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין וכו'. אבל כשאומר פ"א אחטא ואשוב מספיקין כו' שהטעם הוא לפימש"כ הרמב"ם ז"ל דמצות התשובה היא אחת מתרי"ג מצות בתורה. נמצא זה היא הטעם כשאומר אחטא ואשוב פ"א יוכל להיות שהוא אומר כן לקיים מצות תשובה. לכן שפיר כשחוטא באמת פ"א מספיקין כו' אבל כשאומר ב' פעמים אחטא ואשוב אזדא לי' הך טעמא. לכן כשחוטא באמת ב"פ שפיר אין מספיקין כו'. נמצא לפי"ז י"ל דהיצה"ר בא לאדם במרמה ואומר לו. הנה כל עוד שאינך חוטא לעולם לא תכנס לגדר הבעל תשובה אשר עליו אחז"ל במקום שבע"ת עומדים כו' לכן איעצך לך חטא רק פ"א ובזה הקב"ה ימחול לך ויספיק בידך לעשות תשובה כנ"ל. וממילא עי"ז תגיע לגדר הבע"ת. כך הוא מפתה להאדם. אמנם באמת כ"ז הוא במרמה כי כונתו הוא רק להדיח את האדם מדחי אל דחי דכשיעשה האדם פ"א העבירה ויטעום טעמא דאיסורא אז יפתהו אח"כ שיעשה העבירה הרבה פעמים עד שלא יהי' תרופה למכתו. ממילא הנה כל דברי היצה"ר המה רק בערמה ובמרמה כנ"ל. וזה כונת ריב"נ הנ"ל שא' מ"ד אל תאמינו ברע כלומר אל תאמינו ביצה"ר שמראה א"ע לפניכם כרע וכאח לכם ומפתה אתכם לחטוא. ואל תבטחו